האמה העליונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמות המים לירושלים
חוליות מהאמה העליונה במוזיאון ישראל
קטע מהאמה העליונה בחפירות הצלה בממילא
בריכות שלמה - מוצא האמה העליונה
אמת הערוב שסיפקה מים לאמה העליונה

האמה העליונה היא אמת מים, ששימשה כחלק ממערכת אספקת המים לירושלים בתקופה הרומית. מוצא האמה היה בבריכות שלמה ליד בית לחם, והיא הסתיימה ככל הנראה באזור ארמון המלך הורדוס ושער יפו בירושלים. האמה כונתה "האמה העליונה" מפני שעברה בתוואי טופוגרפי גבוה יותר מהאמה התחתונה שנבנתה לפניה, בתקופה החשמונאית. האמה התחתונה התחילה אף היא באזור בית לחם, ושתי האמות גם יחד סיפקו כמיליון מ"ק מים בשנה לירושלים.

הרקע לבניית האמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית שני הייתה ירושלים מרכז שלטוני ודתי, והתפתחה במהירות, בהתאם לטכנולוגיה הרומית. רמת החיים בעיר עלתה מאוד, ותושביה נזקקו למים רבים לשתייה, לרחצה, לטהרה, ועוד. תפעול בית המקדש דרש אף הוא כמות רבה של מים לניקיון ולפולחן. מעיין הגיחון, שהיה עד אז מקור המים המרכזי של העיר, לא הספיק עוד, ומצוקת המים בירושלים הייתה קשה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במועדי העלייה לרגל בשלוש הרגלים - פסח, שבועות וסוכות - שבהם פקדו את ירושלים מאות אלפי מבקרים, וצרכו כמות מים גדולה.

הראשונים שהגו את הרעיון להביא מים ממרחקים בכוח הכבידה היו החשמונאים, שבנו את האמה התחתונה במאה הראשונה לפנה"ס מאזור בית לחם להר הבית בירושלים. הם התבססו על טכנולוגיה שהגיעה באותה עת לשיאה באימפריה הרומית, בעקבות חציבת מנהרות לכריית נחושת ומתכות אחרות. הרומאים היו הראשונים שהשתמשו בשפע של מים כחלק מתרבות הפנאי שלהם, כולל בבתי מרחץ, בלטרינות, במזרקות, וכדומה. מפעלי המים הרומיים התאפשרו גם הודות לשכלולים טכנולוגיים נוספים, כמו המצאת הבטון, ובניית קשתות וקמרונים.

למרות הצלחתה הכבירה של האמה החשמונאית, בתוך כמה עשרות שנים היא כבר לא הספיקה לכל תושבי ירושלים, שהלכה וגדלה בקצב מהיר. שליטי ירושלים נאלצו אפוא למצוא פתרון מהיר לאספקה רבה יותר של מים לכל חלקי העיר.

תוואי האמה ותבניתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לאמה התחתונה, שקיבלה את מימיה מעין עיטם הסמוך לבית לחם, מי האמה העליונה הגיעו ממעיינות גוש עציון הרחוקים יותר מירושלים, אך גבוהים יותר מבחינה טופוגרפית. שתי אמות נפרדות שימשו לצורך איסוף מי מעיינות אלו: אמת הערוב בבקעת ערוב וסביבותיה, ואמת הבִּיאר התת-קרקעית, שעברה בערוץ נחל הפירים (ואדי אל-ביאר). שתי האמות הזרימו מים לבריכות אגירה מדורגות זו תחת זו ליד עין עיטם, הנקראות בריכות שלמה. אמת המים העליונה יצאה מהבריכה העליונה, בעוד שעודפי המים נשפכו לבריכות שתחתיה.

אורך האמה העליונה היה כמחצית מאורך האמה החשמונאית - כ־13 קילומטרים בלבד. היא עברה בתוואי גבוה יותר מבחינה טופוגרפית, לאורך קו פרשת המים הארצי. רוב האמה העליונה נהרס וחלקיה נשדדו, אולם נמצאו קטעים בודדים שלה פה ושם. הקטע הראשון נמצא ליד הכביש לארטאס בדמות כמה עשרות מטרים של תעלה חצובה בסלע; סמוך לבתים הדרומיים של בית לחם נתגלו שרידים של האמה בנויים בבנייה נמוכה; קטע של כ-300 מטרים מהאמה השתמר ליד קבר רחל, וכן קטע של כמה מטרים בודדים צפונית-מזרחית לו. קטעים אלה מלמדים כי הידע הטכנולוגי בעת בניית האמה העליונה היה מפותח יותר מאשר בתקופה החשמונאית, ולכן הצליחו בוני האמה להימנע מפיתולים ואילוצים טופוגרפיים. הם העבירו את המים בתעלה ישרה למדי, שנחצבה בחלקה בסלע, ובמקומות אחרים הועברה על פני גשרים וקטעי בנייה.

ליד קבר רחל הועברו המים דרך צינור אבן ששימש כ'סיפון' על בסיס עקרון חוק הכלים השלובים: תנועת המים בצינור יצרה לחץ, בעזרתו צנחו המים מצדה האחד של הבקעה לגובה של 740 מטרים, ועלו בצדה השני לגובה של כ-780 מטרים. צינור זה נמתח לאורך של כ־2-3 קילומטרים, אך מרבית חלקיו נשדדו לשימוש משני בדורות הבאים. נראה כי האמה חצתה גם את עמק רפאים באמצעות 'סיפון', אולם עדויות לכך לא נמצאו.

