לדלג לתוכן

הדיקטטור הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדיקטטור הגדול
The Great Dictator

בימוי צ'ארלי צ'פלין
וילר דריידן
הופק בידי צ'ארלי צ'פלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט צ'ארלי צ'פלין עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים צ'ארלי צ'פלין
פולט גודארד
ג'ק אוקי
מוזיקה צ'ארלי צ'פלין, מרדית' וילסון עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רולנד טות'רו, קרל שטרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Charles Chaplin Film Corporation, יונייטד ארטיסטס, אולפני צ'ארלי צ'פלין עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס
הקרנת בכורה 1940
משך הקרנה 125 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית, ג'יבריש (בתור "טומאנית")
סוגה דרמה קומית, סרט פרודיה, סלפסטיק, comedy of error, סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט אנטי־מלחמתי, סאטירה פוליטית, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות טומייניה, אוסטרליך, בקטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות 1918, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העולם הראשונה, המאה ה־20 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $2,000,000
הכנסות $5,000,000
הכנסות באתר מוג'ו greatdictator
פרסים
  • פרס מעגל מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקן הטוב ביותר (צ'ארלי צ'פלין)
  • מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צ'פלין (בתפקיד הספר) וגודארד בסרט "הדיקטטור הגדול"
צ'פלין, בתפקיד הפוי אדנויד הינקל

הדיקטטור הגדול (באנגלית: The Great Dictator) הוא סרט קולנוע שנכתב ובוים על ידי צ'ארלי צ'פלין, ששיחק בסרט בשני התפקידים הראשיים, הפיק (עם המפיק השותף קרטר דיהייוון) ואף נמנה עם כותבי המוזיקה המקורית לסרט. הסרט לועג למשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ומוחה כנגד אדולף היטלר, שליט גרמניה הנאצית, ונגד בניטו מוסוליני, מנהיג איטליה הפשיסטית. הסרט יצא לאקרנים ב-15 באוקטובר 1940.

צ'פלין מגלם בסרט גם את הדיקטטור וגם את הספר היהודי. לצידו שיחקו פולט גודארד, שהייתה נשואה לצ'פלין באותה עת, ג'ק אוקי, רג'ינלד גארדינר, הנרי דניאל ובילי גילברט. לדברי באד שולברג, האחראי לאיסוף חומר תיעודי למשפטי נירנברג, היטלר הזמין את הסרט פעמיים לצפייה בתוך תקופה קצרה.

הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אקדמיה: הפקה יוצאת דופן, השחקן הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר (לג'ק אוקי) וכן המוזיקה הטובה ביותר לתסריט המקורי.

