שוד
(הופנה מהדף שודד)
שוד הוא לקיחת חפץ מבעליו בניגוד לרצונו ולא על פי חוק תוך שימוש באלימות או באיומים, לעיתים תוך שימוש בכלי נשק. בניגוד לגנבה שנעשית בסתר וללא ידיעת בעל הרכוש בזמן ביצוע הדבר, בשוד הבעלים מודע ללקיחת רכושו, אך איננו יכול להתנגד בשל החשש לנזק גופני שלו או הקרובים אליו. השוד נחשב לעבירה פלילית בכל מדינות העולם.
במאות הקודמות כנופיות של שודדים בארץ ישראל היו חולשות על הדרכים בעיקר בנקודות מפתח, ו"גובות" "מיסי מעבר" מהעוברים ושבים. בין הכפרים הידועים שעסקו בכך היו כפר סילוואד הסמוך לרמאללה וכפר אבו גוש בדרך לירושלים. בעולם הרחב התפתח במאה העשרים שוד ימי בעיקר במזרח הרחוק.
לעיתים משמשת המילה "שוד" לתיאור מעשים של גנבה רבת רושם, שלא לוו באלימות או באיום באלימות, כך שמבחינה משפטית אינם שוד אלא גנבה בלבד. כך, למשל, "שוד הכספות הגדול" שבוצע בישראל ב-1985 או "שוד הרכבות הגדול", שבוצע בבריטניה ב-1855. "שוד עתיקות" אף הוא בדרך כלל גנבה ולא שוד.
השוד כעבירה פלילית בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל, קובע סעיף 402(א) לחוק העונשין כי "הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד - מאסר ארבע-עשרה שנים". האלימות או האיום באלימות מהווה נסיבה מחמירה לגנבה רגילה, שדינה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, 3 שנות מאסר בלבד. החמרה נוספת קבועה בסעיף 402(ב), מבדילה בין שוד רגיל לשוד מזוין ולפיה "היה השודד מזוין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או שהיה בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו הוא פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו, דינו - מאסר עשרים שנים".
סעיף 403 לחוק העונשין קובע עונש של 7 שנות מאסר על מי שניסה לבצע שוד. מדובר במחצית מעונשו של מי שהצליח לבצע את השוד. לעומת זאת, כשמדובר בניסיון של שוד בנסיבות המחמירות המתוארות בסעיף 402(ב) (שוד מזוין, שוד בחבורה, או שוד שבמהלכו נפצע אדם), נותר העונש קבוע על 20 שנות מאסר.
במילים פשוטות, שוד מתקיים כאשר מתקיימים שלושת היסודות המצטברים הבאים:
- לקיחת חפץ: בדומה לגניבה, ישנה נטילה של רכוש השייך לאחר.
- אלימות או איום באלימות: זהו המרכיב המבחין בין שוד לגניבה. האלימות או האיום חייבים להיות מכוונים כלפי אדם, בין אם זה הקורבן עצמו, עובר אורח, או כל אדם אחר הנמצא במקום.
- קשר זמני ותכליתי: האלימות או האיום צריכים להתרחש "בשעת מעשה, או בסמוך לפניו או לאחריו", וכן להיות קשורים באופן תכליתי למטרת השוד – השגת הרכוש, מניעת התנגדות או שמירה על הרכוש הנגנב.
