סיקורסקי S-58

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיקורסקי S-58 / ‏H-34 /
צ'וקטאו CH-34A
SikorskyS58Israel.jpg
סיקורסקי S-58 של חיל האוויר הישראלי
מאפיינים כלליים
סוג מסוק תובלה רב-תכליתי
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן סיקורסקי
טיסת בכורה 8 במרץ 1954
תקופת שירות 1958 – 1969‏[1]
(בחיל האוויר הישראלי)
תרשים
Sikorsky SH-34 orthographical image.svg
אב הטיפוס XHSS-1 בטיסת מבחן, 1954
סיקורסקי S-58 של צבא ארצות הברית במהלך נחיתה
מסוק HUS-1 מחלץ את קפסולת החלל "פרידום 7" של משימת מרקורי 3 לאחר שנחתה במים, 5 במאי 1961
S-58TC אזרחי. שימו לב לחרטום המוגדל, בו מותקן מנוע טורבינה

סיקורסקי S-58 (סימול הכוחות המזוינים של ארצות הברית: סיקורסקי H-34 צ'וקטאו) הוא מסוק צבאי בעל מנוע בוכנה שתוכנן במקור על ידי יצרנית כלי הטיס האמריקאית סיקורסקי עבור צי ארצות הברית לשירות בלוחמה נגד צוללות. השימוש במסוק הורחב מאד לאחר שהותקן בו מנוע טורבינה על ידי סיקורסקי וחברת ווסטלנד ווסקס הבריטית. לדגם המשופר ניתן הסימול S-58T.

מסוקי H-34 שימשו בעיקר כמסוקי תובלה בינוניים בכל יבשות העולם ובשירות כוחותיהן המזוינים של עשרים וחמש מדינות. המסוק השתתף בלוחמה באלג'יריה, ברפובליקה הדומיניקנית, בניקרגואה ובדרום-מזרח אסיה. מעבר למשימות מבצעיות נעשה במסוק שימוש למשימות הצלת נפגעי שיטפונות, חילוץ אסטרונאוטים מלב ים, כבאות אווירית והטסת נשיאים. המסוק היה אחד מאחרוני המסוקים מוּנעי הבוכנה בטרם הוחלף על ידי מסוקים מוּנעי טורבינה כמו הUH-1 יואי וה-CH-46(אנ')‏ 2,108 יחידות שיוצרו בין השנים 1953 - 1970. המסוק עדיין משמש חברות אזרחיות רבות ברחבי העולם.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-S-58 היה פיתוח של הדגם הקודם של סיקורסקי, S-55. המטוס החדש היה ארוך יותר ובעל מנוע חזק יותר. תכנון חרטום המסוק נותר דומה לזה של ה-S-55: מנוע הבוכנה מוקם בחרטום המסוק, וגל ההנע עבר דרך תא הטייס, שהיה ממוקם גבוה מעל תא המטען. מבנה כן הנסע שונה, ובמקום 4 גלגלים ב-S-55 הותקן ב-S-58 גלגל זנב, וזנב המטוס עצמו הונמך והוארך.

אב הטיפוס טס לראשונה ב-8 במרץ 1954, והמטוס הסדרתי הראשון היה מוכן בספטמבר של אותה שנה, ונכנס לשירות בצי ארצות הברית בשתי תצורות: HSS-1 סיבאט (Seabat), למשימות לוחמה נגד צוללות, ו-HUS-1 סיהורס (Seahorse) כמסוק לתובלה כללית. סימולים אלה היו על פי שיטת הסימול שנהגה אז בצי, בחיל הנחתים ובמשמר החופים. צבא ארצות הברית הזמין את המסוק ב1955, וחיל הנחתים ב1957. על פי שיטת הסימול של צבא ארצות הברית, שהייתה משותפת גם לחיל האוויר של ארצות הברית, ניתן למסוק הסימול H-34. צבא ארצות הברית הוסיף את השם "צ'וקטאו", כמקובל לגבי מסוקי הצבא להם ניתנו שמות של שבטים אינדיאנים. ב1962 קבעה מחלקת ההגנה של ארצות הברית שיטת סימול אחידה לכל כלי הטיס בזרועות השונות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, ועל פיה ניתן לסיבאט הסימול SH-34, לסיהורס הסימול UH-34, ולצ'וקטאו הסימול CH-34.