האמה עברה לאורך תוואי דרך חברון של ימינו, המשיכה דרך משכנות שאננים[1] והגיעה לאזור שכונת ממילא. במהלך חפירות ההצלה בממילא נתגלה קטע של כמה מטרים מן האמה העליונה, כשהוא מקורה בלוחות אבן. קטע זה כוסה, והוא קבור עתה תחת המדרחוב החדש, ליד 'בית הרצל'. משם המשיכה האמה ונכנסה לעיר העתיקה באזור שער יפו.

תיארוך ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריכות שלמה נבנו בשלבים, והן כוללות שלוש בריכות וחמש אמות-מים: שתי אמות שסיפקו מים לבריכות (אמת הערוב ואמת הביאר) ושלוש אמות שיצאו מהן (האמה העליונה, האמה התחתונה ואמת המים להרודיון). עקב כך, קשה לתארך בוודאות את כל חלקיו של מפעל המים האדיר הזה, וסביר להניח כי הוא נבנה בשלבים.

הורדוס - המאה הראשונה לפנה"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבר נכון גם לגבי האמה העליונה: נטיית החוקרים (כמו ד"ר דוד עמית למשל) היא לייחס את ראשית בניית האמה למלך הורדוס, בשלהי המאה הראשונה לפנה"ס. תיארוך זה מתבסס על המאמץ הגדול שהושקע ביצירת אמה בתוואי טופוגרפי גבוה, תוך איסוף מים ממעיינות מרוחקים. התוואי הביא חוקרים רבים למסקנה כי יעדה הסופי של האמה לא היה הר הבית, הנמוך יחסית, אלא ארמונו של הורדוס והעיר העליונה באזור ארמון שער יפו, השוכנים באזור הגבוה ביותר בירושלים. עם זאת, יש הסוברים כי התוואי הגבוה נועד בסך הכל לאפשר בנייה קצרה ונוחה לאורך קו פרשת המים, וכי גם האמה העליונה הגיעה בסופו של דבר להר הבית.

פונטיוס פילטוס - המאה הראשונה לספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (ספר י"ח, ג', ב') סיפר כי הנציב הרומי פונטיוס פילטוס, שפעל במאה הראשונה לספירה, הביא לירושלים מים ממרחקים באמצעות צינור:

"ופילטוס התקין צינור מים לירושלים על חשבון כספי ההקדשות, ומשך את ראשית הזרם ממרחק מאתיים ריס. אך היהודים לא היו מרוצים מעבודות המים ורבבות הרבה של אנשים התגודדו וצעקו כנגדו שיפסיק את המעשה שבכוונתו לעשות."

אם מזהים את מפעל המים המדובר עם האמה העליונה, הרי שהיא מאוחרת לימיו של הורדוס, אך היום מקובל לזהות את אמת המים של פילטוס עם אמת הערוּבּ, שהגבירה את זרימת המים לבריכות שלמה, ושיפרה בכך את ספיקת האמה העליונה שבנה הורדוס.

הלגיון העשירי - המאה השנייה לספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה השנייה לספירה, לאחר שירושלים הפכה לאיליה קפיטולינה בידי הרומאים, עברה האמה העליונה שיפוץ מקיף. בחפירות שנערכו ליד קבר רחל בראשית שנות האלפיים, נתגלו בצד חוליות צינור ה'סיפון' שרידי גשר קשתות. ההנחה היא שגשר זה שימש את האמה בשלב ההרודיאני שלה, והוא הוחלף ב'סיפון' במאה השנייה לספירה. תיארוך השיפוץ למאה השנייה מתבסס על כמה מחוליות צינור ה'סיפון', שעליהן נמצאו כתובות בלטינית המוקדשות לקנטוריונים של הלגיון העשירי פרטנסיס שישב בירושלים. ממצא זה מעיד כי חיילי הלגיון שיפצו את האמה העליונה, כדי להבטיח את אספקת המים למחנה שלהם בעיר, ששכן באזור הרובע הארמני של ימינו. ייתכן כי המים נאגרו בבריכת חזקיהו, אך בוודאי לא הגיעו עד להר הבית, שכבר עמד חרב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמיחי מזר, "סקר אמות המים לירושלים", בתוך אמות המים הקדומות בארץ ישראל, ירושלים 1989
  • הלל גבע, "העיר העליונה, ארמון הורדוס ותארוך אמת המים הגבוהה לירושלים", בתוך הקונגרס הארכאולוגי התשעה עשר בישראל, תקצירי הרצאות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 16
  • דוד עמית, "מתי נבנתה האמה העליונה לירושלים", בתוך הקונגרס הארכאולוגי התשעה עשר בישראל, תקצירי הרצאות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 17
  • דוד עמית, "נתונים חדשים לתיארוך אמות המים של ירושלים", אריאל 103-102 (תשנ"ד), עמ' 64-57
  • David Amit, New data for dating the High-level aqueduct and the Wadi el Biyar aqueduct, and the Herodion aqueduct, in The Aquaducts of Israel, edited by David Amit, Joseph Patrich and Yizhar Hirschfeld, JRA Supplementary Series no. 46, 2002, pp. 253-266.
  • L. Vetrali, Le iscrizioni dell’acquedotto romano presso Betlemme, LA 17, 1968, pp. 149-161.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]