היסטוריה של כותנה
כותנה היא סיב רך הצומח סביב זרעי צמח הכותנה ממשפחת החלמיתיים. צמח הכותנה גדל באקלים טרופי ובאקלים סובטרופי. במהלך ההיסטוריה ועד היום משמשים סיבי כותנה כחומר גלם למגוון רחב של מוצרי טקסטיל. גידול הכותנה ועיבודה היו בעבר ועודם כיום פלח משמעותי בכלכלה ובסחר העולמי.
היסטוריה של גידול כותנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביות צמח הכותנה החל בשני מוקדים עיקריים: האחד הוא דרום אסיה, משם התפתח לטורקיה וצפון אפריקה, והשני הוא דרום אמריקה, משם הגיע למרכז אמריקה ולאיים הקריביים. השימוש האנושי הקדום בכותנה החל בעיבוד, בקליעה ובקשירה של הסיבים. עם ההתפתחויות הטכנולוגיות של הכלים: כישור, פלך ונול האריגה ניתן היה לעבד את הצמח לשימושים מורכבים יותר כמו טוויה ואריגה.
העדות הקדומה ביותר לשימוש של האדם בסיבי כותנה ליצירת בד נמצאה באתר הארכיאולוגי Huaca Prieta בפרו, שם נמצאו בדי כותנה ארוגים, כשהקדומים ביותר מתוארכים לשנים 6000 – 6200 לפנה״ס.[1] ממצא אחר התגלה במרגרה בפקיסטן, שם נמצאו סיבי כותנה ששימשו כחוט והשתמרו בתוך חרוזי נחושת, המתוארכים לתקופה הנאוליתית, סביב 5500 לפנה״ס.[2][3]
ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מזכיר את הכותנה ההודית במאה ה-5 לפני הספירה: ״ישנם עצי פרא שם, שפּריים הוא צמר העולה בטיבו וביופיו על זה של הכבש, ההודים מכינים את בגדיהם מצמר עצים זה״.[4] מאוחר יותר, כאשר פלש אלכסנדר מוקדון להודו, החלו חייליו ללבוש בגדי כותנה, שהיו נעימים, חמים פחות ונוחים לחיילים יותר מאשר הצמר.
במאה ה-6 לספירה, החל בהודו ובסין שימוש במנפטות ידניות, שהשתכללו ובהמשך הופעלו על ידי אנרגיית מים.[5] במנפטות מפרידים את הגרעינים מהסיבים. כמאה שנה לאחר מכן, במאה ה-7 לספירה, הגיעו מוצרי הכותנה לאירופה עם הכיבוש המוסלמי של ספרד.
היסטוריה של סחר בכותנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן עדויות לכך שהודו ייצאה כותנה למצרים ולארצות הים האדום כבר במאה הראשונה לספירה, אך הסחר הגדול והמשמעותי החל במאות ה-12 וה-13 לספירה, דרך היבשה ודרך הים, למזרח אסיה ומרכז אסיה, לארצות ערב ולצפון אפריקה. הודו ייצרה וסחרה בבדי כותנה כגון קליקו (Calico), מוסלין, בדים חלקים, בדים צבועים וגם מודפסים ואף מוצרי טקסטיל ובגדים מכותנה.
בסוף המאה ה-15 החלו חברות אירופאיות מפורטוגל, מהולנד, מצרפת ומאנגליה לסחור עם הודו תמורת בדי כותנה ומוצריה.[6] בתמורה לכותנה הם שילמו בכסף ובזהב. בתקופת הרנסנאס היה ביקוש גדול לבדי כותנה באירופה. מגלה הארצות הפורטוגזי ואסקו דה גאמה (מת ב-1524), פתח את האפשרות לסחר ימי עם אסיה, עובדה שאפשרה העברת מטענים כבדים יותר והעברת סחורות טקסטיל רבות יותר.
