סמור משויש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןסמור משויש
Tigeriltis.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: סמוריים
סוג: סמור משויש
מין: סמור משויש
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Vormela peregusna
גולדנסטט, 1770
תחום תפוצה
Marbled Polecat area.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Marbled polecat.jpg
Vormela peregusna 05 MWNH 206.JPG
Vormela ear nose & paws.png
Vormela peregusna Schreber.jpg
Stamp of Kazakhstan 154.jpg

סמור משויש (שם מדעי: Vormela peregusna) הוא מין יחיד בסוגו, של טורף קטן ממשפחת הסמוריים. השם "Vormela" בא מהמילה הגרמנית Würmlein, שמשמעותה "תולעת קטנה". השם הספציפי "peregusna" מקורו במילה "perehuznya", שהיא השם האוקראיני של החמוס המבאיש.

לרוב, הסמור המשויש חי בדרך כלל באזורים היבשים ובערבות הדשא מדרום-מזרח אירופה עד מערב סין. בדומה לסוגים האחרים במשפחה, גם הסמור המשויש יכול לפלוט הפרשה בעלת ריח חזק משקי הטבעות מתחת לזנב כאשר הוא מאוים.

כמו כן, הסמור המשויש הוא אחד מחמשת מיני הסמוריים שחיים בישראל.

MSU V2P1b - Vormela peregusna pelts.png

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של הסמור המשויש נע בין 29–35 ס"מ (הראש והגוף), וכן, הוא בעל לוע קצר ואוזניים גדולות ובולטות מאוד. גפיו קצרות וטפריו ארוכים וחזקים. בעוד שהזנב ארוך בעל פרווה ארוכה, רוב הגוף בעל פרווה קצרה. הפנים שחורות ולבנות, בעוד שפס שחור מקיף את העיניים ופס לבן מקיף את הפה. בגבי, הפרווה צהובה ומנומרת בכבדות עם כתמים אדמדמים או חומים לא סדירים. הזנב חום כהה עם פס צהבהב באזור האמצע. אזור הגחון והגפיים בצבע חום כהה.

הזכרים שוקלים בין 320 ל-715 גרם, ואילו הנקבות בין 295–600 גרם.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו של הסמור המשויש היא מדרום-מזרח אירופה ועד לסין ורוסיה. התפוצה כוללת את: בולגריה, גאורגיה, טורקיה, רומניה, אסיה הקטנה, לבנון, סוריה, ירדן, ישראל, הרשות הפלסטינית, ארמניה, אזרבייג'ן, איראן, אפגניסטן, צפון-מערב פקיסטן, יוגוסלביה, מונגוליה, סין, קזחסטן והערבות באלטאי.

כמו כן, בשנת 1998, נצפה סמור משויש בחצי האי סיני, במצרים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20, דיווח ארנסט שמיץ על סמורים בשער הגיא, ירושלים, ביר זית, מנזר מר סבא ויריחו. בשנות ה-70 התקבלו תצפיות ממשאבי שדה ומאזור שדה בוקר, ונראה שהסמור המשויש התפשט למדבר בעקבות התפשטות חקלאות השלחין לאזורים אלה. בשנות ה-80 נמשכה מגמה זו, והתקבלו תצפיות בסמור מצפון הערבה.

כיום, ישראל מהווה את הגבול הדרומי של תחום התפוצה של הסמור המשויש, וכן, הוא נמצא בחבל הים-תיכוני וחודר לאזורי ספר-המדבר. ייתכן שמיעוט תצפיות בשנות ה-90 מעיד על ירידה באוכלוסייה, אולי בגלל דחיקה תחרותית על ידי דלק הסלעים, שהתפשט בארץ.

כמו כן, קשה מאוד לעקוב אחרי סמורי השיש בישראל משום שהפרטים נוהגים להחליף את מקום מחייתם מדי יום (הסמור המשויש לעולם לא משתמש באותה מאורה פעמיים). לכן, אין הערכה מפורטת על גודל האוכלוסייה בישראל, אך, בשנות ה-70 העריך גיורא אילני כי האוכלוסייה אז מנתה לפחות 1,000 פרטים. כמו כן, מיעוט התצפיות בסמור בשנות ה-90 (של נתוני מאגר המידע של רשות הטבע והגנים, ונתוני מרכז יונקים בישראל של החברה להגנת הטבע) רומזים על ירידה בצפיפות האוכלוסייה ובפריסתה.

כיום, עתידו של הסמור המשויש בישראל נתון בסכנה, והוא נתון למספר גורמי סיכון והפרעה; רעלים קוטלי מכרסמים, הגורמים להרעלות-משנֶה של סמורים; דריסה בכבישים ודחיקה תחרותית אפשרית על ידי דלק הסלעים, שאוכלוסיותיו גדֵלות ומתפשטות.

בשנת 2013, נמצא סמור משויש צעיר בקיבוץ נען, וכשמצאו אותו טעו לחשוב שמדובר בחמוס מחמד שברח לבעליו.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמור המשויש פעיל ביותר בשעות הבוקר והערב. הראייה שלהם חלשה והם מסתמכים על חוש הריח המפותח שלהם. התקשורת הקולית שלהם מוגבלת ומורכבת מקולות צרחניות, מנחירות ומצריחות כנועות ארוכות.