עלילת הסרט מספרת על ספר יהודי (צ'ארלי צ'פלין) החי במדינה הדמיונית "טומאניה", בת דמותה של גרמניה הנאצית. הספר משתתף במלחמת העולם הראשונה ובהיותו בחזית הוא נתקל בטייס טומאני פצוע בשם שולץ ובמטוס שלו, ועוזר לו להעביר בטיסה מסמכים שיעזרו לניצחון טומאניה. כלי הטיס מתרסק באזור מבטחים זמן קצר לאחר התבוסה הטומאנית, והספר היהודי נחבט בראשו ומאבד את זכרונו. שולץ ניצל מההתרסקות ללא פגע. בשנים שבהן היה הספר מאושפז בבית חולים צבאי כשהוא סובל מאיבוד זיכרון, ה"פוי" (קריאת גועל ביידיש שמשמשת כפרפרזה לכינוי "פיהרר") אדנואיד הינקל (צ'ארלי צ'פלין) עלה לשלטון והטיל מגבלות על היהודים. הספר (שדומה במראהו לפוי הינקל) בורח מבית החולים וחוזר לאזור מגוריו, בגטו. הספר מסתבך עם חיילי פלוגות סער והמצב מגיע לכך שהם רוצים להרוג אותו, אך ברגע האחרון מגיע שולץ (הטייס שהספר הציל במלחמה ובינתיים הפך למפקד בכיר בלשכת ה"פוי") מזהה את הספר ומציל אותו. בינתיים ה"פוי" הינקל זומם לפלוש לאוסטרליץ', בת דמותה של אוסטריה, אך מסתבר שגם בנזינו נפאלוני (ג'ק אוקי), שליט באקטריה (בני דמותם של בניטו מוסוליני ואיטליה הפשיסטית בהתאמה) רוצה את אוסטרליץ'. נפאלוני מבקר בטומאניה, שם הינקל נכשל בניסיון להפחיד אותו בהצגת-תכלית צבאית, וגם לא גבר עליו פסיכולוגית בפגישה ביניהם. נפאלוני מציע להינקל הסכם לפיו צבאות שני הצדדים ייסוגו מגבול אוסטרליץ', אך הינקל רוצה שנפאלוני יסיג כוחותיו ראשון מהגבול ורק אחר-כך ייחתם ההסכם. לעומתו נפאלוני רוצה שקודם יחתם ההסכם, ולאחר-מכן הכוחות ייסוגו מהגבול. בסוף הינקל חותם על ההסכם לפני נסיגת הכוחות, תוך שאינו מתכוון כלל לקיימו - אנלוגיה ליחסי גרמניה ואיטליה בין 1933 ל-1935.

הספר היהודי ושולץ (הטייס לשעבר) נלכדו על ידי פלוגות הסער ונשלחו למחנה ריכוז. השניים ברחו משם במדי קצינים, והגיעו לאזור הגבול עם אוסטרליץ'. גם הינקל אמור היה להגיע לאזור זה. בגלל הדמיון החיצוני והיותו של הספר במדים, נוצר הרושם שהספר היהודי הוא הינקל, שרגיל להיות לבוש במדים. ואילו הינקל, שיצא לצוד לבדו נלכד על ידי רודפיו של הספר, בהנחה מוטעית שהוא הספר. עקב כך, הספר היהודי שהתחלף עם הינקל נאלץ לפלוש לאוסטרליץ' (אנלוגיה לאנשלוס, סיפוח אוסטריה), שם הוא נשא נאום נלהב בשבח השלום עלי אדמות.

הדמויות בגטו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הספר היהודי (צ'פלין), הדמות הראשית בסרט, שירת כטוראי במלחמת העולם הראשונה ובה הציל את חייו של הטייס שולץ. לאחר שבמלחמה סבל מפגיעת ראש - הוא איבד . אחרי 20 שנה הוא חוזר לגטו כשאינו מודע לעולם שהשתנה ללא הכר. הספר מתאהב בהאנה, שכנתו, אך נשלח בסופו של דבר למחנה ריכוז יחד עם שולץ, משם הוא מצליח להימלט. אחרי שברחו מהמחנה, הוא ושולץ מגיעים לגבול אוסטרליץ', שם החיילים הטומאניים מזהים אותו כפוי הינקל, והוא נושא נאום בשבח הדמוקרטיה והחופש.
  • האנה (פולט גודארד): שכנת הספר שגרה בצמוד למספרה; היא עוזרת לספר להינצל מפלוגות הסער ומתאהבת בו. היא מצליחה לברוח מטומאניה לאוסטרליץ', אולם הצבא הטומאני כובש את אוסטרליץ' וגורם לה לסבול מהרדיפות של אותו משטר, ממנו ברחה.
  • מר ג'אקל (מוריס מוסקוביץ): בעל המספרה שמתיידד עם האנה.
  • מר מאן (ברנרד גורסי)