סוגי שוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוד אינו עבירה הומוגנית, אלא קטגוריה רחבה הכוללת מגוון רחב של מקרים. אפשר לסווג את סוגי השוד על פי מספר קריטריונים, כגון מיקום, שיטת הפעולה, והיעד.[1] פירוט של סוגים השודים העיקריים:
- שוד בנקאי (Bank Robbery): נחשב לאחד מסוגי השוד המפורסמים והמתוקשרים ביותר. לרוב מבוצע על ידי עבריינים מתוחכמים יחסית, עם תכנון קפדני הכולל איסוף מודיעין, תכנון נתיבי מילוט, ולעיתים שימוש בכלי נשק. המטרה היא בדרך כלל סכומי כסף גדולים. שוד בנקאי לרוב נחשב לבעל סיכון גבוה עבור השודדים בשל מערכות האבטחה המתקדמות בבנקים (מצלמות, כספות, שומרי אבטחה), ורמת האכיפה הגבוהה של המשטרה בהתייחס אליהם, ולמרות ביטוחי הבנקים למצבים אלו. לשוד בנקים השלכות של פגיעה כלכלית משמעותית למוסד הפיננסי, ולעיתים בעלת השלכות של טראומה נפשית לעובדים וללקוחות.[2]
- שוד חנויות ועסקים (Retail/Commercial Robbery): כולל שוד של חנויות נוחות, תחנת דלק, סופרמרקטים, בתי מרקחת, מסעדות ועסקים קטנים אחרים. לעיתים קרובות מבוצע על ידי עבריינים מזדמנים יותר, וללא תכנון מוקפד. המטרה היא בדרך כלל קופת המזומנים של העסק, ולעיתים גם סחורה יקרה. הסיכון בשוד חנויות ועסקים משתנה בהתאם לרמת האבטחה במקום. חנויות קטנות עם מעט אבטחה נחשבות למטרות קלות יותר. לשוד השלכות על בית העסק כמו נזק כלכלי לעסק, ופגיעה בתחושת הביטחון של עובדים ולקוחות.[3]
- שוד רחוב (Street Robbery / Mugging): מתרחש במרחב הציבורי, כגון רחובות, פארקים, סמטאות. הקורבנות הם עוברי אורח, והמטרה היא לרוב ארנקים, טלפונים ניידים, תכשיטים או חפצים אישיים יקרי ערך. לעיתים קרובות מבוצע על ידי יחידים או קבוצות קטנות של עבריינים ככנופיה, וכולל שימוש פתאומי באלימות פיזית או איום באלימות. הסיכון נמוך יחסית לשודדים בשל אלמנט ההפתעה ומהירות הביצוע. סיכון גבוה לקורבן בשל אלמנט הפתאומיות והאלימות. השלכות שוד הרחוב הן פגיעה ברכוש, אך בעיקר טראומה נפשית קשה ותחושת חוסר ביטחון אישי במרחב הציבורי.[4]
- שוד בתי מגורים / פריצה ושוד (Home Invasion Robbery): שוד המתרחש בתוך בית מגורים, כאשר דיירי הבית נוכחים, בניגוד לפריצה ושוד המתרחשים בזמן שהדיירים אינם בבית (ולרוב קורה או בפריצה שקטה). זהו סוג חמור במיוחד של שוד, המשלב את עבירת הפריצה עם אלימות או איום באלימות כלפי יושבי הבית. המטרה היא בדרך כלל כסף מזומן, תכשיטים, חפצי אמנות, וכלי רכב יקרים. בשוד בתי מגורים קיים סיכון גבוה במיוחד לקורבנות בשל הפלישה למרחב הפרטי והמוגן ביותר שלהם, כמו חשיפה לאפשרות פגיעה מאלימות או תקיפה מינית. גם סיכון גבוה יחסית לשודדים בשל פוטנציאל להתקלות עם דיירים ולהתפתחויות בלתי צפויות. ההשלכות כוללות נזק רכושי, אך בעיקר פגיעה טראומטית עמוקה ביותר, תחושת חוסר ביטחון תמידית בביתם, ולעיתים אף פגיעות פיזיות קשות.[5] לעיתים בא לידי ביטוי בניצול כלכלי קודם לשוד.