סמור משויש הוא בעל חיים מתבודד, ובעל טריטוריה של 0.5-0.6 קמ"ר. לרוב הם נשארים במאורה מסוימת רק פעם אחת, ומחליפים מאורות על בסיס קבוע. כאשר הם נתקלים זה בזה, הם בדרך כלל תוקפניים.

כאשר הוא נבהל, הסמור המשויש מתרומם על רגליו תוך הקשתת גבו וקרזול זנבו בגבו, כששיער הזנב הארוך זקוף. הוא עשוי גם להרים את ראשו, לחשוף את שיניו ולצווה צווחה קצרצרה וצווחנית. אם הוא מאוים, הסמור המשויש יכול גם לפלוט הפרשה מסריחה מבלוטות אנאלי מוגדלות מתחת לזנב.

כדי לחפור, למשל בעת חפירת מאורה, הסמור המשויש מוציא את האדמה החוצה עם רגליו הקדמיות, תוך שמירת היציבות בעזרת סנטרו ורגליו האחוריות, וכן, הוא ישתמש בשיניו בכדי לשלוף מכשולים כמו שורשים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמורים המשוישים מזדווגים ממרץ לתחילת יוני. קריאות ההזדווגות שלהם נשמעות לרוב כצלילים רעועים נמוכים במקצב איטי. ההיריון יכול להיות ארוך ומשתנה (243 עד 327 יום). נצפה כי ההמלטה מתרחשת מסוף ינואר עד אמצע מרץ. השרשה מעוכבת מאפשרת לסמורים המשוישים ללדת את הדורים בתנאים נוחים, מלשל כאשר הטרף נמצא בשפע. בכל המלטה נולדים בין 4 ל-8 גורים.

רק הנקבות מטפלות בגורים. הגורים פוקחים את עיניהם בגיל 38–40 יום לאחר הלידה, נגמלים מהנקה בגיל 50–54 יום ועוזבים את אמם בגיל 61–68 יום.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמור משויש נמצא באזורי מדבר פתוחים, אזורי אקלים צחיח למחצה, אזורים סלעיים למחצה בעמקים היבשתיים וטווחי גבעות נמוכים, מדינות הערבה האירואסייתית, ובתות. הם נמנעים מאזורים הרריים. סמורים משוישים נצפו באזורים מעובדים כמו שדות מלונים ושדות ירקות.

מחילות של מרמיטות גדולות או מכרסמים דומים כמו הגרביל הענק והמריון הלובי משמשים את הסמורים המשוישים למנוחה ולגידול. הם עשויים גם לחפור את המחילות שלהם או לחיות במנהרות השקיה תת-קרקעיות. בחורף, סמורים משוישים ישויכו את המחילות שלהם בעשב.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע שסמור משויש אוכל מרמיטות, מריון לובי, בר אוגר מצוי, נברן, חולד עירום, עכבר הבית ומכרסמים אחרים, ארנבות קטנות, ציפורים, לטאות, דגים, צפרדעים, חלזונות וחרקים (חיפושיות וצרצרים), כמו גם פירות ועשב.

מתועדים מקרים בהם סמורים אכלו עופות ביתיים קטנים כמו תרנגולות ויונים, וכן, גונבים בשר מעושן וגבינה.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008, סווג הסמור המשויש כמין פגיע ברשימה האדומה של IUCN עקב ירידה באוכלוסייה של לפחות 30% בעשר השנים הקודמות. בשנת 1996 הוא נחשב כמין ללא חשש. הירידה באוכלוסיות הסמורים המשוישים, נובעת מהשמדת בתי גידול (חקלאות) והפחתת הטרף הזמין באמצעות קוטלי מכרסמים.

בפקיסטן הוא מופיע כזן בסכנת הכחדה.

ממחקר שנערך על הסמור המשויש, עולה כי ממערב למזרח חלה ירידה הדרגתית במגוון המורפולוגי של גולגולות הסמור. ובכך נותן לנו את המערב והמזרח כגורם לגיוון החולדות. כמו כן, הנתונים קשורים להיווצרות טווח המינים ולא לשינויי אקלים.

יחסים עם בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמור המשויש היה פעם מבוקש בשל פרוותו, המכונה בדרך כלל "תפר" או ליתר דיוק, "פרוויצקי" בסחר הפרוות.

בשנת 1945 דווח כי בעלי החנויות בקאבול החזיקו סמורים משוישים כדי להשמיד מכרסמים. בכתבי העת שלהם נראה כי חלקם פיתחו תגובה שלילית לריח החזק שהם פולטים כאשר הם מאוימים. תופעות לוואי שונות מחום לשלשול.

כמו כן, לסמור המשויש יש שם בשפות רבות.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת-המינים של הסמור המשויש כוללים את:

  • V. p. alpherakyi
  • V. p. euxina
  • V. p. negans
  • V. p. pallidor
  • V. p. peregusna
  • V. p. syriaca

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמור משויש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמור משויש באתר הרשימה האדומה של IUCN
P cat.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יונקים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.