הדמויות בארמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אדנואיד הינקל (צ'פלין): דיקטטור בן דמותו של אדולף היטלר, דומה לו בשמו, בהתנהגותו ובמראהו. כמו היטלר, גם הוא שונא את היהודים ורודף אותם, ומתכנן להקים אימפריה כוחנית. הוא מצטייר כדמות לא חכמה במיוחד, שניתן להערים עליה בקלות. לפני הפלישה לאוסטרליץ' החיילים טועים לחשוב שהוא הספר היהודי, והוא נלקח למחנה ריכוז.
  • בנזינו נפלוני (ג'ק אוקי): דיקטטור שדמותו מבוססת על בניטו מוסוליני וכן על נפוליאון בונפרטה. הוא שליט באקטריה, מדינה המזכירה את איטליה. הוא מתעמת עם הינקל בדרישה לכבוש בעצמו את אוסטרליץ', והשניים רבים עד שלבסוף מוחלט שהוא יסיג את כוחותיו מהגבול תמורת שמירה על עצמאות אוסטרליץ', דבר שהינקל מפר עד מהרה.
  • קומנדר שולץ (רג'ינאלד רדינר): איש צבא מכובד ששירת כטייס במלחמת העולם הראשונה שם חייו ניצלו בזכות הספר. מסתבר שבשנים שאחרי המלחמה הוא הצליח לעלות בדרגתו והתמנה למושל הגטו. הוא לא חש בנוח בתפקיד ואינו תומך של הינקל. לאחר שהוא מסרב לדרישת הינקל להקשות על חיי היהודים הוא מתוייג כבוגד, מגיע לגטו, שם הוא והספר נעצרים ונשלחים למחנה ריכוז. השניים מצליחים לברוח מהמחנה ומצטרפים לפלישה לאוסטרליץ'.
  • גארביג' (הנרי דניאל): שר התעמולה של הינקל, שמזכיר את יוזף גבלס, מייעץ להינקל בעניינים שונים ומסייע בהשגת הסכם עם נפלוני.
  • הרינג (בילי גילברט): פרודיה על הרמן גרינג, הוא מגושם ומשמש כשר המלחמה של הינקל, תפקיד בו אינו מצליח במיוחד.
  • מאדאם נפלוני (גרייס הייל): אשתו של בנזינו נפלוני; עד 2002 נחתכו באיטליה כל קטעי הסרט בהשתתפותה, מתוך כבוד לאשתו של מוסוליני, רקלה מוסוליני[1].

סצנות מפורסמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט כולל סצנות מפורסמות רבות; צ'פלין מעולם לא היה שחקן של דיאלוג אלא פנטומימאי והמשיך ביצירת סרטים אילמים גם הרבה אחרי המצאת הסרט המדבר. סרט זה אינו סרט אילם אך הוא כולל כמה מסצנות הפנטומימה המפורסמות ביותר:

צ'פלין מפליא בנאום ג'יבריש המחקה את השפה הגרמנית, שכולו לעג לדיקטטורים ולסגנון דיבורו הצורם וההיסטרי של היטלר. בנאום המכונה "דמוקרטי שטהונק", מסביר הינקל את עיקרי תורתו באומרו, בין היתר: "דמוקרטי שטהונק. ליברטי שטהונק. פריי שפראכן שטהונק." כאשר מתורגמן מתרגם לאנגלית "הפוי סבור כי הדמוקרטיה היא תועבה, הוא מגנה את חופש הדיבור" במבטא אוקספורדי מושלם. צ'פלין לועג להיטלר המחפש את האדם הארי המושלם, במשפט "קודם ניקח את היהודים, אחר כך את בעלי השיער הכהה". בהמשך, מזכיר הינקל את היהודים ("דר יודה") ומתפרץ בצווחות רמות, ממושכות ותוקפניות על המיקרופון תוך נפנופי אגרופים שאינם מותירים מקום לספק באשר לרגשותיו. אחרי קטע ממושך וצעקני זה בנאומו של הפוי, מסתפק המתורגמן לאנגלית בהערה הלאקונית "הפוי התייחס זה עתה לעם היהודי." פרץ ממושך נוסף של צרחות רמות ותוקפניות מצד הינקל מתורגם לאנגלית, באותה יבושת, כ"בקשר לשאר העולם, ליבו של הפוי שוחר שלום." צ'פלין מבקש ללעוג בכך לצביעותה של מכונת התעמולה הנאצית מחד, ומאידך - לאדישות שגילה העולם בתחילת הדרך כלפי כוונותיו של היטלר, עליהן הצהיר בריש גלי.

