קטשופ (מחזה)
"קטשופ" הוא רביו סאטירי מאת חנוך לוין שהוצג לראשונה במרץ 1969 במרתף "הקברט הסאטירי" (מרתף קולנוע פריז) בתל אביב. "קטשופ" הייתה עבודתו השנייה של לוין, שהועלתה שנה אחרי שהוצג הקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה". בשתי יצירות אלה יצא לוין כנגד פאתוס המיליטריזם הישראלי, לעג לאזלת ידם ושאננותם של מדינאי ישראל ועסק באופן מקאברי בשכול. מאפיינים אלו היו סממנים מקדימים למחזה "מלכת אמבטיה", שהועלה שנה לאחר מכן בתיאטרון קאמרי והיה לאחד המחזות השנויים ביותר במחלוקת בתולדות התרבות הישראלית. שלושת המחזות הללו הציבו את לוין כמחזאי מהפכני בראשית דרכו.
המחזה פורסם בכרך "מערכונים ופזמונים 1 - מה אכפת לציפור" שהודפס לראשונה בשנת 1987 בהוצאתם המשותפת של ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי תל אביב.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה הועלה לראשונה בבימויו של דוד לוין, אחיו של חנוך. בהצגה השתתפו השחקנים תיקי דיין, טוביה צפיר (לסירוגין עם שמעון לב-ארי) וקובי רכט ועל הלחנת המוזיקה הופקדו אלכס כגן ובני נגרי. הניהול הארגוני הופקד בידי דני טרץ', שהפיק גם את מחזהו הראשון של לוין והיה ידידו הקרוב.
חלקי היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המלחמה האחרונה - שיר בן שלושה בתים ופזמון חוזר הלועג לריטואל ההצהרה על "המלחמה האחרונה", כפי שמעיד הפזמון: "המלחמה האחרונה, המלחמה האחרונה, \ מפני שכבר לא יכולים; \ אז עוד מלחמה אחרונה בהחלט, \ ומי שימות בה - יידע למה מת, \ ומי שיחיה בה - יחייה כבר לעד, \ אז עוד מלחמה אחת בלבד." השיר הולחן ביד אלכס כגן.
- שיחות שלום במזרח התיכון - סדרה של חמישה מערכונים סאטירים המפוזרים לאורך המחזה ומתארים חמישה סיבובי שיחות שלום בין ישראל למצרים: "גישוש", "גו הגדול וחבורתו בבית-קפה", "גו הגדול הוא שוודי", "גו הגדול מסכסך" ו"גו הגדול בריו" . הסדרה נכתבה בעקבות שיחות השלום למזרח התיכון בין מחמוד ריאד ואבא אבן, שרי החוץ של מצרים וישראל דאז בהתאמה, בתיווכו של שליח האו"ם השוודי גונאר יארינג.
- ארץ נפלאה - מערכון קצר בין תייר (מר צ'לסי) המנסה להחמיא לזוג ישראלים על מזג האוויר הנפלא בישראל, אך הזוג בעל הראייה המיליטריסטית מפרש הכל כמחמאות לצה"ל וליכולות הלחימה המופלאות כביכול שלו.
- טנגו דם ואש - שיר בן חמישה בתים.
- השטחים - סאטירה על ציד המכשפות והחשדנות כלפי אלו התומכים בהחזרת השטחים הכבושים.
- אני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם - שיר בן חמישה בתים שהפך לאחד מסמלי הפציפיזם הישראלי. מסתיים בבית: "הנה הארץ השלמה, ועליה לא אמסור נפשי, \ ומה שמבטיח אלוהים, שיקיים על חשבונו הפרטי; \ כי אני אינני חול אשר על שפת הים, \ ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם". השיר הולחן ביד אלכס כגן. בשנת 1999 הקליט דודי לוי את השיר בלחן משלו.
- עונש מוות - מערכון סאטירי בין עיתונאית למחבל ערבי שנידון למוות אל עמוד התלייה. הריאיון מתחיל מיד לאחר שהתליין כורך את חבל התלייה מסביב לצווארו של המחבל ומסתיים במותו. במערכון מבקר לוין את הסברה שעונש מוות למחבלים ירתיע מחבלים אחרים באמצעות תשובותיו הציניות של המחבל.
- בצער לא רב, ביגון לא קודר - שיר מקאברי על השכול המציג את הזמן בתור תרופה לצער וליגון: "בצער לא רב, ביגון לא קודר \ כי הזמן את העצב ליד המתים קובר." השיר הולחן ביד אלכס כגן וב-1988 זכה לחידוש מאת ריקי גל ללחנו של מתי כספי. הביצוע המקורי מופיע באוסף השירים של חנוך לוין שיצא ב-2008 "כשתחשכנה עיניי".
- פקחים וחבלנים - סדרה של תשעה דיאלוגים קצרים וסאטירים אודות הבידוק הביטחוני.
- השלום - דיאלוג קצר בין שני אנשים אודות השלום.
- מרובעים בבית הקברות - שיר מקאברי אודות השכול ופגישות שקבעו טוראים בחייהם ומתממשות להן בבית הקברות. הולחן ביד אלכס כגן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנוך לוין, מערכונים ופזמונים 1 - מה אכפת לציפור, הוצאת ספרי סימן קריאה,הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי תל אביב, 1987, עמ' 31-59.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קטשופ, הטקסט המלא, באתר חנוך לוין
- מירית שם-אור, קטשופ עם כל דבר, דבר, 16 במאי 1969
| מבחר ממחזות חנוך לוין | ||
|---|---|---|
| 1968–1969 | את ואני והמלחמה הבאה (1968) • קטשופ (1969) • סולומון גריפ (1969) | 
|
| 1970–1979 | מלכת אמבטיה (1970) • יעקובי ולידנטל (1972) • קרום (1975) • סוחרי גומי (1978) | |
| 1980–1989 | יסורי איוב (1981) • הזונה הגדולה מבבל (1982) • הפטריוט (1982) • אורזי מזוודות (1983) • יאקיש ופופצ'ה (1986) • ההולכים בחושך (1989) • מלאכת החיים (1989) | |
| 1990–1999 | הילד חולם (1993) • האשה המופלאה שבתוכנו (1994) • הזונה מאוהיו (1996) • רצח (1997) • מוריס שימל (1998) • הבכיינים (1999) • אשכבה (1999) | |
| 2000–2009 | הרטיטי את לבי (2007) | |
| ביבליוגרפיה | ||