- שוד כלי רכב (Carjacking): גניבת רכב בכוח או באיום באלימות, כאשר הנהג או נוסעים אחרים נמצאים בתוכו. יכול להתרחש ברמזורים, בחניונים, או בכל מקום שבו הרכב נמצא בעצירה או בתנועה איטית, כמו בהעלאת טרמפיסט. בשוד כלי רכב סיכון גבוה לקורבן, ולעיתים גם לשודדים במקרה של התנגדות. השלכות שוד כלי רכב יכולה להיות אובדן הרכב, פגיעה פיזית, טראומה נפשית ואף חטיפה.[6]
שיטות פעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שוד מזוין (Armed Robbery): שימוש בכלי נשק כמו: אקדח, סכין, רובה, ואף חפץ הנחזה להיות נשק בכדי לאיים על הקורבן או לפגוע בו. שימוש בנשק מעלה משמעותית את רמת הסיכון והפחד של הקורבן. בישראל, שוד מזוין נחשב לנסיבה מחמירה ונושא עונש חמור יותר (עד עשרים שנות מאסר).[7]
- שוד אלים (Violent Robbery): שימוש ישיר בכוח פיזי כמו: מכות, דחיפות ו/או חניקה; על מנת להכניע את הקורבן ולשדוד אותו. לא בהכרח מערב שימוש בנשק, אך מניח דגש על כוח פיזי עדיף. שיכול לגרום לפגיעות גופניות לקורבן, בנוסף לפגיעה ברכוש.[8]
- שוד "בתחבולה" או בהטעיה: פחות נפוץ כ"שוד" קלאסי, אך לעיתים יכול להיכלל תחת ההגדרה אם האלימות או האיום באלימות באים לאחר הגניבה הראשונית שהושגה בתחבולה, כדי למנוע התנגדות או לשמור על הרכוש. לדוגמה, נוכל המתחזה לבעל מקצוע, נכנס לבית, גונב דבר, ואז מאיים על בעל הבית כדי לברוח. סוג שוד זה מציג צד מתוחכם יותר של העבריין, המשלב תרמית עם פוטנציאל לאלימות.[דרוש מקור]
- שוד נקמה: בשוד נקמה במקום שהמניע לשוד יהיה מניע כלכלי טהור, המניע העיקרי הוא רגשי – רצון לנקום באדם מסוים או בגורם מסוים כמו מוסד או קבוצה בין אם על רקע אובדן עבודה או על רקע זוגי. השוד במקרה זה הוא לא רק אמצעי להשגת כסף, אלא אמצעי להסב נזק, להשפיל, או לגרום סבל ליעד הנקמה. מכיוון שהיעד ספציפי, שודד נקמה עשוי להשקיע זמן ותכנון באיסוף מידע על הקורבן או היעד, דפוסי הפעילות שלו, חולשות אבטחתיות וכו'. לעיתים קרובות, השודד מכיר את הקורבן מהעבר.[9] שוד נקמה נדיר לעומת שודים אחרים.[10] מבחינה משפטית, המניע נקמה אינו משנה את הגדרת העבירה כ"שוד", אך בהחלט יכול להשפיע על חומרת העונש, כמו על האופן שבו המערכת המשפטית מתייחסת לעבריין. בית המשפט יכול לראות במניע הנקמה גורם מחמיר, במיוחד אם השוד בוצע באכזריות או תוך פגיעה מיוחדת בקורבן. בניגוד לשוד רגיל שבו היעד הוא לרוב קורבן אקראי או עסק המהווה "מטרה קלה" (למשל, חנות נוחות), בשוד נקמה היעד הוא לרוב ספציפי ומוגדר מראש. וזה יכול להיות:
- אדם פרטי: מישהו שהשודד חש כי פגע בו בעבר (למשל, מעסיק שפיטר אותו, שותף עסקי שבגד בו, קרוב משפחה שפגע בו, או אפילו אדם שהשפיל אותו).
- עסק או מוסד ספציפי: בנק שסירב לתת הלוואה, חנות שהשפילה אותו, משרד ממשלתי שפגע בו.
- רמת אלימות משתנה: רמת האלימות בשוד נקמה יכולה להיות גבוהה יותר מהנדרש לביצוע השוד גרידא, שכן המטרה אינה רק נטילת הרכוש אלא גם הסבת סבל ופחד לקורבן, או אף פגיעה פיזית.
- מאידך, לעיתים היא יכולה להיות מינימלית אם המטרה היא בעיקר "להחזיר" ולהשפיל. שודדי נקמה עשויים להיות מונעים על ידי:
- תחושת עוול או השפלה עמוקה: אירוע קודם שנתפס בעיניהם כלא הוגן, פגע בכבודם, או גרם להם סבל רב.
