הילר 360

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
הילר 360
הילר 360 בשירות חיל האוויר הישראלי, מתוך ביטאון ח"א
מאפיינים כלליים
סוג מסוק קישור, אימון וחילוץ
ארץ ייצור ארצות הברית
יצרן Hiller Aircraft
טיסת בכורה נובמבר 1947
צוות 1
נוסעים 2
ממדים
אורך 8.45 מטר
גובה 3 מטר
קוטר מדחף ראשי 10.67 מטר
משקל ריק 752 ק"ג
משקל טעון 1,135 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט 109 קמ"ש
מהירות מרבית 131 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 217 ק"מ
הנעה
"פרנקלין" VO-435 בעל הספק של 250 כ"ס
מסוק הילר של חיל האוויר בעת מפגן בירושלים, 1952

הילר 360 (סימול החברה: UH-12; סימול צבא ארצות הברית: OH-23 רייבן, אנגלית: Raven, עורב שחור) היה מסוק תלת מושבי קל שיוצר על ידי חברת הילר איירקראפט בארצות הברית. המסוק טס לראשונה ב1948. זהו המסוק הראשון ששירת בחיל האוויר הישראלי.

פיתוח ושירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטנלי הילר, מחלוצי פיתוח המסוקים בעולם, היה מעין "ילד פלא". בהיותו בן 15 בלבד תכנן את המסוק הראשון שלו, ובגיל 18 תכנן ובנה את דגם XH-44 שהרשים את ראשי צבא ארצות הברית.[1][2][3] כשהיה בן 19, בשנת 1942, הקים הילר בברקלי, קליפורניה, חברה לייצור מסוקים שנקראה "יונייטד הליקופטרס". בימי מלחמת העולם השנייה תכנן מספר מסוקים נסיוניים ובשנת 1946 החל בפיתוח מסוק לייצור סדרתי, שסומל דגם 360. אב הטיפוס ביצע את טיסתו הראשונה בנובמבר 1947 ובאוקטובר 1948 אושר המסוק לייצור סדרתי על ידי רשויות התעופה האזרחיות בארצות הברית. המסוק סומל בחברת הילר UH-12, ועם שדרוג המנוע ולהבי המסוק שונה הסימול ל-UH-12A, וזה היה הדגם שנכנס לשירות צבאות ארצות הברית וצרפת. בינואר 1948 ביצע המסוק טיסה מחוף לחוף לרוחבן של ארצות הברית, והיה בכך למסוק האזרחי הראשון שביצע טיסה כזו.[3][2]

המסוק החדש שילב מערכת רוטור ייחודית שניתן לה השם "רוטורמאטיק" (Rotormatic). מערכת זו שילבה ברוטור הדו-להבי מוט קצר שהיה בזווית ירשה ללהבים, ובקצותיו מעין "מחבטים" (Paddles). מוט זה היווה מעין רוטור בקרה שנשלט ממוט ההיגוי והטייס יכול היה לשלוט על הזווית של מחבטים אלה. בדרך זו הייתה לטייס שליטה טובה יותר על תנועות המסוק במישורי העלרוד והסבסוב.[3]

דגם הייצור של המסוק סומל בחברה דגם 12 והיה בעל תא טייס פתוח ומנוע פרנקלין 6VM-178-B33, בעל הספק של 178 כוח סוס. דגמים A‏, B ו-C היו בעלי מנוע 6V4-200-C33 בעל הספק של 200 כוח סוס או מנועי 6V-335-13 בעל הספק של 210 כוח סוס. דגם C היה בעל חופת בועה (שנקראה באנגלית "fish bowl"). מלחמת קוריאה הביאה לדחיפה נוספת בפיתוח המסוק (ראו להלן) ולייצור דגם E, בעל שלושה משובים ומערכות היגוי כפולות ב1959. גרסה 12E-L3 היה בעל מנוע לייקומינג VO-540-C2A או גרסה 12E-SL3 שהייתה בעלת מנוע לייקומינג TIVO-540-A2A בעל מגדש טורבו. דגם זה שימש במגוון משימות אזרחיות, ובהן כיבוי אש, משימות חקלאיות, יערנות וכן שימש כמסוק פרטי ומסוק מנהלים. גרסה E4 הייתה ארוכה יותר וכללה ארבעה מושבים, וגרסה E4T הייתה בעלת מנוע טורבינה.[3] הדגם האזרחי האחרון, 12L-4, יוצר ב1963 ונועד לשמש לניסויים עם מנוע טורבינה PT6, אך דגם זה לא עבר לייצור סדרתי.[1]

פיתוח צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא ארצות הברית רכש את דגם 12A, שהיה דגם משופר של דגם 12. השיפור כלל רוטור חדש ותא טייס ובו שני מושבים (לעומת אחד בדגם 12), וחופה שקופה ברובה. דגם לניסוי סומל YH-23. צבא ארה"ב רכש 100 מסוקים מדגם זה שהחלו להיכנס לשירות במאי 1950 וסומלו H-23 רייבן (עורב שחור). גם חיל האוויר של ארצות הברית גילה עניין ורכש חמישה מסוקים לניסויים והערכה, ואילו צי ארצות הברית רכש את המסוק שסומל HTE-1. משימות המסוק בצבא כללו תובלה כללית, תצפית וחילוץ, ואילו בצי שימש המסוק כלאימונים, תפקיד אותו מילא בצבא דגם B. לדגם B היו מגלשיים או מצופים, אך המסוקים שנרכשו על ידי הצי צוידו בגלגלים. צבא ארה"ב רכש 273 מסוקים מדגם זה. דגם C, שהיה בעל שלושה מושבים, נרכש על ידי הצבא ב1955. 145 מסוקים מדגם זה סופקו לצבא וסומלו H-23C. דגם D היה דגם צבאי בלבד, ללא מקבילה אזרחית. דגם זה טס לראשונה ב3 באפריל 1956, ו-483 מסוקים מדגם זה סופקו לצבא. בדגם זה הוחלף המנוע למנוע חזק יותר מתוצרת לייקומינג, דגם VO-540, שהיה בעל 320 כוח סוס. שינוי נוסף בדגם זה היה החלפת התמסורת שנעשתה כדי להאריך את משך שירותו הפעיל של המסוק.[1][2] דגם E הוצע לצבא אך לא נרכש.

