הדסה היינריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הדסה היינריך
אין תמונה חופשית
לידה 2 ביוני 1898
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בפברואר 1979 (בגיל 80)
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הדסה היינריך בעבודתה, בסביבות 1950

ד"ר הדסה היינריךגרמנית: Hertha Heinrich;‏ 2 ביוני 1898, ברלין22 בפברואר 1979, כפר סבא) הייתה רופאת ילדים, ממייסדות רפואת בתי-הספר בארץ ישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדסה היינריך נולדה בברלין בירת גרמניה לעמליה והוגו היינריך. למדה רפואה בהיידלברג ובברלין. בסיום לימודיה בשנת 1924 עבדה בבית החולים האוניברסיטאי שָׁריטֶה (Charité) בברלין. התמחתה ברפואת ילדים, ברפואת בתי-ספר וברפואת ספורט. בשנים 19271933 הועסקה על ידי עיריית ברלין כרופאת בתי ספר. בשנת 1929 ביקרה בארץ ישראל כתיירת. הייתה פעילה בחוגים ציוניים וידעה עברית עוד לפני עלייתה ארצה בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון. באונייה שבה הגיעה נסע גם ד"ר משה בילינסון, ממנהיגי תנועת העבודה, שהיה בשעתו יו"ר הוועד המפקח של קופת חולים כללית.

תחילתה בארץ הייתה כרופאת ילדים בקופת חולים כללית וכרופאת ספורט בהתאגדות הפועל, שבמסגרתה, בין היתר, ליוותה את המשתתפים בצליחת הכנרת; היינריך כיהנה בוועד של האיגוד לרפואה ספורטיבית בהסתדרות הרפואית. את עיקר זמנה הקדישה לרפואת בתי הספר בבתי חינוך לילדי עובדים[1] ברחבי הארץ. עסקה בהסברה בריאותית ענפה – בהרצאות בנקודות יישוב שונות וברדיו ובמאמרים רבים שראו אור בכתבי עת. במשך שנים רבות הייתה העורכת הרפואית של ירחון "איתנים" של קופת החולים הכללית,[2] שנועד להפיץ את תודעת הבריאות בציבור. ד"ר היינריך הייתה ממניחי היסודות של הרפואה המונעת בקופת החולים על כל סניפיה מתוך האמונה ש"יפה מניעה מריפוי". בתוך כל אלה גם התגייסה לשירות ב"הגנה". מילאה תפקידים ציבוריים שונים, ובכללם באגודה לבריאות הציבור, באגודה למלחמה בסרטן ובאגודה הישראלית לגרונטולוגיה. ד"ר היינריך הייתה פעילה בוועדות ציבוריות שעסקו בילדים בעלי צרכים מיוחדים. השקיעה עמל רב בחוסות של נווה תרצה, בעיקר בטיפול בנערות. נאמר עליה כי "כל מעייניה כרופאה היו בדאגה מתמדת לדור המחר, לאזרחי העתיד, בשקידה על בריאותם הגופנית והנפשית".

היינריך נפטרה זמן לא רב אחרי מות בעלה, הרופא והמוזיקאי ד"ר יואל ברוך שפרינגמן (1978).[3] נקברה בבית העלמין סגולה בפתח תקווה.[4] הניחה בת, עיה (עמליה) מזור, אשת האדריכל אדם מזור, ושלושה נכדים; אחד מהם, ד"ר עודד מזור, ממשיך בדרכה של סבתו והוא מתמקד בתחום הרפואה המונעת בשירותי בריאות כללית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948; עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור, זכרון יעקב: איתי בחור הוצאה לאור, 2008, עמ' 154.
  • מאיר בניהו, "ד"ר הדסה היינריך", החינוך הגופני והספורט, 1979 (2), עמ' 14.
  • Eduard Seidler, "Heinrich, Hertha," Kinderärzte 1933-1945: Entrechtet – Geflohen – Ermordet, Bouvier Verlag, Bonn 2000, p. 150.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתי חינוך לילדי עובדים באתר תנועת העבודה הישראלית.
  2. ^ עוד על הירחון איתנים 1948–2005 באתר תנועת העבודה הישראלית.
  3. ^ ד"ר יואל ברוך שפרינגמן, דבר, מודעת אבל, 16 בנובמבר 1978 (מודעה).
  4. ^ ד"ר הדסה היינריך-שפרינגמן, דבר, מודעת אבל, 25 בפברואר 1979 (מודעה).