- חוסר אונים ותסכול: תחושה שהם לא יכולים להשיג צדק בדרכים לגיטימיות, מה שדוחף אותם לנקמה. לפי "תסמונת הקורבן המופנה" (Victim-Turned-Offender Syndrome): לעיתים קרובות עבריינים שונים (ובכללם שודדים) חוו בעברם קורבנות בעצמם. תגובה טראומטית או צורך "להחזיר" על פגיעה קודמת יכולים להוביל אותם לבצע עבירות שוד או עבירות אלימות אחרות על רקע נקמה.[11]
- צורך ב"סגירת חשבון": השגת תחושת צדק אישית על ידי פגיעה באדם שפגע בהם. על פי תיאוריות המתח (Strain Theories): שוד נקמה יכול להשתלב בתיאוריות המתח. אדם שחווה תסכול או כעס עקב כישלון בהשגת מטרות לגיטימיות, או עקב פגיעה שנגרמה לו, עשוי לחוות "מתח" (Strain) שיכול לדחוף אותו לאמצעים לא לגיטימיים, כולל אלימות ונקמה.
- הפרעות אישיות: במקרים מסוימים, הפרעות אישיות אנטי-סוציאליות, נרקיסיסטיות או גבוליות, יכולות לכלול נטייה חזקה לנקמנות ותגובות אלימות. אדם יכול ללמוד כיצד לבצע שוד, אך גם ללמוד ולחזק תפיסות לפיהן נקמה היא תגובה לגיטימית וראויה לעוול. גם להיסטוריה האישית של השודד יש השפעה כמו: טראומות עבר, וכיצד אלו מעצבים את הצורך שלו בנקמה כאמצעי להתמודדות עם כעס, בושה או תחושת חוסר אונים.
- מאידך, לעיתים היא יכולה להיות מינימלית אם המטרה היא בעיקר "להחזיר" ולהשפיל. שודדי נקמה עשויים להיות מונעים על ידי:
מאפיינים קרימינולוגיים של שוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה קרימינולוגית, שוד אינו עבירה הומוגנית וניתן לזהות בה מספר מאפיינים:[12]
- פגיעה כפולה: בניגוד לגניבה, שוד פוגע לא רק ברכושו של הקורבן, אלא גם בשלמות גופו ונפשו. האיום באלימות והאלימות עצמה יוצרים טראומה פסיכולוגית משמעותית, הפוגעת בתחושת הביטחון האישי.
- מודוס אופרנדי מגוון: קיימים סוגים שונים של שוד, החל משוד בנקאי מתוכנן היטב, דרך שוד חנויות קטנות, שוד רחוב, ועד שוד בתי מגורים. כל סוג שוד מאופיין בטקטיקות שונות, רמות סיכון שונות, ורמות תכנון משתנות.
- פרופיל העבריין: מחקרים קרימינולוגיים מצביעים על כך ששודדים הם לרוב גברים צעירים, בעלי רקע של עבריינות קודמת, לעיתים קרובות עם היסטוריה של שימוש בסמים או אלכוהול. המוטיבציות לשוד יכולות להיות כלכליות (צורך בכסף מהיר), חברתיות (צורך בסטטוס או אישור קבוצתי), או פסיכולוגיות (תחושת כוח ושליטה).
- השפעה חברתית: שוד תורם לתחושת חוסר ביטחון ציבורי, פוגע בתיירות וביציבות הכלכלית באזורים מוכי פשיעה, ומחייב הקצאת משאבים ניכרים מצד רשויות אכיפת החוק.
הבנת התופעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר תיאוריות קרימינולוגיות יכולות לסייע בהבנת תופעת השוד:[13][14]
- תיאוריית הפעילות השגרתית (Routine Activity Theory): תיאוריה זו, שפותחה על ידי כהן ופלסון, מציעה כי עבירה מתרחשת כאשר שלושה מרכיבים מתכנסים יחד: עבריין בעל מוטיבציה, מטרה זמינה וקלה לביצוע, והיעדר שומר מגן. בהקשר של שוד, הדבר יכול להתבטא במקרים בהם שודדים מזהים קורבן פוטנציאלי הנושא כסף רב, במקום מבודד, ללא נוכחות משטרתית או אחרת.
