יוסף קרלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף קרלר, 1998

יוסף קֶרְלֶר (בכתיב יידי: קערלער; בכתב רוסי: Иосиф Керлер;‏ 1918, האיסין, פודוליה, האימפריה הרוסית2000, ירושלים) היה משורר יידי סובייטי-ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף קרלר (קערלער) נולד בהאיסין (Гайсин)[1] שבפודוליה, באימפריה הרוסית (כיום במחוז ויניצה באוקראינה), בשנת 1918. בשנים 19301934 התגורר עם הוריו בקולחוז יהודי בקרים. בשנים 1934–1937 למד בתיכון יהודי למכונאות באודסה. שם גם למד ספרות יידיש וכתיבה יוצרת. ב-1935 החל לפרסם שירה בעיתון "אָדעסער אַרבעטער". ב-1937–1941 למד בסדנה תיאטרלית שליד "גאסעט" (התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה), ובסיומו התגייס לחזית המלחמה כחייל מתנדב בצבא האדום. ב-1944 שוחרר לאחר פציעה קשה. באותה השנה התפרסם ספרו הראשון, "פאר מיין ערד", בו שולבו בעיקר שיריו מחזית המלחמה. המשורר היה חבר במערכת ביטאון הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, "אייניקייט" ("אַחְדוּת"), ובביטאון איגוד הסופרים בברית המועצות, "סאוועטיש היימלאנד" ("המולדת הסובייטית"). למד בפקולטה לפילולוגיה של האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה (מ.ג.או.). ב-1947 עבר לבירוביג'ן, שם עבד בעיתון "ביראבידזשאנער שטערן" ("כוכב בירוביג'ן" – כשם העיתון בשפה הרוסית ״כוכב בירוביג'ן״). ספרו השני שנמסר לדפוס לא התפרסם מעולם: באפריל 1950 נעצר משום שפרסם בעיתון מחאה על כך שהשלטונות נתנו הוראה להפסיק ללמד יידיש בבתי הספר של המחוז היהודי האוטונומי. הוא נידון לעשר שנות מאסר במחנה מהדרגה הקשה בגין פעילות "בורגנית-לאומנית", והוגלה לווֹרְקוּטָה (Воркута) שברפובליקת קומי, מעבר לחוג הארקטי.

ב-1955 זוּכּה קרלר, וחזר למוסקבה, בה יצא לאור בשנת 1957 קובץ שיריו בתרגום לרוסית: "הכרם של אבי" (ברוסית: Виноградник моего отца). חלק מן השירים בספר זה היו אלה שכתב בהיותו במחנה המעצר, והוא הסווה אותם כשירים מן הגטו הנאצי.[2] בשנת 1965 התפרסם "רוצה להיות טוב-לב" (ברוסית: Хочу быть добрым). בהיעדר עיתונות ביידיש (כתב העת ,סאוועטיש היימלאנד" הופיע רק ב-1961) כתב קרלר קטעים פופולריים ושירים לזמרים ושחקנים ידועים. טקטסים שלו הולחנו על ידי זינובייב קומפניץ, מ. טבצ'ניקוב, ולדימיר שאינסקי ואחרים. שירים אלה בוצעו על ידי הזמרים היהודים הנודעים, בהם נחמה ליפשיץ, אנה גוזיק, מיכאל אלכסנדרוביץ', מיכאל אפלבאום וזינובי שולמאן, והופצו בתקליטים.

בשנות השישים התחיל קרלר במאבק על היציאה לישראל, פרסם שירים בגלוי, תחת שמו, בעיתון האמריקאי בשפה היידית "פארווערטס" ("קדימה"), בכתב העת הישראלי "די גאלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"), וב"סאמיזדאט" (Самиздат) היהודיים. שירו על-אודות תחילת מלחמת ששת הימים פורסם בעיתונות הישראלית למחרת יום חיבורו. בשנת 1970 קרא קרלר בפני קבוצת עיתונאים זרים את מכתבו הפתוח לממשלת ברית המועצות ובו דרישה לאפשר ליהודי ברית המועצות חופש עלייה.

במרץ 1971 עלו יוסף קרלר ומשפחתו לישראל, ותוך זמן קצר יצא בה לאור ספרו, אשר הועבר מברית המועצות עוד קודם: "געזאנג צווישן ציין" (עם הקדמה מאת דב סדן; זכה בפרס מאנגר). ספר זה כלל כמעט את כל השירים שכתב קרלר בגולאג. לאחר מכן התפרסמו הקבצים "זעט איר דאך" (1972), "צוועלפטער אויגוסט 1952" (1978; על רצח פעילי התרבות היהודית בברית המועצות), "די ערשטע זיבן יאר" (1979), "הימלשאפט" (1986), "געקליבענע פראזע" (1991), "אבי געזונט" (1993), "שפיגל כתב" (1996; קובץ השירים המשותף עם בנו, בוריס קרלוב) ו-"דווקא איצט" (2005).

את יצירתו של קרלר מייחדים כנות הרגש הקרובה לשירה העממית, בהירות הדימוי הפואטי ומתח רגשי גבוה. שיריו תורגמו לשפות עברית, רוסית, גרמנית, אנגלית, ספרדית, אוקראינית, הולנדית, פולנית ועוד. החל מ-1973 ערך קרלר שנתון בשם "ירושלימער אלמאנאך" (בשנות חייו האחרונות בשיתוף עם בנו דב בר (בוריס) קרלר). דב בר קרלר גם הוא משורר יהודי ביידיש ופילולוג (שמו הספרותי הוא בוריס קרלוב).

יצירותיו ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פאר מיינ ערד ["למען אדמתי"], מוסקבה: דער עמעס , 1944.
  • דאס געזאנג צווישן ציין ["השירה שבין השיניים"], תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ, תשל"א.
  • זעט איך דאך ... ["אתם רואים, בכל זאת..."], תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ב.
  • 12טער אויגוסט 1952 ["12 באוגוסט 1952"], ירושלים: תשל"ח-1978.
  • די ערשטע זיבן יאר ["שבע השנים הראשונות"] ירושלים, תשל"ט.
  • הימלשאפט: בלעטלעך פראזע און לידער ["שמַים: סיפורים ושירים"], ירושלים: ירושלימער אלמאנאך, 1986.
  • געקליבענע פראזע: עסייען, זכרונות, דערציילונגען ["פרוזה נבחרת: מאמרים, זכרונות, סיפורים"], ירושלים: ירושלימער אלמאנאך, 1991.
  • אבי געזונט: לידער פון היינט און פון נעכטן ["העיקר הבריאות: שירים מהיום ומאתמול"], ירושלים: 1993.
  • שפיגל כתב: געציילטע לידער ["כתב ראי: שירים ספורים"], ירושלים: ירושלימער אלמאנאך, 1996.
  • דווקא איצט: פון די לעצטע און אנדערע לידער ["דווקא עכשיו"], ירושלים: ירושלימער אלמאנאך, 2005.

יצירתו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]