סנאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סנאי)
קריאת טבלת מיוןסנאיים
Sciuridae.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי סנאי
משפחה: סנאיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Sciuridae
ולדהיים, 1817
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רטופה ממין Ratufa macroura
Ictidomys mexicanus
סנאי ממין Callosciurus prevosti
סנאי Sciurus variegatoides בקוסטה ריקה
סנאי דקלים (Funambulus) שותה מים בהודו

סְנָאִיִּים[1] (שם מדעי: Sciuridae) הם משפחה של יונקים מסדרת המכרסמים. במשפחה 274 מינים ב-50 סוגים (לפי מיון אחר 278 מינים ב-51 סוגים). משפחת הסנאיים מגוונת מאוד במיניה, כפי שניתן לראות, למשל, בשונות בין הסנאי האפור לבין הסנאי הדואה, סנאי אדום גרון (Callosciurus) והמרמיטה.

מינים אחדים במשפחה מפגינים התנהגות חברתית מפותחת ביותר, המסייעת להם בהגנה מפני טורפים ובשימור הטריטוריה, כמו אצל הנובחנית. מינים אחרים חיים בפרישות מרבית חייהם ונפגשים רק למטרות רבייה, כמו הטמיאס הקטן. משקלם של מרבית הסנאיים הוא בטווח של 0.4-0.25 ק"ג, וגודלם 23–25 ס"מ, אולם הסנאי הפיגמי (Myosciurus) מגיע לגודל מרבי של 7 ס"מ, בעוד שהסוג רטופה מגיע לאורך 91 ס"מ ומשקל כ-3 ק"ג. הגדולה שבסנאים היא המרמיטה השעירה, המגיעה עד למשקל 13 ק"ג, והמרמיטה האלפינית, שמשקלה לעיתים 5–8 ק"ג.

לרוב הסנאיים פעילים במהלך היום ושוכני יערות. תזונתם מתבססת בעיקר על חומר צמחי, כגון אגוזים, זרעים ופטריות, ואף על חרקים, ביצים וחסרי חוליות קטנים. הם מיומנים בטיפוס וקפיצה מעץ לעץ. הסנאים בונים קנים במרומי העצים או בנקרותיהם. בקן, הבנוי מענפים וקליפות עצים, הם ישנים ומגדלים את צאצאיהם.

לסנאים יש זנב ארוך ופרוותי. שיניהם החותכות התחתונות של הסנאים יכולות להיפתח באמצעות שריר מיוחד, ובעזרתן הם מפצחים אגוזים. בתחילה הם מכרסמים חור קטן בקליפת האגוז ולאחר מכן מכניסים לתוכו את שיניהם ומבקעים אותו. סנאים צפוניים אוגרים בבוא הסתיו אגוזים ובלוטים. במהלך החורף הם נכנסים לתרדמת חורף, ממנה הם מתעוררים מדי פעם ואוכלים ממאגרי המזון.

מגוון המינים על שלל התנהגותם וצורותיהם והאפשרות לצפות בפעולתם בשעות היום, הופכים את הסנאיים ליצורים מסקרנים ומוכרים ביותר על ההדיוטות, וכן למושאי מחקר בתחומים רבים ומגוונים על ידי הזואולוגים בארצות מוצאם.

בישראל נציגה היחיד של משפחת הסנאיים הוא הסנאי הזהוב, החי בחרמון. צבעו הבולט ביותר הוא אפור, אך יש לו גם גוון צהוב. בעבר היה נפוץ יותר בישראל, אך עם היכחדות בית הגידול שלו, הבנייה המואצת וכריתת היערות, הוא בסכנת הכחדה גם בחרמון.

מיון המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מיון בעייתי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

הערה לגבי המיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב יישום טכנולוגיות מודרניות של הנדסה גנטית כמו ריצוף DNA, והמשך המחקר על מבנים מורפולוגיים, הושגה התקדמות מרובה בפענוח האבולוציה של הסנאיים.

עד לשנת 2004 המשפחה חולקה לשתי תת-משפחות:

  • "סנאי עצים וקרקע" (Sciurinae)
  • "סנאים דואים" (Pteromyinae) - על פי היבט מורפולוגי ברור מעיקרו והחשיבות שניתנה לפיתוח הדאייה במינים אלו.

אולם בשנת 2004 שונה המיון לחמש תת-משפחות:

הסיבה העיקרית לחלוקה הוא השוני במבנה המורפולוגי בין שוכני העצים לבין שוכני הקרקע, בעוד שלסנאים הדואים יש מאפיינים דומים ביותר וקרבה גנטית לסנאי העצים, ועל כן הם מהווים שבט בתוך תת-המשפחה סנאים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשפחת הסנאיים תפוצה עולמית, ניתן למצוא אותם במגוון בתי גידול במרבית גושי היבשות, מלבד במדגסקר, אוסטרליה, ניו זילנד ואנטארקטיקה.

תיעוד המאובנים במשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאובנים הקדומים ביותר של המשפחה מצביעים על כך שמקור המשפחה בחצי הכדור הצפוני, מרבית השרידים הקדומים נמצאו ביבשת צפון אמריקה ומתוארכים לפני כ-36 מיליון שנים. המאובן הקדום ביותר Douglassciurus jeffersoni, מתועד לפני 37.5-35 מיליון שנים. למין זה גולגולת ותצורת שיניים דומים ביותר למיני הסנאיים המודרניים, אולם הלסת שמאפיינת את הסנאיים (וכן את הבוניים) לא נראית במאובן זה. המאובן הראשון בעל הלסת ה"סנאית" הוא מהסוג Palaeosciurus, שנמצא באירופה, ומתוארך לתקופת האוליגוקן, לפני 23.8-33.7 מיליון שנים.

מרבית המאובנים השייכים למשפחה מתוארכים מלפני 33.7 מיליון שנים ועד לימינו. לפי ממצאים אלו נראה כי הסוג הנפוץ, סנאי (Sciurus), הוא בבחינת מאובן חי.

הסנאיים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הלטיני והשם האנגלי (squirrels), הוא דברי הפילוסוף היווני אריסטו, שכינה אותם "skioros", שמשמעו זנב בגוונים שונים. מאוחר יותר בצרפת שונה השם ל-"esquirel", שדומה יותר לצורה המודרנית.

בעברית הוצע לכנותו בשם בעל החיים המקראי "כוח", או בשם "קרן האלוני" - תרגום מילולי של השם הגרמני "אייכהורן". למעשה נתקבל השם סנאי שהוא קיצור מ"חולדת הסניים" (=סנאים, צורת רבים של סנה), בעל חיים המוזכר במשנה, שהיה מקנן בשיחי הסנה.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סנאיים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]