משימות המטוס כללו משימות תובלה, לוחמה נגד צוללות, חיפוש והצלה ותובלת אח"מים. במשימות תובלה, בתצורה הבסיסית, יכול היה המסוק לשאת 12 - 16 חיילים על ציודם, או שמונה אלונקות בתצורת חילוץ רפואי. בתצורת תובלת אח"מים נשא המסוק מספר נמוך בהרבה של נוסעים, במידה גבוהה בהרבה של נוחות. כמה מסוקי H-34 שימשו את נשיאי ארצות הברית דוויט ד. אייזנהאואר וג'ון פ. קנדי. המסוקים שימשו בתפקיד זה בין השנים 1958 - 1961, ונקראו "ארמי 1" (Army One).

135 מסוקי H-34 נבנו בארצות הברית והורכבו על ידי חברת סוד אוויאסיון בצרפת, ו-166 מסוקים נוספים יוצרו ברישיון על ידי החברה הצרפתית. מסוקים אלה שירתו בצבא, בצי ובחיל האוויר הצרפתיים. גם בבריטניה נבנה המטוס ברישיון: דגם CH-34 יוצר על ידי חברת ווסטלנד החל משנת 1958, ונקרא ווסטלנד ווסקס. המסוק הבריטי הונע באמצעות מנוע טורבינה ושירת בצי המלכותי הבריטי במשימות לוחמה נגד צוללות ובחיל האוויר המלכותי במשימות חיפוש והצלה ותובלה. מסוקי ווסקס יוצאו גם למדינות אחרות, ונרכשו גם על ידי גורמים אזרחיים.

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת אלג'יריה

מסוקי H-34 הופעלו על ידי צבא צרפת במסגרת טייסות סיוע אווירי קלות (צרפתית: Escadrilles d'Aviation Légère d'Appui). במהלך מלחמת אלג'יריה היו טייסות אלו חלוצות בהפעלת מסוקים בשדה הקרב. המסוקים השונים בשירות הטייסות הקלות צברו 190,000 שעות טיסה באלג'יריה, במהלכן הובילו כוחות לשדה הקרב ופינו למעלה מ-20,000 לוחמים צרפתיים משדה הקרב; 2,200 מתוכם פונו בשעות הלילה, ביצוע חדשני לאותן שנים. עד תום המלחמה איבדו הטייסות הקלות בעת ביצוע משימותיהן 8 קצינים ו-23 מש"קים. הלקחים שנלמדו בהפעלת המסוקים היוו את הבסיס לתורת הלחימה של מסוקים בשדה הקרב עד היום.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקחי צבא צרפת מהשימוש במסוק ובמיוחד מפגיעותו לאש נ"מ השפיעו, כנראה, על החלטת צבא ארצות הברית שלא להפעיל את המסוק במלחמת וייטנאם. הצבא הפעיל תחילה את הפיאסצ'קי H-21, ובמהשך נקלט הבל UH-1 אירוקוו, שהפך למסוק הפוץ ביוצר של צבא ארצות הברית במהלך המלחמה. מסוקי H-34 לא השתתפו בלוחמה בוייטנאם ולא היוו חלק ממערך מסוקי הסער, אך מספר מצומצם של מסוקים נמסר לצבא דרום וייטנאם. גם מסוקים אלה היו בשימוש מצומצם, בשל קשיים בתחזוקתם ומחסור בחלקי חילוף.

חיל הנחתים של ארצות הברית עשה שימוש במסוק כדי לבחון את הפעלתו כמסוק חמוש (Gunship). המסוק צויד בקיט התאמה שנקרא TK-1, שכלל שני מקלעי M-60 בקוטר 7.62 מ"מ ושני מארזי רקטות בקוטר 2.75 אינץ' (70 מילימטר). התגובות לניסוי היו מעורבות, והוחלט להוציא את המסוקים החמושים (שכונו "סטינגר") משירות. קיט ההסבה היה הבסיס לקיט TK-2 שהורכב על מסוקי UH-E של חיל הנחתים.