עד אמצע המאה ה-18 הייתה הודו יצרנית הכותנה הגדולה בעולם, ותעשיית הכותנה בכללה, הייתה אחת החשובות בעולם. בשנים 1691–1779 לאחר שנים בהן שמרו ההודים על הידע ועל המומחיות של עיבוד הכותנה וצביעתה, התנצרו חלק מיצרני הטקסטיל ובאמצעות כומר צרפתי - האב קורדו - הועבר הידע לצרפת, מהלך שסייע בהתפתחות תעשיית הכותנה באירופה.[7]
בחסות האימפריה הבריטית, הקימה חברת EIC (הודו המזרחית הבריטית) מפעלים בהודו, שייצרו בדים ומוצרים מכותנה בכמויות גדולות לשוק הבריטי, מהלך שהניע תחרות מול תעשיית הצמר והפשתן בבריטניה. בעקבות זאת אסר הפרלמנט הבריטי בשנת 1700 על יבוא בדים מכותנה ובהמשך נאסרה גם מכירת מוצרי טקסטיל מוגמרים מכותנה, אך לא נאסר יבוא כותנה גולמית. יבוא מאסיבי של כותנה מאסיה ואמריקה הביא להתפתחות טכנולוגיות טוויה ואריגה חדשות בבריטניה. המכונות החדשות רוכזו במפעלים שהלכו והתרחבו עד שב-1770 ביקשו בעלי המפעלים מהפרלמנט להסיר את האיסורים במטרה להתחרות בשוק מול חברות הטקסטיל, הייצור והסחר בכותנה מהודו. תעשיית מוצרי הכותנה ההודית שמרה על יתרון תחרותי עד המאה ה-19. כדי לעמוד בתחרות, השקיעה בריטניה בטכנולוגיות לצורך חיסכון בכוח עבודה, לצד יישום מדיניות פרוטקציוניסטית כגון הטלת מכסים ואיסור על ייבוא מהודו.[8]
שלטונה של EIC בהודו פתח שוק חדש לסחורה בריטית, וההון שצברה החברה, הושקע בתעשיות בריטיות, בהן ייצור טקסטיל. מדיניות הקולוניזציה הבריטית אילצה לפתוח את השוק ההודי לסחורות בריטיות, שנמכרו ללא מכסים ומיסים, מהלך שיצר תחרות מול היצרנים ההודים המקומיים. כותנה גולמית מהודו יובאה למפעלים בריטיים ללא מכסים, וכך נוצר מונופול של בריטניה על תעשיית הכותנה ההודית.[9] במאה ה-19 גברה האימפריה הבריטית על הודו והפכה ליצרנית טקסטיל הכותנה המובילה בעולם. בדי הכותנה הפכו למרכזיים ומבוקשים באופנה, בעיקר בזכות מחירם הזול אל מול צמר ומשי.[8]
בדי כותנה מודפסים בטכניקת חותמות עץ (block prints) וצביעה ודיגום בטבילה, ניתן לראות כבר מהאלף הראשון לספירה, בהודו ובמצרים. הבדים המודפסים בטכניקה זו היו חלק משמעותי מבדי הכותנה שייוצרו בהודו ונסחרו באירופה, בפרס ומצרים. במאה ה-15 יחד עם מהפכת הדפוס, מתפתחים גם הדפסי הכותנה. התפתחות ההדפסה באירופה נובעת מפיתוח שיטות הדפסה על נייר, חותמות ותחריטים. צביעת הבדים נעשתה בצבענים טבעיים, במחציתה של המאה ה-19 החלו לייצר צבענים סינתטיים באירופה, ובכך הוזילו את עלותם של הבדים המודפסים.[10]
הכותנה והמהפכה התעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1793 המציא איליי וויטני בארצות הברית את מכונת הניפוט הראשונה, מהלך שהניע גידול מואץ של כותנה בדרום ארצות הברית ושימר את העבדות.[11] חקלאות הכותנה המשיכה להסתמך על העבדות והייתה למנוע המרכזי לשימור העסקת עבדים.[12]
יחד עם המהפכה התעשייתית והתפתחות מנוע הקיטור, התפתחו גם המכונות ליצור אריגים וסריגים מכותנה. הניפוט, הנול, הכישור, ומכונות לטוויה ושזירת חוטים עברו להפעלה תעשייתית יעילה, מהירה וזולה בעזרת מנוע קיטור. בעקבות פיתוח טכנולוגיות תעשייתיות של הדפסה על בדי כותנה, הורחב מגוון הבדים המודפסים, גדלו מאוד כמויות המוצרים, ועימם הורחבו מאמצי השיווק. בשנת 1830, בעקבות המהפכה התעשייתית, לא הצליחו גידולי הכותנה שיובאו מהודו לעמוד בקצב הייצור המהיר של בדי הכותנה בבריטניה. מחיר הכותנה היה זול, אך השינוע היה יקר וארך זמן רב. בעקבות כך, פנתה בריטניה לשוק הכותנה באמריקה, שם היה יתרון לכותנה, כיוון שסיבי זני הכותנה השונים היו חזקים וארוכים יותר.
סביב אמצע המאה ה-19, הפכו גידולי הכותנה למרכז הכלכלה של דרום אמריקה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Splitstoser, J.C., Dillehay, T.D., Wouters, J. & Claro, A. (2016) Early pre-Hispanic use of indigo blue in Peru
- ^ Moulherat, C., Tengberg, M., Haquet, J.F., & Mille, B. (2002) First Evidence of Cotton at Neolithic Mehrgarh, Pakistan: Analysis of Mineralized Fibres from a Copper Bead
- ^ Mithen, S.J. (2006). After the Ice: A Global Human History, 20,000-5000 BC. Harvard University
- ^ Herodotus, 7.65
- ^ Lakwete, A. (2003) Inventing the Cotton Gin: Machine and Myth in Antebellum America. JHU Press
- ^ Schmidt, K.J. (2015) An Atlas and Survey of South Asian History. Routledge
- ^ “Cotton - a History”. New Internationalist. Vol. 399. 1 April 2007
- ^ 1 2 Broadberry, S. & Gupta, B. (2005) Cotton Textiles and the Great Divergence: Lancashire, India and Shifting Competitive Advantage, 1600-1850. International Institute of Social History. Department of Economics, University of Warwick.
- ^ Cypher, M.C. (2014) The Process of Economic Development. Routledge
- ^ Schoeser, Mary, World Textiles: A Concise History (World of Art). London: Thames& Hudson.
- ^ “Cotton Gin”. Encyclopedia Britannica
- ^ Oyangen, K. (Nov. 2012) “The Cotton Economy of the Old South”. Amrican Agricultural History Primer