הברווז על גג עיריית תל אביב
הברווז על גג בית עיריית תל אביב הוא מיזם תרבות שיצא לפועל באפריל 2008, על-פי חזונו של האמן, המאייר והקומיקסאי דודו גבע.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מדינת תל אביב" (או מדינת גוש דן)[1] הוצעה בשנת 2003 על ידי קבוצת אמנים, בראשם דודו גבע, אלי זבולוני ורינת ברקוביץ' כמחאה על היותם של תושבי גוש-דן. את עיקר משלמי המיסים שלא מקבלים תמורה לכספם.
גבע יזם תוכנית משלו כחלק מהקבוצה, "התוכנית לבירווז תל אביב". מטרתו הייתה להפוך את פני העיר למרובי שמחת חיים, רוח שטות וביטוי יצירתי-אמנותי. לשם כך הציע להציב פסלים, להשמיע מנגינות ולהקים דוכנים צבעוניים ברחובות העיר. במקביל פעל גבע במסגרת תרבותית חדשה ואלטרנטיבית שייסד בשם "הוצאת הברווז" (האחראית ל"פרויקט ספרות זולה"), שקבעה כי יש צורך לפעול למען הפצת דברי אמנות לציבור הרחב, ללא פרופגנדה מסחרית או פוליטית, אלא להפרחת רוח הומוריסטית ותרבותית. גבע האמין שהצבת דמות הברווז על גג בית העירייה תסמל את עדיפות רוח האמנות על רוח הממסד.
גם לאחר שהפסיקה הקבוצה לפעול, המשיך גבע בקידום התוכנית, ובשנתיים האחרונות לחייו כתב את המדור "שתיקת הברווז" בעיתון העיר בו תיאר את מעברו של הברווז לעיר הגדולה.
הצבת הברווז
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 באפריל 2008 הועלתה בובה מתנפחת, המעוצבת על פי דמות "הברווז" שיצר דודו גבע, על גג בית עיריית תל אביב-יפו, באישורה ובתמיכתה של העירייה. בובת הברווז, עשויה מבד בלון, וגובהה עשרה מטרים, הוצבה על הפינה הדרום-מזרחית של גג בית העירייה. את הפרויקט יזם יובל כספי, אמן וחברו של גבע, בשיתוף עם ילדיו של גבע, תמי ואהרן, יחד עם קבוצה שפעלה בהתנדבות, בהם המעצב יעל טבת, שעיצב את הפסל, ועופרה רודנר, שהייתה יועצת למיזם. את המיזם, שעלותו מסתכמת בחמישים אלף שקלים, מימנו המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, מנהלת המאה, שאחראית לחגיגות המאה לעיר תל אביב, ותורמים פרטיים.
ביום חשיפת הפסל, מלווה בהתקהלות של מאות תושבי העיר בכיכר רבין הסמוכה לבית העירייה. ברחבת הכיכר, שקושטה ברוח המיזם, עם ברווזי אמבטיה שהושטו במזרקות, ובלונים צהובים שחולקו לבאים, נאמו האחראים למיזם, לצד חבריו של גבע, האמן יאיר גרבוז האמן עידו שמי ואמן הקומיקס זאב אנגלמאיר. ב-16 באפריל התקיים אירוע לכבוד הצבת פסל הברווז על גג בית העירייה, בהנחיית אורי גוטליב, בהשתתפות אמני קומיקס, והמוזיקאים קורין אלאל, ג'ירפות, חמי רודנר, מרסדס בנד, שלומי שבן, דפנה והעוגיות, נעם רותם, מארינה מקסימיליאן בלומין, טל פרידמן ולהקתו הקריות והדג נחש.[2]
הסרתו והצבתו הרשמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 באוקטובר, חצי שנה לאחר הצבתו, הורד הברווז מגג העירייה, בשל חשש מרוחות החורף העזות. אמנם צוין כי הפסל ישוב בקיץ 2009, אך לא היה ברור אם באותו מיקום או כפסל קבע שיוצב על מבנה אחר בעיר.[3]
ב-5 באוקטובר, יומיים לאחר הורדתו, זכה הברווז לקבל תואר אזרח כבוד של העיר תל אביב, כחלק מרשימה מצומצמת ומכובדת, ששמורה למעטים מיקירי העיר. אות הכבוד הוענק לילדיו של גבע בטקס מידי ראש העיר רון חולדאי, על תרומתו העולצת של הברווז לנוף העיר, וההתלהבות והחיבוק שזכה להם מתושבי העיר. חולדאי ציין כי "התעודה מבטאת את מקומו בלבנו ואת ההוקרה שאנו חייבים לו על שהעניק רגעים רבים של אושר ושמחה לתושבי העיר".[4]
בין התאריכים 16-22 בינואר 2009 הוצגה בובת מודל מוקטנת של הברווז בתערוכה ב"גלריה אלפרד" שבפלורנטין, וניתן היה להתבונן בו דרך חלון ראווה של הגלריה.[5]
ב-17 בספטמבר 2009, כפי שהכריזה הקבוצה האחראית על הצבת הברווז על גג העירייה, הוצב פסל רשמי של דמות הברווז בכיכר מסריק בתל אביב.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רונה קופרבוים, תחי מדינת תל אביב, "העיר"
- נירית אנדרמן, אם זה מחייך כמו ברווז, באתר הארץ, 9 במרץ 2008
- מישל דור, הברווז כבש את תל אביב, באתר ynet, 15 באפריל 2008
- על גגות תל אביב: הברווז עושה קאמבק, באתר וואלה, 15 באפריל 2008
- "בתל אביב הקמנו את מדינת הברווזים"(הקישור אינו פעיל, 27 באפריל 2023), הארץ
- אלי סניור, אזרח כבוד חדש בתל-אביב: הברווז הצהוב, באתר ynet, 23 בספטמבר 2008
- nrg מעריב, ת"א-יפו עושה כבוד לברווז של דודו גבע, באתר nrg, 5 באוקטובר 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רונה קופרבוים, תחי מדינת תל אביב, עיתון מצב העיר (צילום של הכתבה באתר עולמות אפשריים בע"מ, 8 במאי 2003)
- ^ נועה בגון, חגיגות הברווז, באתר nrg, 17 באפריל 2008
- ^ אלי סניור, ת"א: הברווז יורד מגג העירייה כי "הוא עלול לעוף", באתר ynet, 16 בספטמבר 2008
- ^ יגאל חי, אזרח כבוד חדש בת"א: הברווז של גבע, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2008
- ^ ברווז בגלריה, באתר גלריה אלפרד
- ^ נועה קושרק, אחרי שצפה על תל אביב מגג בניין העירייה, פסל הברווז של דודו גבע יוצב בחודש הבא בכיכר בעיר, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2009