לאחר מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק נותר בשירות צבא ארצות הברית והזרוע האווירת של חיל הנחתים עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20. לקראת תום שירותו שירת המסוק גם בכוחות המילואים של חיל הנחתים ושל הצבא, וביחידות האוויריות של המשמר הלאומי של ארצות הברית, עד שהוחלף על ידי הבל UH-1 אירוקוו. חברת סיקורסקי הפסיקה את כל הפעילויות הקשורות בייצור המסוק ב1968, ועד אז נבנו 1,821 מסוקים. כל המסוקים יצאו משירות בכוחות המזוינים של ארצות הברית בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. זה היה המסוק הבוכנתי האחרון של חיל הנחתים; טיסתו האחרונה הייתה ב-3 בספטמבר 1973.

שירות אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחו של ה-H-34 הספיק בקושי להרים את קפסולת החלל של תוכנית מרקורי. ב-21 ביולי 1961, עם חזרתה של קפסולת החלל במשימת מרקורי רדסטון 4, נפתח בטעות צוהר החללית והקפסולה החלה לשקוע במים. משקלם של הקפסולה ושל המים שחדרו אליה היה רב מדי עבור המסוק, והקפסולה צללה במי האוקיינוס וחלצה רק ב1999. האסטרונאוט, וירג'יל גריסום, חולץ בשלום.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ובתחילת שנות ה-90 הופעלו מסוקי S-58T מונעים בטורבינה על ידי חברת ניו יורק הליקופטרס בטיסות סדירות בין נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי למנחת המסוקים ברחוב 34 מזרח בעיר ניו יורק.

חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינוי פצועים לבית החולים בבאר שבע באמצעות מטוס סיקורסקי S-58 של חיל האוויר הישראלי באמצע שנות ה-60
סיקורסקי S-58 במוזיאון חיל האוויר, בחצרים

בשנות ה-50 של המאה ה-20 שירת בחיל האוויר הישראלי מסוק התובלה סיקורסקי S-55. החיל לא היה מרוצה מביצועיו, שלא התאימו למזג האוורי החם והיבש של ישראל. לפיכך החליט החיל לאתר מסוק חדש. באותה תקופה היו יחסי ישראל-צרפת בשיאם, ובין השאר כללו חילופי מידע ולמידה הדדית. במסגרת זו יצאה לצרפת לאחר מבצע קדש משלחת משותפת לחיל האוויר ולחטיבת הצנחנים, כדי ללמוד על הפעלת המסוקים בצבא צרפת במהלך מלחמת אלג'יריה (ראו לעיל). המשלחת כללה את סא"ל רחבעם זאבי, אז ראש מטה פיקוד הדרום (לימים אלוף), ואת סרן אורי ירום, אז מפקד טייסת המסוקים בחיל האוויר (לימים סגן אלוף). המשלחת בחנה את המסוקים שהפעיל חיל האוויר הצרפתי, ובהם ה-S-58 והאלואט II.[2]

הוועדה המליצה על רכישת ה-S-58, וקבעה כי עלות הרכישה תתחלק בין חיל האוויר לחטיבת הצנחנים. ב-5 ביוני 1957 יצא לארצות הברית צוות מכונאים כדי ללמוד את הפעלת וטיפול המסוק, וב-13 בפברואר[3] 1958 הגיעו לארץ שני המסוקים הראשונים שנרכשו, והשלישי כמה ימים לאחר מכן.[2][4]

