סיקורסקי S-55

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיקורסקי S-55 / ‏צ'יקסאו H-19
Sikorsky S-55 inflight c.jpg
צ'יקסאו UH-19D של צבא ארצות הברית
מאפיינים כלליים
סוג מסוק תובלה וחילוץ רב-תכליתי
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה
יצרן סיקורסקי
ווסטלאנד כלי טיס
טיסת בכורה 10 בנובמבר 1949
תקופת שירות 1956 – 1963‏[1]
(בחיל האוויר הישראלי)

סיקורסקי S-55 (הידוע גם בכינוי וסימן הדגם צ'יקסאו H-19) הוא מסוק תובלה בינוני רב־תכליתי, בעל מנוע בוכנה, מתוצרת חברת סיקורסקי האמריקנית, אשר שימש בעיקר את צבא ארצות הברית ואת חיל האוויר של ארצות הברית. המסוק יוצר גם ברישיון על ידי ווסטלאנד כלי טיס הבריטית תחת השם ווסטלאנד ווירל־ווינד. דגמי המסוק בשירות הצי האמריקני ומשמר החופים האמריקני קיבלו את קוד הדגם HO4S, בעוד אלה של חיל הנחתים האמריקאי קיבלו את קוד הדגם HRS. בשנת 1962, קיבלו כל המסוקים בכל הכוחות המזוינים של ארצות הברית, את כינוי וסימן הדגם המשותף "צ'יקסאו H-19".

המסוק בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק, שכינויו בחיל האוויר הישראלי היה "יונה", היה מסוק התובלה הראשון של החיל. בשנת 1956, זמן קצר לפני מבצע קדש[1], נרכשו 6 מסוקים על ידי צה"ל. המסוק שימש תקופה קצרה יחסית, לצורכי תובלה, משימות חילוץ טייסים, נפגעים וחילוצים אזרחיים. בשל מנועו החלש, אשר לא התאים לאקלים החם והיבש בארץ, הועבר לאחר תקופה קצרה, לשימוש בעיקר באזור הצפון ומעל הים. עקב מגבלותיו, הוחלף בהדרגה במסוק הסיקורסקי S-58 המתקדם יותר, והוצא סופית משירות בשנת 1963. אחד מהמסוקים מדגם H-19D-3, מס' זנב 02 (בעת שירותו), שופץ לתצוגה וניצב במוזיאון חיל האוויר כשעליו מתנוסס מס' הזנב 03 (‏לחץ לצפייה‏ Camera-photo.svg ).

מאפיינים [1][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 2
  • יכולת הכלת נוסעים: 12 חיילים או 8 אלונקות
  • אורך: 12.88 מטר
  • גובה: 4.06 מטר
  • קוטר רוטור: 16.15 מטר
  • משקל ריק:: 2,422 ק"ג
  • משקל מרבי: 3,583 ק"ג
  • מהירות מרבית: 179.6 קמ"ש
  • מהירות שיוט: 146.3 קמ"ש
  • סייג רום: 2,621 מטר
  • טווח טיסה: 579 ק"מ
  • הנעה: 1 × מנוע רדיאלי R-1303-3 מתוצרת "רייט", בעל הספק הנע בין 700 ל-900 כ"ס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 דני שלום, מטוסי חיל האוויר : מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל, 2006, עמוד 112.