דרך יפו (חיפה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט רחוב.svg
דרך יפו
JaffaRoad
Jaffa street, Haifa (20).JPG
קטע רחוב אופייני בדרך יפו, בין רחוב סלזיאן ורחוב עין דור. מבט לכיוון מערב
עיר חיפה
שכונה העיר התחתית
קואורדינטות 32°49′22.84″N 34°59′33.07″E / 32.8230111°N 34.9925194°E / 32.8230111; 34.9925194קואורדינטות: 32°49′22.84″N 34°59′33.07″E / 32.8230111°N 34.9925194°E / 32.8230111; 34.9925194

דרך יפו היא אחד הרחובות בעיר התחתית בחיפה שבחלקה משמשת כנתיב תנועה מרכזי המובילה מחיפה דרומה. הדרך היא דרך היסטורית שתחילתה בימי דאהר אל-עומר, שהקים ב-1761 את "חיפה החדשה" כעיר מוקפת חומה. הדרך התפתחה בשלהי התקופה העות'מאנית והפכה בתקופת המנדט לרחוב מרכזי בחיפה. מקור שם הרחוב הוא ב"שער יפו" ממנו התחילה הדרך שהובילה מערבה ודרומה אל העיר יפו. שמו של הרחוב ניתן לו על ידי התושבים ועבר מדור לדור עד שהפך לשמו הרשמי.[1] דרך יפו הייתה חלק מהמע"ר של חיפה בתקופת המנדט, שכלל גם את דרך המלכים (דרך העצמאות), המרכז המסחרי הישן והמרכז המסחרי החדש.[2]

תוואי הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של דרך יפו כ-1.8 קילומטרים. תחילתה של הדרך כהמשכו של רחוב נתנזון פינת רחוב כיאט 7 לכיוון צפון-מערב והיא חוצה את העיר התחתית במקביל לדרך העצמאות. בחלקה הראשון, המזרחי, הדרך צרה וחד סיטרית, בהמשך היא חוצה את המושבה הגרמנית ומשתלבת עם דרך העצמאות, ובחלקה המערבי היא הופכת לנתיב תנועה מרכזי דו מסלולי וחלק מכביש 4. הדרך מסתיימת בצומת דולפין, צומת הרחובות ג'יימס דה רוטשילד וחיל הים בכניסה לשכונת בת גלים.

מאפייני הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר התחתית. מימין לשמאל: ליד מסילת הרכבת רחוב הנמל, משמאלו רחוב רחב - דרך העצמאות, משמאלו למטה רחוב נתנזון והמשכו כרחוב צר ומתפתל דרך יפו, משמאלם למטה שדרות הפלי"ם והמשכן כשדרות המגינים. בחזית מגדל המפרש, ומשמאלו בניין משרדי מס הכנסה ומע"מ, חלק מ"קריית הממשלה".
דרך יפו בתחילת שנות השלושים, מבט לכיוון דרום-מזרח. משמאל מפרץ חיפה
כיכר חמרה בשנת 1934 מבט לכוון צפון מערב, האוטובוס נכנס לדרך יפו היום רחוב נתנזון.

אופיו של הרחוב אינו אחיד לכל אורכו. מתחילתו עד המושבה הגרמנית מאופיין בבנייה עירונית צפופה של בתים בסגנונות שונים. הבנייה ברחוב לא הייתה בנייה מתוכננת, והיא הביאה ליצירת קו רחוב לא ישר. אופיה הושפע מהסגנונות שהיו מקובלים בתקופות השונות על פי הצרכים באותה עת. ברחוב, בתים עם מאפיינים של אדריכלות עות'מאנית עם חללים בעלי קשתות, מבנים בסגנון האקלקטי וסגנון עם השפעה מודרניסטית. בקטע זה של הרחוב, רוב הבתים הם בעלי שלוש קומות ויותר, מצופים באבן ובעלי גג שטוח. קומת הקרקע שימשה למסחר והקומות העליונות משמשות למגורים והם בעלי מרפסות מעוטרות. לאורך הרחוב נוצר רצף של אזור מסחרי. כיום האזור המסחרי הפעיל יותר הוא קטע הרחוב בין רחוב נתנזון ורחוב הבנקים. ניתן למצוא בו מסעדות, פאבים, חנויות בגדים ועוד.[3]

מערבה נמצאת המושבה הגרמנית, הבתים נבנו בסגנון האדריכלות הטמפלרי. בתים עם חצרות בבנייה לא צפופה. בקטע זה שוכן המרכז המסחרי "סיטי סנטר" הכולל שש קומות. המרכז נבנה בשנת 1990 וכולל אלמנטים המזכירים את סגנון הבנייה הטמפלרי. הפעילות העסקית בקטע רחוב זה בעיקרה כוללת משרדי עורכי דין, רופאים וכדומה. בשנת 2000 הוסב בקטע רחוב זה מבנה מגורים למלון גסט האוס "פורט אין".