המסוק, שכונה בחיל האוויר הישראלי חרגול, היה מסוק הסער הראשון של חיל האוויר. חיל האוויר היה שבע רצון מן המסוק, ולאור זאת התקבלו 24 מסוקים נוספים דרך גרמניה המערבית: ארצות הברית מכרה את המסוקים לגרמניה כסיוע צבאי, ודרכה הגיעו לישראל, כמחווה שנעשתה לאחר ביקור בישראל של שר ההגנה הגרמני, פרנץ יוזף שטראוס[5] מסוקים אלו היו מדגם CH-34A, על פי הסימול בארצות הברית, או H-34G-III, על פי הסימול הגרמני.[6]

המסוקים שירתו במסגרת טייסת 124 ("החרב המתהפכת") וביצעו משימות תובלה כללית, הנחתת גייסות, מרדפים אחרי מחבלים, וחילוץ טייסים ונפגעים. ירום, מפקד הטייסת, פעל על מנת לשלב את הטייסת במשימות נוספות וחבר אל מפקד סיירת מטכ"ל אברהם ארנן, יחד הגו השניים רעיונות לשימוש במסוקים כמובילי כוחות הסיירת במבצעיה החשאיים מעבר לקווי האויב. ב-10 באוגוסט 1963 יצא לדרכו מבצע חלוץ, בו הובל כוח של סיירת מטכ"ל למצרים במסוקם של ירום והנווט רפי סברון. משתתפי המבצע זכו בצל"ש הרמטכ"ל, שהומר ב1973 עבור ירום וסברון לעיטור המופת. המבצע פורץ הדרך סלל מבצעים דומים נוספים שהיו חיוניים להצלחת צה"ל במבצע מוקד ובמלחמת ששת הימים.[7]

אירוע מפורסם נוסף שבו השתתפו המסוקים היה חילוץ לכודים מבנין חברת צים ב-4 בפברואר 1966. בעקבות שריפת ענק בבניין, בלב תל אביב, הוזנקו מסוקים שחילצו מגג הבניין כ-40 לכודים.[8]

במלחמת ששת הימים עצמה הופעלו המסוקים במשימות תובלה ופינוי פצועים. מסוקי S-58 השתתפו בקרב אום-כתף, במהלכו ביצעו איגוף אנכי והנחיתו שני גדודי צנחנים, כ-600 איש, בעורף המערך הארטילרי של המצרים. בשיאו של מבצע ההנחתה השתתפו בהטסה 17 מסוקים.[2][9] המסוקים השתתפו במבצעים נוספים שבהם הונחתו כוחות: ב-9 ביוני הנחיתו חמישה מסוקי S-58 ושני מסוקי סופר פרלון כוח צנחנים בפיקוד סא"ל משה לוי (לימים הרמטכ"ל ה-12) בראס סודר[10] וביומה האחרון של המלחמה השתתפו גם בהטסת כוחות ברמת הגולן לקביעת קו הפסקת האש ביומה האחרון של המלחמה.[11] המסוקים עסקו גם בחילוץ טייסים נוטשים, ושניים מהטייסים זכו בעיטור העוז על מעשיהם: רס"ן כוכב הס[12] וסרן יהודה פרי[13]

לאחר המלחמה השתתפו מסוקי הS-58 בשלביה הראשונים של מלחמת ההתשה. אחת ממשימותיהם הידועות הייתה השתתפות במרדפים בבקעת הירדן, בהם הטיסו המסוקים כוחות ומפקדים לחסימת דרכם של מחבלים שחדרו לישראל.[14] המבצעים האחרונים שבהם השתתפו המסוקים היו מבצע תופת בעיירה כראמה ב-21 במרץ 1968[15] ומבצע רוצץ, שהיה פשיטה על ריכוזי מחבלים באזור הערבה ואילת.[16]

עם כניסת מסוקי הבל 205 לשירות בשנת 1968 הוחלט על סיום שירותו של ה-S-58 המיושן, והמסוק יצא משירות בשנת 1969.[2] אחד המסוקים מדגם H-34G-3, מס' 07, שופץ לתצוגה וניצב במוזיאון חיל האוויר (‏לחץ לצפייה‏ Camera-photo.svg ).

