לדלג לתוכן

דרך הבשמים (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דרך הבשמים היא אחת מהדרכים העתיקות אשר שימשו, בעיקר את הנבטים להובלת סחורות מאסיה לאירופה. רוב הסחורות שעברו בדרך זו היו תבלינים, בשמים ומלח, שחשיבותו בעת העתיקה הייתה גדולה מאוד עקב יכולתו לשמר מזון וכן אספלט מים המלח ששימש לאטימת אוניות. סחורות אלה הם שנתנו לדרך את שמה - דרך הבשמים. הדרך התחילה מאזור תימן העתיקה, עברה דרך מדבריות ערב הסעודית לירדן ומשם התפצלה לשני סעיפים עיקריים אחד דרך הנגב לנמל הגדול של אותה תקופה, נמל עזה. משם עברו הסחורות בספינות לאירופה, והשני דרך דמשק לחוף הים בלבנון.

התנועה על דרך הבשמים התנהלה לרוב בשיירות (אורחות) גמלים, כדי לשאת את כמות הסחורות, וכן את המזון והציוד לשיירה עצמה. אורחה כזו היא קבוצה גדולה ואיטית, ולרוב עשירה, ולכן מטרה נוחה לשודדים באזור. שבטים שלמים פיתחו אורך חיים המבוסס על שוד שיירות בדרך.

רשת הדרכים של העת העתיקה כללה גם את דרך הים, דרך המלך, דרך המלח, ודרך השיירות. דרכים אלה חוצות את ישראל לאורכה ולרוחבה, והן שימשו את השיירות המובילות סחורות מכל רחבי אסיה אל אזור ישראל, שממנו היה קל להפליג בספינות לאירופה.

דרך הבשמים הוכרזה אתר מורשת עולמית על ידי אונסקו בשנת 2005

ראו גם

שרידי כנסיה בשבטה

ערים ויישובים:

מצודות דרכים וחאנים:

קישורים חיצוניים


ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.