ממערב למושבה הגרמנית הופך הרחוב לדו סטרי. בקטע רחוב זה נמצאים שלושה בתי קברות. הבנייה ברחוב היא שילוב של בתים מצופים אבן, שיכונים, ומגדלים מסחריים מודרניים. בקטע רחוב זה ניתן למצוא עסקים רבים הקשורים במסחר בכלי רכב וחלפיו כגון סוכנויות למכירת כלי רכב, חנויות כלי חילוף ומוסכים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוואי הדרך עליו נסלל הרחוב נולד וצמח עם התפתחות העיר שהוקמה על ידי דאהר אל-עומר. בעקבות גידול באוכלוסיית חיפה שבין החומות, החלה בשנות החמישים של המאה ה-19 תנועת בנייה מחוץ לחומות. עיקר הבנייה נעשה לאורך צירי התנועה המרכזיים באותה תקופה "דרך יפו" שהובילה מערבה ו"דרך עכו" שהובילה מזרחה. בתוואי ההיסטורי הדרך התחילה ממערב לכיכר חמרה הכיכר שלפני השער המערבי. לאחר התיישבות הטמפלרים במושבה הגרמנית בשנת 1868 החלה בנייה מואצת בשטח הפנוי שבין המושבה והעיר. כיכר חמרה הייתה תחנת היציאה של הכרכרות, ממנה הן יצאו לאורך רחוב דרך יפו לכוון המושבה הגרמנית וסטלה מאריס. בשנות השמונים של המאה ה-19 נסלל קטע הדרך שהוביל מהמושבה הגרמנית לעיר על ידי הטמפלרים.[3] באותה עת עדיין לא היו שמות לרחובות העיר למעט הרחובות במושבה הגרמנית.[4]

בשנת 1905 לאחר שהושלמה תחנת הרכבת הראשונה בחיפה השוכנת מדרום מזרח לדרך יפו, החלה תנופת פיתוח ברחוב. באזור כיכר חמרה התרכזו חלק גדול מהחנויות שמחוץ לעיר העתיקה.

ביום 23 בספטמבר 1918 יום סיום כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה נערך בדרך יפו מצעד של הפרשים ההודים מחטיבה 15 של הצבא הבריטי.

לאחר התחלת המנדט הבריטי התפתח אופיו המסחרי של הרחוב. בשנת 1925 ניתן לרחוב שמו הפורמלי "דרך יפו"[5] ובאנגלית נקרא Jaffa Road. כחלק מהתפתחות אופיו המסחרי, נפתח בשנת 1927 מרכז מסחרי בשטח שהשתרע מרחוב יפו לכוון הים מול כיכר חמרה. זה היה המבנה הראשון בחיפה אשר יועד מלכתחילה למסחר. מבנה זה נקרא מאוחר יותר "המרכז המסחרי הישן".[6] ברחוב ובסביבתו פעלו עסקים בבעלות ערבית, יהודית וגם בבעלות משותפת. בניית נמל חיפה וסלילת רחוב "דרך המלכים" (דרך העצמאות) בשנת 1933 מצפונו הגבירו את הפעילות הכלכלית ברחוב. כיכר חמרה הפכה להיות תחנת האוטובוסים הראשית ממנה יצאו האוטובוסים לכל שכונותיה של חיפה. האזור הפך צפוף ובעל תנועת כלי רכב רבה. באוגוסט 1934 הוחלט לבטל את כל החניות של האוטובוסים בכיכר, התחנות הועברו לרחובות אחרים ביניהם רחוב המלכים ודרך יפו. בשנת 1946 נבנתה תחנה מרכזית לאוטובוסים בפינת הרחובות דרך יפו ושדרות בן-גוריון (לשעבר שדרות הכרמל). התחנה פעלה במקום זה עד 1973 עד שהועברה לצומת הרחובות חיל הים ושדרות ההגנה מדרום ובצמוד לתחנת הרכבת חיפה בת גלים.[7] בשטח התחנה לשעבר, מתוכנן להיבנות מבנה שיכלול מלון, מעונות סטודנטים ושימושי מסחר נוספים.[8]

בשנת 1948 לאחר שפרצה מלחמת העצמאות פסקה התפתחות הרחוב. תושבי הרחוב היו ברובם ערבים שעזבו ביחד עם רוב ערביי חיפה. הרחוב (במיוחד חלקו הדרום מזרחי) התרוקן מתושביו. כתוצאה מכך פסקה כמעט לחלוטין הפעילות המסחרית ברחוב, כולל הפסקת קווי התחבורה הציבורית. במשך השנים התדרדר הרחוב.[3] כיום עיקר אוכלוסיית הרחוב היא אוכלוסייה ערבית.

בשנת 1964 שונה שמו של קטע הרחוב מקצה כיכר פריז (כיכר חמרה לשעבר) ועד רחוב כיאט 7 לרחוב נתנזון, מספרי הבתים בדרך יפו לא שונו, והם מתחילים מדרך יפו 19 ו-24.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הסיטי, לשעבר בנק אפ"ק
"סיטי סנטר" מרכז מסחרי במושבה הגרמנית שעוצב עם אלמנטיים של אדריכלות טמפלרית

לאורכו של הרחוב נמצאים אתרים ומבנים היסטוריים (מדרום-מזרח לצפון-מערב):

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרך יפו בוויקישיתוף
  • מפת חיפה בשנת 1923. דרך יפו מתחילה מכיכר חמרה הנמצאת במרובע הנמצא מעל המילה old ופונה שמאלה במקביל לחוף הים, בדרכה עוברת הדרך ליד בית הקברות הלטיני, המושבה הגרמנית ובית הקברות היהודי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמיר גורן, "מתן שמות לרחובות העיר בתקופת המנדט הבריטי", חיפה, ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 4, 2006, עמ' 2
  2. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1948-1918, עמ' 151
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 תמיר גורן, "דרך יפו - דרך העיר", אתרים, 33, 2006
  4. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד בן צבי, עמ' 162
  5. ^ אמציה פלד, דרך יפו, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  6. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918, 1974, עמ' 29
  7. ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003, עמ' 60
  8. ^ הודעה שפורסמה על ידי הוועדה לתכנון ובנייה ב-25 באוקטובר 2010
  9. ^ יעקב עולמי, "קברו של רבי אבדימי דמן חיפה", חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 98