- תיאוריות למידה חברתית (Social Learning Theories): תיאוריות אלה, ובפרט זו של סאתרלנד (Differential Association), טוענות כי התנהגות עבריינית נלמדת בסביבה חברתית קרובה, דרך אינטראקציה עם קבוצת השווים. שודדים עשויים ללמוד את "מקצוע" השוד מחבריהם, לפתח טכניקות, ולרכוש לגיטימציה להתנהגות זו.
- תיאוריות המתח (Strain Theories): תיאוריות אלה, ובמיוחד תיאוריית האנומיה של מרטון, גורסות כי פשיעה נובעת מפער בין מטרות תרבותיות (כמו הצלחה כלכלית) לבין היכולת להשיג אותן באמצעים לגיטימיים. פרטים שחווים תסכול כלכלי או חברתי עשויים לפנות לשוד כ"דרך יצירתית" להשיג את מבוקשם.
- תיאוריות שליטה (Control Theories): תיאוריות אלה, ובפרט זו של הירשי (Social Bonds Theory), מניחות כי בני אדם נוטים לפעול באופן קונפורמיסטי כאשר קיימים קשרים חברתיים חזקים. שוד, במקרה זה, עשוי להתרחש כאשר הקשרים החברתיים נחלשים, והפרט אינו חש מחויבות למוסכמות החברתיות.
מאפיינים סוציו-דמוגרפיים נפוצים אצל שודדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוד היא בדרך כלל עבירה המבוצעת על ידי צעירים, בני קבוצות הגיל 18-25, אך ישנם גם שודדי נוער (מתחת לגיל 18) ושודדים מבוגרים יותר. הסיבות לכך מגוונות:[15][16][17]
- צורך כלכלי מיידי: צעירים רבים נתקלים בקשיים כלכליים, חוסר הזדמנויות תעסוקתיות, ורצון לצרוך ולחיות ברמה מסוימת, מה שדוחף אותם לעבריינות.
- חוסר בגרות רגשית ושיקול דעת: מאפיין של גיל צעיר הוא נטייה ליטול סיכונים גבוהים יותר, פחות חשש מהשלכות, וחיפוש אחר ריגושים.
- השפעת קבוצת השווים: בגיל צעיר, לחץ חברתי והרצון להשתייך לקבוצה (אשר לעיתים עוסקת בעבריינות) יכולים להיות גורם משמעותי.
- מגדר: שוד היא עבירה גברית ברובה המכריע. הסטטיסטיקות מראות שגברים מבצעים את רוב המוחלט של עבירות השוד. הסיבות לכך קשורות לרוב להבדלים סוציולוגיים ופסיכולוגיים בין המינים, כמו נטייה מוגברת של גברים לאלימות פיזית, חיפוש אחר סטטוס וכוח, ונורמות חברתיות מסוימות.
בהתייחס למעמד סוציו-אקונומי וסטטוס אישי:
- רקע של מצוקה כלכלית: רבים מהשודדים מגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, משכונות מצוקה, ולעיתים קרובות סובלים מחוסר השכלה, אבטלה, או תעסוקה לא יציבה. השוד נתפס עבורם כדרך מהירה להשיג כסף, לספק צרכים מיידיים כמו מזון או דיור, או לממן התמכרות.
- פערים חברתיים: תחושת קיפוח ופערים חברתיים יכולה לתרום לתסכול ולכעס, ולהוביל להתנהגות עבריינית.
- רקע פלילי קודם: לרבים מהשודדים יש היסטוריה פלילית קודמת, לעיתים קרובות בעבירות רכוש קלות יותר כמו גניבות, פריצות, או עבירות אלימות. השוד יכול להוות "הסלמה" ברמה הפלילית, תוך מעבר מעבירות רכוש ללא מגע ישיר עם הקורבן לעבירות הכוללות אלימות או איום.
