בית סוהר נווה תרצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

בית סוהר נְווה תִּרְצָה הוא בית סוהר לנשים, היחיד מסוגו בישראל, אשר מופעל על ידי שירות בתי הסוהר. בית הסוהר, ברמת ביטחון מרבית, מיועד לשכן 229 אסירות ועצירות. בבית הסוהר ישנן לצד האסירות הפליליות גם אסירות ביטחוניות.

בית הסוהר נמצא ברמלה ומפקדת בית הסוהר (נכון ל-2014) היא סגן-גונדר שרה פרידמן.

לפי עמנואל הראובני, שם בית הסוהר הוא סמלי ובהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בספר ויקרא: "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם" (ויקרא כו מג).[1] כלומר השם תרצה נגזר מן השורש רצה, שפירושו נשא (את עונשו).[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1948 שימש בית הסוהר בשכם כמקום מאסר לנשים, יהודיות וערביות כאחד. בית סוהר זה נסגר לאחר הקמת מדינת ישראל וב-1949, כאשר גדל מספר האסירים, הוכנס לשימוש בית הסוהר ביפו שבו נפתח אגף לנשים. ב-1953 נסגר בית הסוהר ביפו, והנשים הועברו לכלא רמלה שנפתח אז, לאגף נפרד שזכה לכינוי "נווה תרצה". האגף נוהל על ידי צוות של סוהרות וקצינה אחראית, שהיו כפופות למנהל כלא רמלה. מפאת הצפיפות והתנאים לא התקיימה פעילות לאסירות, והן נהגו לשבת ליד הגדר ולבקש מהעוברים והשבים אלכוהול וסיגריות[2]. בביקור שערכו בכלא חברי החוג לשיקום האסיר בחיפה, ובראשם נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יעקב אזולאי, הם ציינו לרעה את נווה תרצה לעומת כלא רמלה, כלא דמון ובית סוהר מעשיהו. הם מצאו במקום 30 אסירות בשני חדרים זעירים בתנאים לא אנושיים[3]. המצב השתפר בהמשך ובשנת 1956 כבר היו רק שלוש אסירות בתא והתנהלו במקום קורס בתפירה להכשרה מקצועית ולימודי השכלה בסיסית[4].

בשנת 1959 התקבלה החלטה להקים בית סוהר חדש ומודרני לנשים ליד אבן יהודה, אך לבסוף התקבל מבנה המשטרה בבית ליד כבית סוהר לנשים. בית הסוהר, ששכן במבנה גדול ומרווח, זכה לעצמאות ניהולית ובראשו עמדה מנהלת (עובדת סוציאלית בהכשרתה). ב-1968 הועברו כל הנשים לכלא מעשיהו למשך שנה, אשר במהלכה הכשירו את השטח שבו שוכן כיום בית סוהר "נווה תרצה". בתחילה נקרא הכלא "תשובה", אך שמו הוסב לנווה תרצה, על שם תרצה בת צלפחד, שיחד עם אחיותיה זכתה בנחלה בארץ ישראל.

בשנת 2013 נערכה פרוגרמה למתחם בית סוהר נוה תרצה החדש העתיד לקום בסמוך לבאר שבע.

פעילות האסירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הסוהר פועלות מסגרות חינוכיות, הכשרות מקצועיות וחוגים שונים. חלק מהאסירות מועסקות במפעלי קרטון וצעצועים בתחומי בית הסוהר.

בכלא יש פינת חי, פעוטון וספרייה קטנה המכילה כ-2,700 ספרים. מרבית האוסף מורכב מספרות יפה (ספרות עברית, ספרות מתורגמת, שירה, מחזות וכו'), רובו הגדול בעברית וחלקו ברוסית, ערבית, אנגלית ומעט צרפתית. הספרייה מופעלת על ידי שתי אסירות מתנדבות ומאפשרת השאלה של הספרים[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גילה חן ותומר עינת, כלא נשים - החצר האחורית של החברה בישראל, הוצאת רסלינג, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 עמנואל הראובנילקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
  2. ^ תקוה וינשטוקמשהו רקוב בנווה תרצה, מעריב, 1 בינואר 1954
  3. ^ אור וצל בתנאי הכלא, דבר, 3 בספטמבר 1954 וראו גם: בית הסוהר לנשים ברמלה, דבר, 20 בספטמבר 1954
  4. ^ תקוה וינשטוקאסירות תופרות עתידן, מעריב, 27 באוגוסט 1956
  5. ^ ורד לי, כלא נוה תרצה, רמלה, הארץ מוסף ספרים, 19 בספטמבר 2007
Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.