עדנה ארבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עדנה ארבל
Edna Arbel (3291995).jpg
נולדה 22 ביוני 1944 (בת 73)
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
בוגרת האוניברסיטה העברית
השתייכות
תפקידים בולטים

עדנה ארבל (נולדה ב-22 ביוני 1944) פרקליטת המדינה בשנים 19962004, ושופטת בית המשפט העליון בשנים 2004 - 2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבל נולדה בירושלים ולמדה בבית הספר התיכון "בית חינוך" בחיפה. החלה את לימודי המשפטים במקביל לשירותה הצבאי, בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית, וסיימה אותם ב-1967. היא הוסמכה כעורכת דין, לאחר התמחות במגזר הפרטי, ב-1969.

בשנת 1972 החלה לעבוד בפרקליטות מחוז מרכז וב-1984 מונתה לפרקליטת מחוז מרכז. במסגרת תפקידיה בפרקליטות, הייתה חברה בוועדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לעניין פרשת קו 300. כמו כן, כיהנה כיו"ר הוועדה להסדרת נוהלי ההפעלה של סוכנים סמויים וסייעה לוועדת החקירה של אירועי הטבח בסברה ושתילה.

ב-1988 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במקביל לימדה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב קורסים בדיני ראיות ובסדר דין פלילי.

לאחר מינויה לשופטת התפרסם תחקיר עיתונאי שטען כי ארבל קיבלה שלא כדין פיצויי פיטורים מנציבות שירות המדינה בגין 16 שנות עבודתה בפרקליטות, על אף שהמשיכה לכהן כעובדת מדינה. מבקר המדינה בדק את המקרה[1], מתח ביקורת על תפקודה של הנציבות, וביחס לארבל קבע כי פעלה בתום לב.

פרקליטת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1996 מונתה ארבל לפרקליטת המדינה ושימשה כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה בהיעדרו. כן ישבה בראשות ועדת פרקליטות 2000 ובראשות ועדה שגיבשה קוד אתי לפרקליטים, השתתפה בדיונים ברומא, האג ושטרסבורג בנושא בית הדין הפלילי הבינלאומי.

ארבל שינתה את הנחיה 2.5 של הפרקליטות כך שתימנע, ככלל, העמדה לדין של עדים שטענו שהיו קורבנות לעבירות מין או אלימות ונמצאו סתירות בעדויותיהם.

כתבי אישום בולטים בהם הייתה מעורבת בתוקף תפקידה כפרקליטת המדינה:

מינויה לשופטת בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר עלתה ההצעה למנותה לשופטת בבית המשפט העליון, קמה התנגדות לכך מצד גורמים שונים:

  • העיתון "מעריב" פרסם סדרת מאמרי דעה ותחקירים בגנותה.
  • העיתונאי יואב יצחק הביע התנגדותו בפני הוועדה לבחירת שופטים ועתר לבג"ץ[8], אך עתירתו נדחתה.

ב-6 במאי 2004 בחרה הוועדה לבחירת שופטים בעדנה ארבל כשופטת בבית המשפט העליון. שבעה מתשעת חברי הוועדה תמכו במינוי, השר בני אלון התנגד, והשופטת דורית ביניש נמנעה בשל קשריה האישיים עם ארבל[9].

במהלך שקילת מינויה של ארבל לבית המשפט העליון, ובעת כהונתה כפרקליטת המדינה, קורות חייה הרשמיים של ארבל הציגו אותה כבעלת תואר שני. לאחר מינויה פרסם יואב יצחק כי במשך שנים כתבה ארבל בקורות חייה כי סיימה בשנת 1979 את לימודיה לתואר שני, אף על פי שהיא מחזיקה בתואר ראשון בלבד[10]. רק לאחר פרסום זה, תיקנה השופטת ארבל את קורות חייה באתר הרשות השופטת.

בשנת 2012 מונתה על ידי שר המשפטים לראשות הוועדה המייעצת לסדר דין פלילי וראיות.

ביוני 2014 פרשה מכס השיפוט לגמלאות, בהגיעה לגיל 70.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבל אלמנה, שהייתה נשואה לאורי ארבל ואם לשלוש בנות.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבל מציגה עמדה עקבית של עמידה לצד החלש. באחד מפסקי הדין הסבירה את עמדתה באותה סוגיה: "אני מצטרפת לעמדתה של השופטת נאור שעיקרה העדפת עניינו של ניזוק תמים וחלש שנפגע על פני מזיק שהתרשל ואשר בהסתברות מסוימת גרם לנזק. העדפה זו מובילה למסקנה כי בנסיבות מיוחדות יהיה מוכן המשפט להגמיש את כלליו ולהקל עם התובע במשימת נטל השכנוע במאזן הסתברויות ביחס להוכחת הקשר הסיבתי. מדובר בחידוש משמעותי היורד לשורש תכליתם של דיני הנזיקין ..."[11]. בפסקי דין של ארבל ניתן למצוא שיקולים של צדק חלוקתי[12], והיא ידועה כמי שעומדת באופן עקבי לצד הצרכן אל מול חברות הביטוח[13]. בהתייחס לדמי ביטול, חידשה ארבל שעסקה הכוללת רכישת מספר כרטיסי טיסה, תחשב לעסקה אחת בלבד, ותאפשר למוכר לגבות דמי ביטול רק פעם אחת[14]. עמדתה לא נתקבלה על ידי הרכב של שלושה שופטים אחרים של בית המשפט העליון, שדנו במקרה דומה[15].

בתביעה של אזרח מול מפעל הפיס חידשה עיקרון בדרישת תום לב בחוזים על פיו גם עמידה דווקנית על זכות, אף ללא קיומן של נסיבות המעידות על התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד יכולה להיחשב כחוסר תום לב[16].