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות בשימוש צי ארצות הברית
סימול תיאור סימול מחדש ב1962
XHSS-1 Seabat שלושה מסוקי סיקורסקי S-58 שהוזמנו על ידי צי ארצות הברית לניסויים והערכה. סומל מחדש YHSS-1.‏ YSH-34G
HSS-1 Seabat הדגם הסדרתי עבור צי ארצות הברית, למשימות לוחמה נגד צוללות. נבנו 215 מסוקים. SH-34G
HSS-1F Seabat מטוס לניסוי מנועי YT-58-GE.‏ SH-34H
YHSS-1N Seabat מסוק HSS-1 שהוסב לשמש כאב טיפוס לדגם HSS-1N.‏ YSH-34J
HSS-1N Seabat גרסה של דגם HSS-1 למשימות בלילה ומזג אוויר גרוע, עם אוויוניקה משופרת וטייס אוטומטי. נבנו 167 מסוקים. SH-34J
גרסאות בשימוש צבא ארצות הברית
סימול תיאור סימול מחדש ב1962
H-34A גרסה עבור צבא ארצות הברית שפותחה מהאב טיפוס HSS-1. מנוע רייט R-1820-84 בעל 1,525 כוח סוס. נבנו 359 מסוקים, 21 נוספים הועברו מצי ארצות הברית. CH-34A
H-34B גרסה של דגם H-34A עם כמה שינויים. CH-34B
JH-34A גרסה של דגם H-34A לניסויי נשק.
VH-34A גרסה של H-34A לתובלת מפקדים.
H-34C גרסה של דגם H-34B עם כמה שינויים, שהוסבה ממסוקי H-34A‏ CH-34C
JH-34C גרסה של דגם CH-34C לניסויי נשק.
VH-34C גרסה של דגם H-34C לתובלת מפקדים.
HH-34D סימול שניתן למסוקי חיל האוויר של ארצות הברית שנועדו להעברה במסגרת תוכניות סיוע צבאי.
גרסאות בשימוש חיל הנחתים של ארצות הברית ומשמר החופים
סימול תיאור סימול מחדש ב1962
HUS-1 Seahorse גרסת תובלה של דגם HSS-1 עבור חיל הנחתים. נבנו 462 מסוקים. UH-34D
HUS-1A Seahorse ארבעים מסוקים מדגם HUS-1 עם מצופים למשימות אמפיביות. UH-34E
HUS-1G Seahorse גרסה של דגם HUS-1 בשימוש משמר החופים של ארצות הברית. נבנו ששה מסוקים. HH-34F
HUS-1L Seahorse ארבעה מסוקים מדגם HUS-1 שהוסבו למשימות באנטארקטיקה עם יחידת הניסוי VXE-6.
LH-34D
HUS-1Z Seahorse שבעה מסוקים מדגם HUS-1 שהותאמו להובלת אח"מים. VH-34D
גרסאות בשימוש מדינות אחרות ובשימוש אזרחי
סימול תיאור
S-58A דגם לשימוש אזרחי, גרסת תובלה בסיסית. אושר ב1956.
S-58B דגם לשימוש אזרחי, גרסת תובלה משופרת. אושר ב-1956.
CH-126 סימול צבא קנדה לדגם S-58B.
S-58C מסוק נוסעים, אושר ב-1956.
S-58D מסוק לתובלה או לנוסעים, אושר ב-1956.
S-58E אושר לשימוש ב1971.
S-58F דגם S-58B עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב1972.
S-58G דגם S-58C עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב-1972.
S-58H דגם S-58D עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב-1972.
S-58J דגם S-58E עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב-1972.
S-58T דגם אזרחי עם מנוע טורבינה פראט אנד ויטני קנדה PT6T-3 טווין פאק, עם חרטום מוגדל ושני כונסי אוויר.
S-58BT דגם S-58B עם מנוע טורבינה.
S-58DT דגם S-58D עם מנוע טורבינה.
S-58ET דגם S-58E עם מנוע טורבינה.
S-58FT דגם S-58F עם מנוע טורבינה.
S-58HT דגם S-58H עם מנוע טורבינה.
S-58JT דגם S-58J עם מנוע טורבינה.
אורלנדו הלי-קאמפר הסבה של מסוקים מעודפי הצבא והצי על ידי חברות אורלנדו הליקופטרס ווויניבגו אינדוסטריז למסוק אזרחי, עם מנוע רייט סייקלון R-1820-24.[17]
אורלנדו איירליינר הסבה מסחרית למסוק נוסעים עם 18 מקומות.
ווסטלנד ווסקס ייצור ברישיון ופיתוח גרסה על ידי חברת ווסטלנד איירקראפט הבריטית.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי של אורוגוואי
חיל האוויר האיטלקי
חיל האוויר האינדונזי
הזרוע האווירית של הצי הארגנטינאי
חיל האוויר של ארגנטינה
אייר אמריקה
חיל האוויר של ארצות הברית
חיל הנחתים של ארצות הברית
משמר החופים של ארצות הברית
צבא ארצות הברית
צי ארצות הברית
חיל האווויר הבלגי
הצי הבלגי
הצי הברזילאי
בונדסוור
בונדסמרינה
לופטוואפה
חיל האוויר של דרום וייטנאם
הגיס האווירי של האיטי
הצי המלכותי ההולנדי
צבא טייוואן
חיל האוויר הישראלי
כוח ההגנה העצמית הימי היפני
חיל האוויר המלכותי של לאוס
חיל האוויר של ניקרגואה
חיל האוויר הפיליפיני
הצי הצ'ילאני
צבא צרפת
הצי הצרפתי
המשרד לביטחון ציבורי
חיל האוויר המלכותי הקנדי
צבא קנדה
חיל האוויר של הרפובליקה הדומיניקנית
חיל האוויר המלכותי התאילנדי

