הקרב על הוועד
| בימוי | אבי כהן |
|---|---|
| הופק בידי | אברהם דשא (פשנל) |
| תסריט | אסי דיין |
| עריכה | ענת לוברסקי |
| שחקנים ראשיים |
ישראל פוליאקוב שייקה לוי גברי בנאי |
| מוזיקה | אריק רודיך |
| צילום | גדי דנציג |
| מדינה |
ישראל |
| הקרנת בכורה | יולי 1986 |
| משך הקרנה | 90 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
| סוגה |
סרט קומדיה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
הקרב על הוועד הוא סרט קומדיה ישראלי, הסרט יצא לאקרנים ביולי שנת 1986, והוא סרטם האחרון של שלישיית הגשש החיוור. עלילת הסרט מתמקדת בבחירות לוועד הבניין ברחוב משה דיין 22 בשכונת קריית בן-גוריון בחולון (שהייתה בתהליך הקמה בעת צילומי הסרט, והבניין בו צולם הסרט בפרויקט "נאות דנקנר", טרם אוכלס בדיירים).[1]
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הסרט מוצג אושר עצמון (שייקה לוי) יו"ר ועד הבית אשר מטפח את בניין המגורים ודואג לו כאילו היה מחנה צבאי. הוא מביט מהחלון עם משקפת וצועק עם מגאפון על כל מי שמעז לדרוך על הדשא או מלכלך את השטח הציבורי. לראפיק, מנקה הבניין הערבי (משה איבגי) הוא רוטן על כך וזה מציע לו: "לקנות דשא קוצים, קוצי 'תיל' כמו אצלנו בשכם". דבר אחד מפריע לעצמון ומטריד אותו – הרעש אותו מקים רופא השיניים ד"ר שורש (ישראל פוליאקוב) עם מקדחתו בקליניקה שלו הנמצאת בבניין. עצמון משיג צו פינוי למרפאה ושורש בתגובה מחליט להתמודד כנגד עצמון על ראשות ועד הבית על מנת לבטל את הצו נגדו וכך לנקום בעצמון.
מערכת הבחירות לראשות ועד הבית הופכת לזירת ההתגוששות בין עצמון, היו"ר הנוכחי, וד"ר שורש. עצמון מגייס לעזרתו ב"קרב על הוועד" את אחיינו ניסים (ג`ימבו), אותו מגלם גברי בנאי. ג'ימבו הוא מעריץ מושבע של רמבו, אשר הגיע מארצות הברית והוא דל באמצעי מחיה. ג'ימבו הוא מומחה להקמת אנטנות ועד שימצא עבודה, הוא מתגורר אצל דודו עצמון "עד שיימצא את עצמו". למרבה הצרה, מתאהב ג`ימבו בירדנה (תמי גינגולד), בתו של שורש, בניגוד לרצונו של דודו המסוכסך עם שורש, כאשר גם שורש מתנגד לקשר ביניהם המצב מסתבך.
השניים מחליטים לבנות קמפיין בחירות בנפרד עבור עצמון ושורש, במהלכו הם מבקרים עם המתמודדים, את דיירי הבניין ומנסים לקבל את תמיכתם. הם מחליטים לרקום מזימה ביום הבחירות ולייצר "תיקו" ובכך להיות "לשון המאזניים" בתוצאותיהן. שני המתמודדים אינם יודעים על הקשר המתרקם מאחורי גבם, שבבוא העת יכריע את הכף, ויאלצם לעמוד בהחלטה האם להשלים ביניהם ולתמוך באהבתם של ג'ימבו וירדנה או לספוג הפסד בבחירות. ביום הבחירות לאחר שהתברר שיש תיקו, עצמון ושורש כועסים על הזוג שפעל מאחורי גבם ושואלים מה ירצו בתמורה לתמיכה. אושר מבטיח להם דירה עם מזגן ובכך הניצחון מובטח לו. בעודו חוגג ניגש אליו ראפיק ומזעיק אותו החוצה, בעקבותיו יוצאים כל דיירי הבניין.
כאשר הם יוצאים, הם מגלים כי חברי ה"חברה קדישא" מתכננים לבנות מול הבניין שלהם בית קברות. השניים, עצמון ושורש מחליטים לאחד כוחות על מנת לסלק את ה"מפגע". עצמון מתחפש לארכאולוג ושורש לרב והם משכנעים את מקימי בית הקברות כי אסור להם להקים בית קברות באזור זה מכיוון שזה היה בעבר בית קברות נוצרי. כהוכחה מוצג לנציגי ה"חברה קדישא" שלד אדם והם בורחים בבהלה ובכך מגיע לסיומו הסרט. על כותרות הסיום רואים את חתונתם של ירדנה וג'ימבו בהשתתפותם של כל דיירי הבניין.
צילומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניין המגורים שבו מתרחשת עלילת הסרט שוכן ברחוב משה דיין 22 בחולון, והוא נחשב לאחד המוקדים המזוהים ביותר עם הסרט.[2] הבחירה באתר זה לצילומים לא הייתה מקרית: בתקופת ההפקה היה האזור קריית בן-גוריון שרוי בעיצומו של פיתוח נרחב, ורבים מן המבנים בו טרם אוכלסו.[2]
הבניין המדובר היה חלק מפרויקט הבנייה "נאות דנקנר", וחלקו עדיין לא היה מאוכלס בזמן הצילומים.[2] אחת הדיירות שהתגוררה בבניין באותה תקופה סיפרה לבמאי הסרט, אבי כהן, כי היוזמה לצלם דווקא שם נבעה מהצעתו של הקבלן, שאישר לצוות ההפקה להשתמש בדירות שבקומות השמינית והתשיעית ולהסב אותן לסט צילומים.[2] עוד הוסיפה כי כמה מהניצבים שהופיעו בסרט היו דיירים אמיתיים מן הבניין עצמו.[2]
לדברי הבמאי אבי כהן, ההפקה חיפשה בניין המצוי בשלב בנייה מתקדם כזה שדירותיו גמורות אך לא כולן מאוכלסות וכך מצאה את המבנה המתאים ברחוב משה דיין.[2] צוות ההפקה עשה שימוש בשתי דירות: באחת נערכו הצילומים עצמם, ובשנייה שונתה התפאורה לצורך סצנות נוספות.[2] כהן מציין כי לקשר עם הדיירים כמעט ולא היה מקום, מאחר שהעבודה התמקדה בשטחי הצילום בלבד.[2]
עוד סיפר כהן כי תפאורה שלמה נבנתה בקומת הכניסה של הבניין כדי לשמש כמרפאת השיניים של ד"ר שורש. לצורך כך סגרו אנשי ההפקה את העמודים שבקומת הקרקע ובנו במקום את הקליניקה, באופן שיצר רושם ממשי של מבנה אמיתי.[2] מראה התפאורה היה כה משכנע, עד שעיריית חולון חשדה כי מדובר בבנייה בלתי חוקית.[2] לדבריו, אף הגיע למקום פקח העירייה לאחר ששוכנע כי הוקמה במקום קליניקה אמיתית, שכן העיצוב נראה אותנטי לחלוטין.[2]
על הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרט קומדיה זה הוא סאטירה פוליטית שנוצרה על רקע המתיחות והאלימות שליוו את מערכת הבחירות של 1984 ועל תוצאותיה הפוליטיות והחברתיות[3]. באותה מערכת בחירות, כיכבו חברי "הגשש החיוור" בתשדירי התעמולה הטלוויזיוניים מטעם המערך. עובדה זו יצרה בשעתו מתח דרמטי – קומי סביב חברי הלהקה בין השאר בגלל האומץ לנקוט בצד פוליטי דבר שיכול היה בין השאר לגרום להרכב "לצאת מהקונצנזוס הלאומי"[3]. סביב המתח הזה נבנה הסרט שהוא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל ודיירי הבניין בסרט מייצגים ומדמים את התרבויות והמתחים השונים של החברה הישראלית. זוהי מצבה פוליטית של מצב היחסים בחברה הישראלית של שנות ה-80 טרם פרוץ האינתיפאדה, והעליות הגדולות לישראל מרוסיה ואתיופיה.
דוגמאות בולטות לייצוגי הדמויות:
עצמון, יו"ר הוועד, מייצג את עדות המזרח ואת הצד הימני של המפה הפוליטית. הוא תומך בהתנחלויות, מעריץ את הליכוד ובמהלך הסרט הוא מזכיר את אריק שרון כ"גיבור".
ד"ר שורש, מייצג את עדות אשכנז ואת הצד השמאלי של המפה הפוליטית. הוא בעד לאכול "שרימפס בחלב אימו ביום שבת" לפי הגדרתו והוא מזכיר את שולמית אלוני כדוגמה לסגנון דמותו הפוליטית העתידית.
ראפיק, המנקה הערבי משכם, מייצג את אוכלוסיית הפלסטינים. הוא מתגורר בבניין אך אינו בעל דירה (הוא לן במיטה שהותקנה עבורו בפינת המקלט), לא משתתף בהצבעה לראשות הוועד ועוסק בעבודות כפיים שונות עבור בעלי הדירות.
נציגי ה"חברה קדישא" (אשר מיוצגים על ידי חרדים), הבונים את בית הקברות מול הבניין, מסמלים את ה"איום" על החברה הישראלית לדעתם של יוצרי הסרט. למעשה, יוצרי הסרט מסמנים עבור הצופה מיהו ה"אויב האמיתי" שכנגדו צריך להתאחד מכיוון שאינו דמוקרטי ואינו רוצה בטובת ה"בניין" המייצג את מדינת ישראל הציונית. ה"חשש" הגדול מפני חרדים החל על רקע עליית המפלגות החרדיות בשנות ה-80 כדוגמת ש"ס ויהדות התורה והקושי להקים קואליציה פוליטית בלעדיהן.
