הזונה הגדולה מבבל
הזונה הגדולה מבבל הוא מחזה סאטירי מאת המחזאי חנוך לוין שהוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1982. זהו עיבוד מודרני לדמותה של בבל הגדולה מספר חזון יוחנן בברית החדשה.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה מתרחש בעיר בבל העתיקה, אך הוא נוגע בנושאים מודרניים כמו מוסר, דת, והיחס בין האדם לאלוהים. הדמות הראשית במחזה היא בִּגְוַי, נערה צעירה ומרהיבה ביופיה. היא נמכרת לעבדות לבְּרֹאדָך, קצין בכיר בצבא בבל. בגווי נאלצת להפוך לזונה, והיא מתמכרת לשפע ולעושר של העולם המושחת של בבל.
במהלך המחזה, בגווי עוברת תהליך התפקחות. היא מתחילה להטיל ספק בערכים של בבל, ומתחילה לחפש משמעות בחיים. היא מתאהבת באיכר, אדם פשוט וטוב לב, שמציע לה אהבה אמיתית. בסופו של דבר, בגווי מחליטה לעזוב את בבל ולצאת למסע חיפוש אחר דרך חדשה. היא מותירה מאחור את חיי הזנות והשחיתות, ומתחילה לחפש דרך לחיות חיים מוסריים וטובים יותר.
המחזה מסתיים בקריסת בבל, בדומה לסיום של "חזון יוחנן". בגווי נרצחת על ידי בראדך, ומייצגת את קריסת העולם החילוני המודרני.
משמעויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה למחזות אחרים של לוין, אף מחזה זה מבקר את המציאות, באופן סאטירי ופסימי, מנקודת מבטו של המחזאי. בגווי, המייצגת את דמות בבל הגדולה, היא דמות אלגורית, המייצגת את האדם המודרני. היא מושכת אליה את השפע והעושר של העולם המושחת, אך נאלצת להתמודד גם עם הצדדים החשוכים שלו. כמו בבל הגדולה, גם בגווי נאלצת להתמודד עם תוצאות מעשיה, ולחפש דרך חדשה. המחזה הוא קריאה לאדם המודרני לבחון את חייו ולחפש דרך חדשה, דרך של מוסר, אהבה וצדק.
התקבלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה נחשב לאחד המחזות השערורייתיים של לוין, וספג ביקורות קשות במיוחד. ההצגה תיארה מצב מעוות ומקאברי של יחסי הורים וילדים, מין, לידה ומוות, ומציגה את הקיום האנושי במלוא כיעורו ועליבותו. עוד לפני העלאתו לבמה צונזרו ממנו קטעים שונים, כאשר השחקנים עצמם, ובראשם יוסי ידין, התנגדו להעלאת המחזה, ובעקבות התנגדותם קוצר המחזה והוצאו ממנו קטעים בוטים במיוחד. ועדיין, בגרסה שהועלתה, דובר בגלוי על עבודה בזנות, על קיום יחסי מין, ואף הייתה בו סצנה שבו אמא שוחטת את בנה ומגישה אותו לאביו בארוחה. המחזה עורר סערה ציבורית עזה. העיתונות תיארה נשים שהתעלפו באולם, ועשרות שקמו בהפגנתיות ועזבו את האולם. המחזה הורד מן הבמה לאחר כ-30 הצגות, בעקבות מחאות בציבור.[1][2] המבקרים דרשו את הסרת החסות העירונית והתקציבית מהתיאטרון הקאמרי. פוליטיקאים, כגון סגנית שר החינוך, ח"כ מרים גלזר-תעסה, ביקרו בחריפות את המחזה בפרט ואת מחזותיו של חנוך לוין בכלל וזכו על גינויים אלה לתגובות חיוביות בעיתונות.[3]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל הנדלזלץ, חנוך לוין על־פי דרכו, ידיעות ספרים, 2001, הפרק "לא מביא בחשבון את רגשות הקהל", עמ' 87–94.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המחזה "הזונה הגדולה מבבל", באתר חנוך לוין
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נשים התעלפו ועשרות עזבו את ההצגה "הזונה הגדולה מבבל", דבר, 4 באפריל 1982
- ^
יואב בירנברג, "אנשים צעקו מהקהל 'בושה, חרפה, איך מציגים דבר כזה?'": בחזרה ל"זונה הגדולה מבבל", באתר ynet, 3 בספטמבר 2023
- ^ אמרת חנוך לוין – אמרת "מלכת אמבטיה" – אמרת "הקאמרי" |, באתר catalog.archives.gov.il
| מבחר ממחזות חנוך לוין | ||
|---|---|---|
| 1968–1969 | את ואני והמלחמה הבאה (1968) • קטשופ (1969) • סולומון גריפ (1969) | 
|
| 1970–1979 | מלכת אמבטיה (1970) • יעקובי ולידנטל (1972) • קרום (1975) • סוחרי גומי (1978) | |
| 1980–1989 | יסורי איוב (1981) • הזונה הגדולה מבבל (1982) • הפטריוט (1982) • אורזי מזוודות (1983) • יאקיש ופופצ'ה (1986) • ההולכים בחושך (1989) • מלאכת החיים (1989) | |
| 1990–1999 | הילד חולם (1993) • האשה המופלאה שבתוכנו (1994) • הזונה מאוהיו (1996) • רצח (1997) • מוריס שימל (1998) • הבכיינים (1999) • אשכבה (1999) | |
| 2000–2009 | הרטיטי את לבי (2007) | |
| ביבליוגרפיה | ||