משה בילינסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה בילינסון
משה בילינסון, חצי שנה לפני מותו (1 במאי 1936).\
לידה 5 באוקטובר 1889
ירוסלבל, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1936 (בגיל 47)
עיסוק רופא, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל ד"ר משה בילינסון של בתיה לישנסקי בכניסה לבי"ח בילינסון
קבר משה בילינסון בבית הקברות טרומפלדור

ד"ר משה בֶּילינסוןרוסית: Бейлинсон; י' בתשרי תר"ן, 5 באוקטובר 1889, ליד ירוסלבלה' בכסלו תרצ"ז, 19 בנובמבר 1936, תל אביב), רופא, מחלוצי העיתונאים והפובליציסטים בארץ ישראל, ממנהיגי תנועת העבודה, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה בילינסון נולד ליד העיר ירוסלבל שברוסיה ביום כיפור שנת תר"ן (1889) לאהרן הכהן בילינסון, שהיה רוקח, ולבלה בתו של מרדכי פלונגיאן, ממשכילי וילנה. למד באוניברסיטאות מוסקבה, פרייבורג, ובזל והוסמך כדוקטור לרפואה. הצטרף לתנועה הסוציאליסטית הרוסית, וממנהּ עבר לציונות.

בין השנים 19171923 חי באיטליה, והיה פעיל בתנועה הציונית שם.

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל, התיישב במושבה פתח תקווה ועבד כפועל בחבורת "מעבר". בשנת 1925, עם ייסוד עיתון "דבר", נענה בילינסון להזמנת עורכו, ברל כצנלסון, הצטרף למערכת העיתון וכתב בו מאמרים. בילינסון, שהפך לדוברהּ הראשי של תנועת העבודה, ביטא בכתיבתו עמדות של איש מצפון, ובלט בביקורתו נגד ממשלת המנדט הבריטי.

בילינסון היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וחבר מרכז מפא"י. היה חבר באספת הנבחרים והוועד הלאומי.[1].

ביליינסון היה היוזם של הקמת "בית החולים למושבות יהודה והשרון", שלאחר מותו שונה שמו לבית חולים בילינסון (כיום קמפוס בילינסון בתוך מרכז רפואי רבין). בנוסף, היה יו"ר הוועד המפקח של קופת חולים.

בילינסון נפטר בה' בכסלו תרצ"ז, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו של בילינסון לוקטו והופיעו, שנים אחדות לאחר מותו, ב"כתבי משה בילינסון" בעריכתה של ברכה חבס, בהוצאת דבר:

  • בימי תחית איטליה, תל אביב: חברה, 1930.
  • פרקי בילינסון, עין-חרוד: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1936.
  • במשבר העולם, תל אביב: הוצאת דבר, 1940. (מהדורה נוספת: תל אביב: ירון גולן, 1997.)
  • בדרך לעצמאות (עריכה: ברכה חבס), תל אביב: דבר, 1949.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציון למשה בילינסון: דרכו ופועלו במלאת שנת אבלו, תל אביב: דבר, 1938.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, עמוד 116