מתוקף גישתה של עמידה עם החלש היא גם תמכה בצמצום תחולת הגנת ההתיישנות. בדעת מיעוט שנדחתה על ידי חבריה למותב בקשה לקבוע שמרוץ ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח תאונות מתחיל לא במועד אירוע התאונה אלא במועד התגבשות הנכות הצמיתה של התובע[17]. באופן דומה, בקשה לקבוע בניגוד לדעת עמיתיה למותב שהתיישנות על נזק תחול רק 7 שנים לאחר גילוי הנזק בפועל על ידי התובע ולא 7 שנים לאחר שהנזק היה ניתן לגילוי באופן אובייקטיבי. להצדקת פרשנות זאת של החוק היא כתבה[18]:

"לטעמי פרשנות הוראות ההתיישנות צריכה להיעשות, ככל הוראת חוק אחרת, בהתאם לפרשנותה התכליתית. עם זאת, במסגרת פרשנות זו יש ליתן את הדעת על הפגיעה בזכותו המהותית של התובע אשר שלילתה נעשית לא מעצם התרשלותו בהגשת התביעה, אלא בגלל שהתרשלותו הביאה לפגיעה באינטרס של הנתבע... עוד יש לתת את הדעת על הקושי של אוכלוסיות מסוימות לבוא בשעריו של בית המשפט. המבחן הסובייקטיבי, על אף שיש לו חסרונות הכרוכים בפגיעה באינטרסים של הנתבע, יש בו כדי לעשות לעתים צדק עם אוכלוסיות שאמת המידה של האדם הסביר אינה עושה עימם צדק."

ובמקום אחר הוסיפה[19]:

"אני מוצאת קושי בהסדרי ההתיישנות הנוגעים למחלות קשות, אשר גילויין אורך זמן ומתעכב בשל חוסר מודעות הנפגע, וככל שעובר הזמן מצבו של הנפגע הולך ומחמיר. במקרים אלו ההתמודדות הנפשית והפיזית הכרוכה במחלה מקשה לעתים, ואינה מותירה מקום להתמודדות עם ניהול מערכת משפטית הדורשת משאבים רבים של זמן, כסף וכוחות נפש. אני מוצאת עצמי מהרהרת האם לא נכון היה לבחון מחדש את האיזון בדיני ההתיישנות במקרים מעין אלו ודומיהם"

בהתייחס לחוק התגמולים היא מצאה עצמה בעמדת מיעוט בבקשה להרחיב את התגמולים לנכה צה"ל וסברה ש"המדיניות המבחינה בין נכי צה"ל המתגוררים דרך קבע בישראל לבין נכי צה"ל השוהים במדינה פחות מ-180 ימים בשנה, לצורך הענקת סיוע בקבלת רכב רפואי, ... הינה מדיניות מפלה ומשכך בלתי חוקית"[20]. במקרה אחר, הובילה ארבל בעמדת רוב, להגדרה מחמירה של המונח "התנהגות רעה חמורה", באופן שמנע שלילת תגמולים מנכי צה"ל שפעלו שלא כראוי[21].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מבקר המדינהפיצויי פיטורין לעובדי מדינה המתמנים לתפקיד שיפוטי, דוח שנתי 50ב לשנת 1999 ולחשבונות שנת הכספים 1998, עמ' 136-148
  2. ^ אפרת וייס ואטילה שומפלבי, שני כתבי אישום בפרשת העמותות; התיק נגד ברק נסגר, באתר ynet, 22 באוקטובר 2003
  3. ^ ת"פ 7771/96, בבית משפט השלום בתל אביב
  4. ^ ינון קדרי, היועמ"ש לשעבר נגד לפיד, באתר nrg‏, 22 ביוני 2004
  5. ^ כתבי ynet, מתקפה חזיתית על ארבל, עתירה נגד מזוז, באתר ynet, 16 ביוני 2004
  6. ^ טל רוזנר, מזוז: עדנה ארבל הציבה מטרה להאשים את שרון, באתר ynet, 15 ביוני 2004
  7. ^ אילן מרסיאנו, "ועדת חוקה מנסה לעשות סיכול ממוקד לארבל", באתר ynet, 4 במאי 2004
  8. ^ בג"ץ 4717/04 יואב יצחק נ' הוועדה לבחירת שופטים ואחרים
  9. ^ טל רוזנר, השופטים החדשים: ארבל, רובינשטיין, ג'ובראן וחיות, באתר ynet, 6 במאי 2004
  10. ^ ארבל מסרה במשך שנים דיווח כוזב לפיו "סיימה את לימודיה לתואר שני", יואב יצחק, מחלקה ראשונה, 15.7.04
  11. ^ דנ"א 4693/05, סעיף 11 לפסק הדין של ארבל
  12. ^ מיגל דויטש, בית המשפט העליון וההגנה על צדדים חלשים, אתר גלובס, 12 באוגוסט 2007
  13. ^ משה גולדבלט, כישלון בהגנה על המבוטח
  14. ^ רע"א 3429/13, ישי רז נגד גוליבר תיירות בע"מ
  15. ^ ע"א 7187/12, ליאור צמח נגד אל על
  16. ^ ע"א 1966/07, סעיף 41
  17. ^ ע"א 1806/05
  18. ^ ע"א 2206/08 יחזקאל סיגמן נ. חב' דובק בע"מ, פסק-דין מיום 11/07/2010
  19. ^ ע"א 10591/06 וראו גם בג"ץ 3410/07
  20. ^ בג"ץ 3622/06, עע"ם 4515/08
  21. ^ רע"א 4399/08