מערת תנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתרי ההתפתחות האנושית על הר
הכרמל: מערות נחל מערות
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Nahal Mearot.jpg
מוצא נחל מערות אל מישור חוף הכרמל, מבט ממערת תנור לכיוון צפון-מערב
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2012, לפי קריטריונים 3, 5
חתך השכבות הארכאולוגיות במערת טבון. שכבות G,F,E שייכות לתקופה הפלאוליתית התחתונה ושכבות D,C,B - לתקופה הפלאוליתית התיכונה

מערת תנור (מערת טבון) היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל. האתר, הכולל מערה עמוקה שחלק מתקרתה קרס, הוא חלק מהאתר הפרהיסטורי נחל מערות, יחד עם שלוש המערות שנחקרו בקרבתה: מערת הנחל, מערת גמל ומערת הגדי. במערת תנור התגלה רצף התיישבות ארוך במיוחד של האדם הקדמון: הצטברות בעובי של כ-25 מטרים של שכבות ארכאולוגיות, המכסה לפחות חצי מיליון שנים. קבוצות ניידות של ציידים-לקטים חזרו לשבת במערה שוב ושוב במהלך התקופה הפלאוליתית התחתונה (יותר מ-500,000 שנים לפני זמננו עד כ-250,000 שנים לפני זמננו) והתקופה הפלאוליתית התיכונה (כ-250 עד 50 אלפי שנים לפני זמננו). במהלך התקופה הפלאוליתית התיכונה נקברה במערה אישה מטיפוס האדם הניאנדרטלי - אחת הקבורות הקדומות ביותר שהתגלו בעולם. בסופה של התקופה האחרונה נסתמה המערה ורצף היישוב בנחל מערות המשיך במערת הנחל.

ב-29 ביוני 2012 הוכרזה המערה יחד עם נחל המערות, כאתר מורשת עולמית[1][2].

האתר וסביביתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת תנור היא מערה קארסטית המורכבת משלושה חדרים: החיצוני (בצפון), המרכזי והפנימי (בדרום). ברצפתו של כל חדר נמצא בולען. תקרת המערה, פרט לחדר הפנימי, התמוטטה לפני זמן רב. בתקרת החדר הפנימי יש ארובה גדולה, שקוטרה כשמונה מטרים. המערה ממוקמת בשיפולי המצוק המערבי של הר הכרמל, במקום שבו הנחל יוצא למישור החוף, כ-17 ק"מ דרומית לחיפה וארבעה ק"מ מזרחית לחוף הנוכחי של הים התיכון, בגובה של כ-60 מטרים מעל פני הים הנוכחיים. שכבות היישוב התחתונות במערה מורכבות בעיקר מחול שנישא ברוח למערה מחוף הים, ואילו בשכבות היישוב העליונות החול הוחלף בסילט ובחרסית שנפלו דרך ארובת המערה, כמו גם חומרי בעירה שהובאו על ידי האדם למערה.

ירידת מפלס הים העולמי בתקופות קרחוניות במהלך תור הפליסטוקן גרמה להתרחקות חוף הים התיכון מן המערה ולהתרחבות מישור חוף הכרמל. מפלס הים שב ועלה בתקופות בין-קרחוניות ומישור החוף הצטמצם. אתרי נחל מערות בכלל, ומערת תנור בפרט, יושבו על ידי האדם הקדמון בתקופות קרחוניות ובין-קרחוניות כאחד במהלך כחצי מיליון השנים האחרונות. בניגוד לסברות קודמות‏[3], נתונים גאולוגיים וגאוכרונולוגיים חדשים הראו כי פני הים בעת היישוב הפרהיסטורי במערות מעולם לא עלו מעבר ל-10-5 מטרים יחסית להיום‏[4].

תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכאולוגית הבריטית דורותי גארוד ערכה את החפירה הראשונה, הנרחבת והידועה ביותר באתר בשנים 1934-1929, כחלק ממפעל חפירות רחב היקף במערות הכרמל‏[5]. חפירותיה התמקדו במערת תנור, מערת הנחל, וכן במערת הגדי (יחד עם החוקר האמריקאי ת.ד. מק'קאון). ספרן של גארוד ושל הפלאונטולוגית הבריטית דורותיאה בייט The Stone Age of Mount Carmel מביא פירוט מלא של חפירותיה, והביא לפרסומו הגדול של האתר בעולם. בשנים 1967-‏1972 התקיימה במערת תנור חפירה בראשות ארתור ג'לינק, אשר חקר בעיקר את רצף שכבות התקופה הפלאוליתית התיכונה (התרבות המוסטרית) - החלק העליון של חתך גארוד‏[6]. אברהם רונן חפר במערה מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה עד 2002, והתמקד בחקר החלק התחתון של חתך גארוד - שכבות התקופה הפלאוליתית התחתונה[7].

תקופות ותרבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבני יד שמצאה המשלחת של דורותי גארוד בשכבה E של המערה, באוסף המוזיאון הבריטי

גארוד הגדירה במערת תנור שבע שכבות עבות, שיפורטו להלן, מלמטה למעלה. החפירות המחודשות במערה המשיכו וחילקו את הרצף הארוך שבה לעשרות תת-שכבות. הרצף תוארך בשיטות התרמולומינסנציה ו-ESR‏[8]:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת תנור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Committee Decisions ההכרזה על אתר מורשת לאומית באתר אונסק"ו
  2. ^ נחל מערות - אתר מורשת עולמית, עוזי ברוך, ערוץ 7
  3. ^ למשל Jelinek A.J., W.R. Farrand, G. Hass, A. Horowitz and P. Goldberg 1973. New excavations at the Tabun Cave, Mount Carmel, Israel: a preliminary report. Paléorient 1: 151-183.
  4. ^ ר' סיכום אצל Zvieli D., Galili E., Ronen A., Salamon A., Ben-Avraham Z. 2009. Reevaluating the tectonic uplift of western Mount Carmel, Israel, since the Middle Pleistocene. Quaternary Research 71: 239-245.
  5. ^ Garrod, D.A.E., Bate, D.M.A. 1937. The Stone Age of Mount Carmel. Vol. I. Excavations at the Wadi Mughara. Oxford: Clarendon Press.
  6. ^ Jelinek A.J., W.R. Farrand, G. Hass, A. Horowitz and P. Goldberg 1973. New excavations at the Tabun Cave, Mount Carmel, Israel: a preliminary report. Paléorient 1: 151-183.
  7. ^ Ronen A. and A. Tsatakin 1995. New interpretation of the oldest part of the Tabun Cave sequence, Mount Carmel, Israel. In: H. Ulrich (Ed.). Man and Enviroment in the Palaeolithic 62. ERAUL, Liege, pp. 265-281.
  8. ^ Mercier N. and H. Valladas 2003. Reassessment of TL age estimates of burnt flints from the Palaeolithic site of Tabun Cave, Israel. Journal of Human Evolution 45: 401-409.