- שימוש בסמים ואלכוהול: קיים קשר חזק בין שימוש בסמים ואלכוהול לבין ביצוע עבירות שוד.
- השפעה על שיקול הדעת: סמים ואלכוהול מפחיתים עכבות ומגבירים נטילת סיכונים, מה שמקל על ביצוע עבירה אלימה כמו שוד.
- בעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות: חלק מהשודדים סובלים מבעיות נפשיות, הפרעות אישיות, או בעיות שליטה בכעסים. גורמים אלו יכולים להשפיע על יכולתם לדחות סיפוקים, לווסת רגשות, ולחוש אמפתיה כלפי הקורבן.
מאפייני פשיעת שוטרים או עובדי מדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היו מקרים בהם שוטרים או עובדי מדינה היו מעורבים ביצעו עבירות שוד. אילו לרוב הופכים למקרים מתוקשרים. במקרים אלו, המניעים יכולים להיות:[18][19]
- מצוקה כלכלית קיצונית: לעיתים רחוקות, שוטרים או עובדי מדינה הנקלעים למצוקה כלכלית עמוקה, אובדן שליטה, או חובות כבדים (למשל, עקב הימורים או התמכרויות) עלולים להידרדר לפשיעה.
- השפעת סמים/אלכוהול: כפי שצוין לעיל, חומרים משני תודעה יכולים לגרום לאדם לפעול בניגוד לערכיו או להכשרתו.
- הפרעות אישיות: במקרים חריגים, אנשים עם הפרעות אישיות חמורות (כגון פסיכופתיה) יכולים להשתלב במערכות כאלה ואז לנצל את מעמדם לרעה.
- צורך בנקמה: ממניע רגשי – רצון לנקום באדם או גורם מסוים על רקע אובדן עבודה, רקע זוגי, השתקה או אחר.
- חוסר אכפתיות: נייטרליות או חוסר אכפתיות כלפי הקורבן הפוטנציאלי וניסיון לסייע לשודד כלכלית.
מקרי שוד בהם מעורבים עובדי מדינה או שוטרים נוטים להיות חמורים במיוחד, מכמה סיבות:
- ניצול מעמד וכוח: שוטרים ועובדי מדינה מחזיקים בעמדות כוח ואמון. ניצול כוח זה לביצוע עבירה חמורה כמו שוד נתפס בחומרה יתרה.
- ידע מערכתי: שוטרים, למשל, מחזיקים בידע פנימי על נהלי אכיפה, סיורים, וגישה למערכות אבטחה, מה שיכול להקל עליהם לתכנן ולבצע שוד מתוחכם יותר, לעיתים אף תוך הטלת האשמה על הקורבן, או ניסיון טשטוש עקבות תוך הטלת האשמה על פושעים אחרים, וזאת מתוך הכרת שיטות פעולה פנים מערכתיות של פושעים אחרים, ושימוש בכלי חיקוי פשיעה.
- פגיעה באמון הציבור: כל אירוע של פשיעה בקרב כוחות הביטחון או השירות הציבורי מערער את אמון הציבור במוסדות המדינה, דבר שיש לו השלכות חברתיות רחבות.
שודדים ומעשי שוד מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קיד וקסידי (סאנדנס קיד ובוץ' קסידי) היו שני שודדים שפעלו בארצות הברית בתקופת המערב הפרוע, ונתפסו לבסוף בבוליביה. בהשראת סיפורם יצא בשנת 1969 סרט הקולנוע קיד וקסידי, בכיכובם של רוברט רדפורד ופול ניומן.
- בוני וקלייד היו שני שודדים שפעלו בארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20.
- אחד השודדים המפורסמים בישראל הוא רוני ליבוביץ, ששדד 22 בנקים בשנים 1990-1989, ונתפס בעת שניסה לבצע את השוד ה-23. הוא זכה לכינוי "האופנובנק" משום שנהג להגיע לזירת הפשע כשהוא חובש קסדת אופנוע. ליבוביץ נידון ל-14 שנות מאסר, והשתחרר בשנת 1998, לאחר שקיבל חנינה.
ביטויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שוד לאור היום - ביטוי מטאפורי למאורע שבו נלקח רכושו של אדם באופן גלוי ביותר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק העונשין, תשל"ז-1977, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט- אתר היחידה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות
- 10 מקרי השוד הגדולים בהיסטוריה, באתר כלכליסט, 25 באוגוסט 2010
נויה מנהיים, כיצד הפך השודד לפושע שכולנו אוהבים?, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2017- שוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שמעון איפרגן., מקרי השוד הנועזים במדינה שמעולם לא פוענחו, באתר מאקו, 11 במרץ 2022
גניבות, דף שער בספרייה הלאומית- מה ההבדל בין שוד וגניבה?, באתר "iLaw"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cook, Philip J. "Robbery violence." J. Crim. L. & Criminology 78 (1987): 357.
- ^ Matthews, Roger, Catherine Pease, and Ken Pease. "Repeated bank robbery: Theme and variations." Crime prevention studies 12 (2001): 153-164.
- ^ Amandus, Harlan E., et al. "Convenience store robberies in selected metropolitan areas: risk factors for employee injury." Journal of occupational and environmental medicine 39.5 (1997): 442-447.
- ^ Deakin, Jo, et al. "Taxing on the streets: Understanding the methods and process of street robbery." Crime prevention and community safety 9 (2007): 52-67.
- ^ Jacobs, Bruce A., and Lynn A. Addington. "Gating and residential robbery." Crime Prevention and Community Safety 18 (2016): 19-37.
- ^ Nadesan, Kasinathan. "Murder and robbery by vehicular impact: true vehicular homicide." The American Journal of Forensic Medicine and Pathology 21.2 (2000): 107-113.
- ^ Wright, Richard T., and Scott H. Decker. Armed robbers in action: Stickups and street culture. UPNE, 1997.
- ^ Cook, Philip J. "Robbery violence." J. Crim. L. & Criminology 78 (1987): 357.
- ^ Katz, Jack. "The motivation of the persistent robber." Crime and Justice 14 (1991): 277-306.
- ^ Gill, Martin, and Roger Matthews. "Robbers on robbery: Offenders’ perspectives." Crime At Work: Studies in Security and Crime Prevention Volume I. London: Palgrave Macmillan UK, 2005. 11-28.
- ^ Shekhar, Beulah, S. Raja, and Vijaya Somasundaram. "The Victim Turned Offender an Empirical Study in Palayamkottai Central Prison." EDITORIAL BOARD (2015): 155.
- ^ Normandeau, Andre. "Patterns in robbery." Criminologica 6 (1968): 2.
- ^ De Gregorio, Eugenio. "Dynamics of a robbery: criminological aspects, security issues and prevention–an exploratory study." Police Practice and Research: An International Journal 12.3 (2011): 253-264.
- ^ Groff, Elizabeth R. "Simulation for theory testing and experimentation: An example using routine activity theory and street robbery." Journal of Quantitative Criminology 23 (2007): 75-103.
- ^ Lenska, L. "The robber personality: characteristics and formation." Юридична психологія 21.2 (2017): 221-231.
- ^ Butorac, Ksenija, Dubravka Maurer, and Anja Batina. "GEOGRAPHIC PROFILING–ENVIRONMENTAL AND OFFENDERS’BEHAVIOR PATTERNS OF ROBBERY CHARACTERISTICS." Archibald Reiss Days 14 (2024).
- ^ Rayirala, Anitha, K. Sudha Rani, and Divija Bunga. "A cross sectional study of socio-demographic factors, crime characteristics and psychiatric morbidity in violent offenders." Telangana Journal of Psychiatry 4.2 (2018): 83-86.
- ^ Heinonen, Anna, and Noora Ellonen. "‘Crime or not?’–police officers' perceptions of disciplinary violence, its criminalisation and its investigation." Policing and society 26.5 (2016): 503-521.
- ^ Ostapovich, Volodymyr, et al. "Psychological profile of successful criminal police officer." International Journal of Applied Exercise Physiology 9.3 (2020): 120-133.
