הזונה מאוהיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הזונה מאוהיו הוא מחזה לשלוש דמויות מאת חנוך לוין. המחזה הועלה לראשונה ב-31 במאי 1997 בתיאטרון הקאמרי בבימויו של לוין ויצא לאור בשנת 1996 במסגרת כרך המחזות החמישי במספר של לוין, "הזונה מאוהיו ואחרים", בהוצאה משותפת של ספרי סימן קריאה וספרי תל אביב. הכרך כלל עוד ארבעה מחזות שנכתבו בשנים 1991-1995: "הופס והופלה", "האשה המופלאה שבתוכנו", "פעורי-פה" ו"הכובש".

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מיועד לשני שחקנים המגלמים שני קבצנים, אב ובן, ושחקנית אחת המגלמת זונה שעל אף שם המחזה, מוצאה בישראל ולא באוהיו. מדינת אוהיו דווקא משמשת במחזה כפנטסיה אליה נכספות הדמויות, הייצוג של החלום האמריקאי בקרב פשוטי העם. שמות הדמויות הן:

  • הויביטר - האב הקבצן. שמו מהווה הלחם של המילים "הוי" ו"ביטר", מר באנגלית וביידיש.
  • הוימר - הבן הקבצן. שמו, בדומה לזה של אביו, מהווה הלחם של המילים "הוי" ו"מר".
  • ברונצצקי - זונת רחוב פשוטה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויביטר, הקבצן הזקן, חולם כל חייו על זונות צמרת באמריקה. יחד עם זאת, מעולם לא יכל להגשים את פנטסיה זו בשל קשיי יומו ועניו, אך לרגל יום הולדתו פונה לזונת רחוב עלובה ומבקש ממנה מתנת יום הולדת - שירותי מין בחינם. הזונה, ברונצצקי, קופצת על ההזדמנות ובעד אשליה של אהבה מנסה היא לסחוט ממנו את מעט כספו. מצידו, הבן הוימר מודאג מעתיד הירושה הממתינה לו לאחר מות אביו. כך קורה שברונצצקי, זונת הרחוב הפשוטה, מציבה את עצמה מעל הויביטר הזקן ומוציאה ממנו כספים רבים שאינו מעוניין לתת לה, והופכת מדמות מנוצלת לדמות מנצלת, עד שהויביטר משווה בינה לאלוהים. בדומה לשאר מחזותיו, מעמיד לוין את המציאות העלובה מול הפנטסיה שמחזיקים עלובי החיים - זונת רחוב מכוערת ומזדקנת מול הזונה המשגשגת מאוהיו שבה חושק הויביטר. כפי שמתאר הויביטר את הזונה מאוהיו במחזה במונחים שכולם מייצגים הצלחה כלכלית ואף לא הקשר מיני אחד:

לכל זונה יש וילה ענקית, מוקפת גן פורח, ארבע מכוניות, יאכטה, אווירון, שני גניקולוגים צעירים צמודים, עשרים וארבע שעות, וגדוד של כושים. הזונה מאוהיו כל-כך עשירה שהיא לא לוקחת כסף – היא לא צריכה אותך ולכן היא לא נותנת לך בכלל להיכנס; לא, הזונה מאוהיו רוכבת לה על סוס גזעי ביער הפרטי שלה... ואילו אתה, הקליינט, עומד אותה שעה בחוץ ליד השער, מביט על החומה שלוש דקות, מסתכל על תיבת המכתבים ומשפשף.

"הזונה מאוהיו ואחרים", עמ' 146

בסופו של המחזה הויביטר מוציא את כל חסכונותיו על ברונצצקי, ולא מותיר דבר לבנו הוימר כירושה. כשהוימר מגלה זאת הוא זועם על אביו ופותח במונולוג טעון כלפי אביו ומסתיים בכך שלא הותיר לו דבר:

אין ניירות? אולי קופת חיסכון? לא? גם קופה אין? אולי צרור שטרות מקופלים בגרב ישן? אין שטרות בגרב? מה עם הגרב עצמו? הידד, יש גרב לפחות! אבא השאיר לילד גרב! ועוד גרב! ונעליים! וזוג מכנסיים! ועוד גרב! מה אתם יודעים, חומר לכביסה שלמה! – הייתי קורע ממך גם את העור רצועות רצועות לו יכולתי! – זהו, אבא, עכשיו אתה יכול להכריז בפה מלא: אין לי כלום, מלבד חלום על אוהיו וזוג תחתונים!

"הזונה מאוהיו ואחרים"[1]


ד"ר עמרי יבין החוקר את יצירתו של חנוך לוין, מדגים באמצעות דמות הזונה מאוהיו את היפוך נרטיב הגעגועים הציוני ששזור במחזותיו:

אם פעם ישבנו שם ורצינו את ארץ ישראל, וחשבנו על ארץ ישראל, ואפילו עשינו איזו אירוטיזציה של הארץ כי דיברנו עליה במונחים של אשה נשכחת שכולנו רוצים לבוא ולגאול אותה, פתאום הכל התהפך ויושבים להם אנשים בתל אביב וכל מה שהם רוצים זה את הזונה מאוהיו.

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1997 בבימויו של חנוך לוין, תפאורה ותלבושות של רות דר ומוזיקה מאת ערן דינור. שלושת השחקנים היו ג'יטה מונטה בתפקיד ברנצצקי, גבי עמרני בתפקיד הויביטר ורמי ברוך בתפקיד הוימר. ההצגה קצרה שבחים רבים והמשיכה לרוץ גם לאחר מותו של לוין במשך ארבע שנים. דמות "הזונה מאוהיו" הפכה לחלק מהזיכרון הקולקטיבי של התרבות הישראלית.[3]

הפקות בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2001-2002 הועלה המחזה ב"תיאטרון טלייה", בודפשט, הונגריה, בשפת ההונגרית, לאחר בקשת ההונגרים להעלות עיבוד משלהם למחזה. שלושת השחקנים בהצגה היו מבכירי התיאטרון ההונגרי הלאומי, ויגסינהאזה: רייהונא אדם, מהיאש לסלו וקוטלגי ארז'יב[4]. ההצגה הועלתה במקומות נוספים ברחבי העולם, בין היתר[5]:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]