שם הסרט הוא פרפרזה על שמות סרטי מלחמה כמו "הקרב על האנטילים". השם הוא גם ביקורת סאטירית על אופייה הצבאי והלוחמני של החברה הישראלית, שהופכת כל התמודדות על תפקיד כזה או אחר ל"קרב" להוט יצרים.
יציאת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שהסרט היה עטור "כוכבים, ידוענים" של אותה עת הוא לא נחל הצלחה מסחרית בקופות כפי שציפו מסרט של הגשש החיוור. בנוסף, הביקורות על הסרט היו שליליות כשהטענות העיקריות היו על קצב הבימוי, העריכה, מחסור בשורות מחץ ("פאנצ'ים") קומיים ודלות הסאטירה שבו[4].
למרות זאת, הסרט הפך לסרט פולחן עם השנים לאחר הוצאתו על גבי קלטות וידאו ביתיות ונודעו ממנו משפטים כמו : "שורש לשלטון במקום עצמון", "פעם היו שולחים בראש השנה איזה גלויה עם יונה וחרב בפה", "תסתמי את התה", "קוצי תיל", "לאכול שרימפס בחלב אימו ביום שבת", "ועד הבית בידינו" ועוד.
דמויות ושחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שחקנ/ית | תפקיד |
|---|---|
| ישראל פוליאקוב | ד"ר שורש |
| שייקה לוי | אושר עצמון |
| גברי בנאי | ניסים "ג'ימבו" עצמון |
| תמי גינגולד | ירדנה שורש |
| משה איבגי | ראפיק |
| דורי בן זאב | מנדל |
| שולה חן | הניה |
| יהויכין פרידלנדר | דקורטור |
| אבי קושניר | פציינט |
| יואל ליבה | נתן שליטא |
| דרור טפליצקי | גרשון הדוור |
| ז'יל בן-דוד | הרב זלצר מחברה קדישא |
| אברהם פלטה | נתנזון |
| אייל גפן | מר שיין מהעירייה |
| אלון אבוטבול | חבר להקת פדיחה |
| אבי קידר | חבר להקת פדיחה |
| סמדר ברנר | נירה |
| שמוליק טנא | תא"ל שמר |
| ענת מסנר | אשתו של תא"ל שמר |
| מיכאל כורש | שכן בבניין |
| אטה גריסרו | חנה |
| סימה לוי | חמדה שליטא |
| אבי שן צור | דני בושם |
| איתן בן דב | יורם ניחוח |
| יעל כהן לב | נוסעת במטוס |
| דוד כהן לוי | מילואימניק, בעלה של נירה |
| גיל כצנלנבוגן | קומנדר |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הקרב על הוועד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "הקרב על הוועד", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "הקרב על הוועד", באתר אידיבי
"הקרב על הוועד", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "הקרב על הוועד", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הגשש החיוור - הקרב על הוועד - שיר הנושא, סרטון בערוץ "Noam's Archive", באתר יוטיוב (אורך: 3:19)
הגשש החיוור - הקרב על הוועד (שיר הנושא מתוך תקליט השדרים), סרטון בערוץ "דודי פטימר", באתר יוטיוב (אורך: 3:40)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "הקרב על הוועד" במאי: אבי כהן; שחקנים: שייקה לוי, ישראל פוליאקוב, גברי בנאי, תמי גינגולד, דורי בן זאב, חדשות, 11 ביולי 1986
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 אורן שטרנברג, היכן נמצא הבניין מ"קרובים קרובים": המקומות שמאחורי הסדרות והסרטים הישראלים, באתר מעריב אונליין, 5 במאי 2022
- 1 2 צבי גילת, דבר אחד יציב, חדשות, 30 במאי 1986
- ↑ מאיר שניצר, גשש חיוור ביותר. צריך אינפוזיה, חדשות, 17 ביולי 1986
| הגשש החיוור | ||
|---|---|---|
| שייקה לוי • ישראל (פולי) פוליאקוב • גברי בנאי | ||
| סרטי קולנוע | מוישה ונטילטור • פורטונה • ארבינקא • השכונה שלנו • כל ממזר מלך • התרוממות • גבעת חלפון אינה עונה • חמש מאות אלף שחור • שלאגר • הקרב על הוועד | |
| אמרגן, במאים וכותבים | אברהם דשא (פשנל) • נסים אלוני • יוסי בנאי • מוטי קירשנבאום • שייקה אופיר • אסי דיין • אורי זוהר • נעמי שמר • אפרים קישון • דן אלמגור | |
| שירים | מים לדוד המלך • למה צחקה מיכל • אחותי רוחמה • מה הוא עושה לה • אורחים לקיץ • פנס בודד • לו יהי • יש לי חג • זאת שמעל לכל המצופה • הלאה | |
| ערכים קשורים | ישראבלוף • התרנגולים • הצ'ופצ'יק של הקומקום | |