נתונים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים לדגם CH-34A צ'וקטאו[1]

  • צוות: 2 - טייס וטייס משנה
  • נוסעים: 16 חיילים או 8 אלונקות
  • אורך: 14.25 מטר
  • גובה: 4.85 מטר
  • קוטר רוטור: 17.07 מטר
  • משקל ריק: 3,583 ק"ג
  • משקל מרבי: 5,897 ק"ג
  • מהירות מרבית: 196 קמ"ש
  • מהירות שיוט: 155.5 קמ"ש
  • סייג רום: 2,774 מטר
  • טווח טיסה: 400 ק"מ
  • חימוש: התקנה מאולתרת של מקלעי 7.62 מ"מ או מאג בצידי תא המטען.
  • הנעה: מנוע רדיאלי R-1820-84 מתוצרת "רייט", בעל הספק של 1,525 כ"ס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום: מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ו, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דני שלום, מטוסי חיל האוויר : מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל, 2006, עמוד 113.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 סיקורסקי S-58, באתר חיל האוויר הישראלי
  3. ^ על פי אתר חיל האוויר. על פי דני שלום, עמ' 113, המסוקים הגיעו ב-10 בפברואר.
  4. ^ על פי פורום פרש המסוק הראשון שהגיע לחיל היה S-58, מסוק הדגמה של חברת סיקורסקי ואחריו נרכש מסוק אזרחי משומש מדגם S-58B.
  5. ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 234.
  6. ^ על פי פורום פרש.
  7. ^ עופר דרורי, מבצע חלוץ, באתר הגבורה
  8. ^ "נשרף בית 'צים' בתל אביב, בפברואר 1966.
  9. ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 309 - 315.
  10. ^ צנחנים ומסוקים, באתר חיל האוויר הישראלי
  11. ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 334 - 338.
  12. ^ לחלץ בכל מחיר, באתר חיל האוויר הישראלי; רס"ן כוכב הס, באתר הגבורה
  13. ^ לחפש את כולם, באתר חיל האוויר הישראלי; סרן יהודה פרי, באתר הגבורה
  14. ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 345 - 349.
  15. ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 349 - 352.
  16. ^ מבצע "רוצץ", באתר חיל האוויר הישראלי
  17. ^ The Flying Winnebago באתר Air & Space Magazine.