הסרט מציג באופן סאטירי את דמויות המפתח האמיתיות של השעה. ה"פוי" (פיהרר) "אדנואיד הינקל" הוא אדולף היטלר, "בנזינו נפלוני" הוא בניטו מוסוליני, "גארביץ'" (שיבוש של המילה האנגלית Garbage=זבל) הוא יוזף גבלס ואילו "הרינג" (מליח) הוא הרמן גרינג. סמל מפלגתו של הינקל, כפרפרזה על צלב הקרס הוא שני סימני איקס מחוברים בשם "דאבל קרוס" (באנגלית:"double cross", צלב כפול), שהוא ביטוי שפירושו באנגלית "רמאות" או "מעילה באמון".

המסר המרכזי של הסרט מוצג במפורש בסופו. הספר היהודי, שכל שאר הדמויות סבורות בטעות שהוא הינקל, עולה לנאום ומתחיל באומרו כי אינו רוצה להיות דיקטטור יותר. אז משתנה אופן הדיבור שלו בצורה חדה, לעומת אופן הדיבור של הדמות במשך הסרט, וצ'פלין מציג, בשפתו הוא, את עמדתו הפוליטית. הדמות מבהירה כי הקידמה מצמצמת את המרחקים וההבדלים בין בני האדם; יש להיעזר בטכנולוגיה ולשפר את איכות החיים, ולשאוף לשלום. הסצנה הזו חריגה אצל צ'פלין בכך שהדמות המגולמת אינה מדברת בשפה הקולנועית, אלא בשפתו הישירה שלו. בשנות המלחמה הנאום הודפס, חולק והופץ כחלק מתעמולה אנטי נאצית.

חשיבותו ההיסטורית של הסרט היא בנקיטת עמדה חד משמעית כנגד הדיקטטורים וכנגד היטלר בשעה שארצות הברית, שבה פעל צ'פלין ובה נוצר הסרט, הייתה נייטרלית ורבו בה קולות הבדלנים הקוראים להימנע מלקחת חלק במלחמה.

בכתבה שהתפרסמה במלאת 80 שנה ליציאת הסרט, נכתב שיש הטוענים כי הסרט הזיק אולי בכך שהצופים צחקו מהיטלר במקום לפחד ממנו, מאחר שהדמות שלו בסרט אנושית ואפילו חביבה[2].

הרעיון לסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 הציע אלכסנדר קורדה לצ'פלין ליצור סרט המתבסס על בלבול בין היטלר לבין צ'פלין, משום שלשניים היה שפם דומה וכן שניהם נולדו באותה השנה בהפרש של ארבעה ימים. כעבור זמן מה מימש צ'פלין רעיון זה בסרט "הדיקטטור הגדול".[3]

הסופר היהודי-אמריקני קונרד ברקוביץ' תבע את צ'פלין בטענה שנטל ממנו את הרעיון לסרט. בפשרה ביניהם קיבל ברקוביץ' פיצוי של כ-100,000 דולר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ The Great Dictator (1940) - IMDb
  2. ↑ דנה קסלר, ‏80 שנה ל"הדיקטטור הגדול", הסאטירה הפוליטית המשמעותית הראשונה בקולנוע, באתר מעריב אונליין, 15 באוקטובר 2020
  3. ↑ יורם נאמן, דרכו של צ'פלין אל הזהב - תפארת ובריחה, דבר, 4 בדצמבר 1964, המשך