הדגם הנפוץ ביותר בשירות צבא ארצות הברית היה דגם 12F שהיה בעל מנוע חזק יותר. כל המסוקים מדגמי D הוחלפו במסוקים מדגם זה. כאמור לעיל, דגם E4 פותח מדגם 12E והיה בעל תא מוארך ובו מקום לארבעה נוסעים וכן מייצב גובה על מנור הזנב. הצבא רכש 22 מסוקים מדגם זה שנועדו למשימות מחקר גיאודטי. מסוקים אלה סומלו OH-23F.[1]

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת מלחמת קוריאה החל הצבא להפעיל טייסות מסוקים מסוגים שונים, ובהם ה-H-23. הפעיל הצבא את המסוק למשימות . במשימות חילוץ צויד המסוק בשתי אלונקות במנשאים חיצוניים. בחלק ממשימות הסיור היה המסוק חמוש במקלעים. המסוקים ששירתו בקוריאה היו מדגמי A עד D, דגם F ו-G. דגם A היה בעל מגן רוח משופע, אך החל מדגם C היה המסוק בעל חופה עגולה, בדומה לזו של הבל 47.

הרוטור של המסוק כונה על ידי החברה "רוטור-מטיק" (Rotor-Matic) ושולבה בו מערכת בקרת עלרוד וסבסוב.

עד להפסקת הייצור בשנת 1965 יוצרו למעלה מ-2000 מסוקים ששירתו בלמעלה מ-20 חילות אוויר וכן בידי מפעילים אזרחיים רבים.

בשנת 1991 חודש ייצור המסוק לשוק האזרחי תחת השם UH-12E Hauler והוא משווק בדגמי מנוע בוכנה או מנוע טורבו-ציר.

בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות אמברגו הנשק שהטילה ממשלת ארצות הברית על אספקת ציוד לחימה למזרח התיכון, הצליחה ממשלת ישראל לקבל אישור לרכישת ארבעה מסוקים מדגם זה, כיוון שהעסקה נחשבה לעסקה אזרחית. בסופו של דבר נרכשו שלשה מסוקים בלבד. המסוקים הגיעו במאי 1951, מפורקים בארגזים ובמצב מכני גרוע. הם הורכבו בטייסת 216 בתל נוף (כיום חלק מיחידת האחזקה האווירית 22), קיבלו את מספרי הזנב 3301, 3302 ו-3033 והוצבו בטייסת הגמל המעופף ברמלה. אחד המסוקים היה ככל הנראה אחד מאבות הטיפוס ששימשו בפיתוח הדגם וצויד במוט ניהוג מחובר לתקרת תא הטייס. הטייס הראשון היה סרן קרול זבדי והמכונאי הראשון היה קרול דרוקר (חיים דור) (למעשה המכונאי המוטס הראשון בח"א שמעולם לא קיבל כנפי צוות אויר). היטר טיבור (לימים: רון אביטל "טיבי") הגיע כחודש מאוחר יותר לאחר הרכבת המטוסים על ידי קרול דרוקר ונציגים מהחברה..

בשנת 1951 ביצעו המסוקים מספר פעולות חילוץ ואף העבירו אספקה לקיבוץ פלמחים שהגישה אליו נותקה עקב שטפונות קשים.

המסוקים סבלו מכשירות נמוכה ומבעיות מכניות וחשמליות שונות ובמהלך שירותם לא הוטלו עליהם משימות רבות. מסוק 3301 נפגע בנחיתה קשה ב-1954 כשהושאל לצילומי הסרט גבעה 24 אינה עונה, הושבת ושימש כמקור חלקים למסוק השני. שרידיו נמצאים כיום במוזיאון חיל האוויר.

בסוף שנת 1956 נפגע קשות בנחיתה גם מסוק 3302 אך הוחזר לכשירות. לא נעשה בו שימוש רב עד שבשנת 1959 הוחלט להוציאו משירות וככל הנראה נמכר לטייס פרטי בארצות הברית.

במלחמת ששת הימים נלקח שלל באבו רודס מסוק מדגם הילר UH-12E4, מצויד במצופי נחיתה, שם שירת עובדי חברת נפט איטלקית. המסוק קיבל בחיל האוויר את המספר ההיסטורי 3302 והועבר ב-1972 לחברת נתיבי נפט תחת מספר זנב אזרחי. לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים הוחזר המסוק למצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bill Gunston, Editor in Chief: The Illustrated Encyclopedia of Commercial Aircraft. Exeter Books, New York, in Association with Phobeus, 1980.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Hiller 360/UH-12/OH-23 באתר aviastar.org.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Hiller OH-23 Raven באתר militaryfactory.com.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Bill Gunston: The Illustrated Encyclopedia of Commercial Aircraft, עמ' 258.