היינריך צבי ויניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היינריך צבי ויניק
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

היינריך (היינץ) צבי ויניקגרמנית: Heinrich (Heinz) Zwi Winnik, ‏29 ביולי 1902, נפולוקואוץ, בוקובינה (אוסטרו-הונגריה) – 11 בנובמבר 1982 ירושלים) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי ישראלי בכיר, יליד בוקובינה. לפני מלחמת העולם השנייה פעל בגרמניה, אוסטריה ורומניה. עלה לארץ ישראל מרומניה בשנת 1941 וכיהן כפרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים.

שנות ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ביישוב נפולוקאוץ, בצפון בוקובינה, אז נחלת הכתר האוסטרי, (כיום נפולוקיבצי, בנפת קיצמן של מחוז צ'רנוביץ באוקראינה) בשנת .1902 בילדותו התחנך ויניק בתרבות הגרמנית האוסטרית ובתרבות היהודית. סבו מצד אמו היו קרוב לחוגי חסידות ויז'ניץ וסבו מצד אביו נמנה עם מראשוני הציונות הדתית באזור. בנעוריו היה פעיל ויניק בתנועת השומר הצעיר. אחרי לימודי תיכון גרמני בצ'רנוביץ ואחר כך בווינה, למד ויניק פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת פראג. אולם כעבור שנה עזב לימודים אלה לטובת לימודי רפואה באוניברסיטת ברסלאו, אז בגרמניה (כיום בוורוצלב בפולין) אותם סיים בשנת 1926. ויניק התמחה לאחר מכן בנוירו-פסיכיאטריה בברסלאו ובקליניקה נוירולוגית בכמניץ.

פעילותו בגרמניה, אוסטריה ורומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום ההתמחות עבד בשנים 1930–1933 כרופא בכיר במחלקה הנוירולוגית של בית החולים לנקוויץ בברלין. בשנת 1933 אחרי עליית הנאצים לשלטון נמלט לאוסטריה, שם השלים עד שנת 1936 התמחות בפסיכואנליזה במכון הפסיכואנליטי הפרוידיאני. עבר אנליזה אישית אצל ינה הרניק ואחר כך אצל פאול פדרן והלנה דויטש. ב-25 במרץ 1936 התקבל כחבר שלא מן המניין בחברה הפסיכואנליטית הווינאית. ויניק התחתן בווינה עם לוצי פיק (Luzie Pick), שהייתה בשמונה שנים צעירה ממנו ובהמשך בשנת 1936 חזר לאזור הולדתו שהפך בינתיים לחלק מרומניה. התיישב בבוקרשט, בה עבד כמטפל עצמאי בתחום הפסיכיאטריה והפיכואנליזה. היה אז היחיד בין הפסיכיאטרים בבירת רומניה שהייתה לו הסמכה רשמית כפסיכואנליטיקאי.

פעילותו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, נסע לארץ ישראל על סיפון אונייה עם עולים "בלתי חוקיים". כעבור 40 יום האונייה עוכבה בים התיכון על ידי משמר הים הבריטי. ויניק נעצר וכעבור זמן שוחרר והורשה להישאר בארץ ישראל. באותה שנה, 1942, קיבל מינוי של מנהל בפועל של מוסד פסיכיאטרי בבני ברק שנקרא אז בשם "ביתן", שאת שמו הסב ל"גהה" על פי עצת דוד רמז (לפי ביטוי שנשאב משירו של חיים נחמן ביאליק "אל הציפור", מהפסוק "לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ"); המוסד נקרא כיום מרכז לבריאות הנפש גהה. בשנת 1944 התיישב ברמת גן.

בשנת 1950 נתמנה למנהל בית החולים הפסיכיאטרי טלביה בירושלים. בשנת 1954 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1972 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. ויניק המשיך בתפקידו בבית החולים טלביה עד לשנת 1973, ומאז שימש כיועץ במרפאת רות המסונפת לבית החולים טלביה. בשנת 1980 פרש לגמלאות.

נפטר בירושלים בשנת 1982, בגיל 80.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניק היה המייסד והעורך של כתב העת "The Israel Annals of Psychiatry". הוא נמנה עם חברי החברה המלכותית לפסיכולוגיה רפואית בלונדון. ויניק היה פסיכואנליטיקאי וחבר בחברה הפסיכואנליטית בישראל. בין השנים 1961 ל-1964 שימש כנשיא איגוד הפסיכיאטריה בישראל.

פעילותו כעד מומחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניק העיד כעד מומחה במספר משפטים חשובים שהתנהלו במדינת ישראל בשנותיה הראשונות:

  • בשנת 1952 הופיע כעד ההגנה במשפטו של זלמן מנדלברוט, פועל בבית החרושת אתא שברגע של טירוף ירה למוות באחד הפועלים ופצע שניים אחרים. בעדותו קבע כי הנאשם לא היה אחראי על מעשיו מחמת דחף בלתי נשלט. בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם. אך בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של הנאשם, בהסתמך על עדותו של ויניק וקבע את ההלכה הנקראת "הלכת מנדלברוט" לפיה אם אדם ביצע עבירה מתוך דחף שלא היה יכול להשתלט עליו, "דחף לאו בר כיבוש" כלשונו של בית המשפט, הוא יהיה פטור מאחריות פלילית.
  • בשנת 1961 הופיע כעד מומחה מטעם ההגנה במשפט רצח פולה אליעז, אשתו של המשורר רפאל אליעז, בידי המאהבת שלו, עליזה פאנו, פרשה שהסעירה את המדינה באותה תקופה. הוצגו עדויות כי הנאשמת סבלה מהפרעה נפשית. ויניק, שהופיע כעד מטעם הסנגוריה, אמר בעדותו כי לדעתו כל הפרעה נפשית היא במידה מסוימת מחלת נפש ועל כן הנאשמת אינה אחראית למעשיה. בית המשפט קיבל את עמדתו המנוגדת של פסיכיאטר אחר שאמר כי ההפרעה הנפשית של הנאשמת לא הגיעה גדר של מחלת נפש והרשיע את הנאשמת
  • בשנת 1969 הופיע כאחד העדים המומחים במשפטו של מייקל רוהאן, האזרח האוסטרלי שהצית את מסגד אל-אקצא. בעקבות העדויות פסק בית המשפט כי האיש אינו בר עונשין והוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
  • כמו כן מילא בשנת 1956 תפקיד חשוב בפרשת רצח מירה ארצי, כאשר בעקבות בדיקתו וחוות דעתו זכה חיים שמחון, רס"ר בצה"ל שהורשע בהריגתה של בת קיבוץ דגניה א' מירה ארצי, בחנינה, ושוחרר מן הכלא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן דונביץ', נאשמים - דרמות מבית המשפט, הוצאת זמורה ביתן, 2000, עמ' 136–137, 151-153.
  • Dan G. Hertz, Heinrich Zvi Winnik: Profile of a Pioneer Israeli Researcher of the Holocaust, p.2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]