הרמן סמואל ריימרוס

הרמן סמואל ריימרוס
Hermann Samuel Reimarus

לידה	22 בדצמבר 1694 המבורג, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה	1 במרץ 1768 (בגיל 73) המבורג, האימפריה הרומית הקדושה
השקפה דתית	לותרניזם
מקום לימודים	אוניברסיטת פרידריך שילר, יוהאנאום
מוסדות	אוניברסיטת ויטנברג
תחומי עניין	פילולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה
עיסוק	פילוסוף, תאולוג, סופר, מרצה באוניברסיטה
מדינה	האימפריה הרומית הקדושה
צאצאים	אליזה ריימרוס, יוהאן אלברט היינריך ריימרוס

הֶרְמַן סַמוּאֶל רַיימַרוֹס (בגרמנית: Hermann Samuel Reimarus; 22 בדצמבר 1694 – 1 במרץ 1768) היה פילוסוף גרמני ומחבר של עידן הנאורות שזכור בזכות הדאיזם שלו, הדוקטרינה לפיה התבונה האנושית יכולה להגיע לידע אלוהים ואתיקה מתוך חקר הטבע והמציאות הפנימית שלנו, ובכך מבטל את הצורך בדתות המבוססות על התגלות. הוא דחה את המקור העל טבעי של הנצרות, והיה המבקר המשפיע הראשון שחקר את ישו ההיסטורי . לפי ריימרוס, ישו היה נביא יהודי בן תמותה, והשליחים ייסדו את הנצרות כדת נפרדת מאמונתו של ישו עצמו.

קורות חיים

ריימרוס חונך על ידי אביו ועל ידי המלומד יוהאן אלברט פבריציוס , שלאחר מכן הפך לחתנו. הוא למד בבית הספר גימנסיה יוהאנום . הוא למד תאולוגיה, שפות עתיקות ופילוסופיה באוניברסיטת ינה, הפך לפריבט-דוצנט באוניברסיטת האלה-ויטנברג ב-1716, ובשנים 1720–21 ביקר בהולנד ובאנגליה. בשנת 1723 הוא הפך לרקטור בית הספר התיכון בוויסמר, ובשנת 1727 פרופסור לעברית ושפות מזרחיות בבית הספר התיכון של עיר הולדתו. אף על פי שהוצעו לו משרות רווחיות יותר בבתי ספר אחרים, הוא החזיק במשרה זו עד מותו.

חובותיו היו קלות; ובזמן הפנאי שלו עסק בלימודי פילולוגיה, מתמטיקה, פילוסופיה, היסטוריה, כלכלה פוליטית, מדע וידיעת הטבע, עבורם צבר אוספים גדולים. ביתו היה מרכז התרבות הגבוה ביותר של המבורג; ואנדרטה של השפעתו בעיר ההיא עדיין נותרה ב-Haus der Patriotischen Gesellschaft ("בית החברה הפטריוטית"), שם עדיין נפגשות החברות המלומדות והאמנותיות שחלקן נוסדו על ידו. היו לו שבעה ילדים, רק שלושה מהם היו עדיין בחיים בעת מותו: הרופא יוהאן אלברט היינריך ריימרוס ושתי בנות, אחת מהן היא אליזה ריימרוס, שנהגה להתכתב עם גוטהולד אפרים לסינג. ריימרוס נפטר ב-1 במרץ 1768.

פרסומים

המוניטין של ריימרוס כמלומד נשען על המהדורה יקרת הערך של דיו קסיוס (1750–1752) שהכין מהחומרים שאסף יוהאן אנדריאס פבריציוס. הוא פרסם עבודה על לוגיקה (Vernunftlehre als Anweisung zum richtigen Gebrauche der Vernunft – "תורת התבונה כהנחיות לשימוש נכון בתבונה", 1756, מהדורה שנייה ב-1790), ושני ספרים פופולריים על השאלות הדתיות של התקופה. הראשון שבהם היה אוסף של חיבורים על האמיתות העיקריות של הדת הטבעית (Abhandlungen von den vornehmsten Wahrheiten der natürlichen Religion – "חיבורים על האמיתות האצילות ביותר של הדת הטבעית", 1755, מהדורה שביעית ב-1798); השני (Betrachtungen über die Triebe der Thiere – "הרהורים על יצרים של בעלי חיים", 1760, מהדורה רביעית ב-1798) עסקה בענף מסוים של אותו נושא.

אבל תרומתו העיקרית של ריימרוס למדע התאולוגיה הייתה ניתוחו של ישו ההיסטורי, Apologie oder Schutzschrift für die vernünftigen Verehrer Gottes ("התנצלות על, או כמה מילים להגנתם של עובדי אלוהים חושבים" - שנקרא רק על ידי כמה חברים אינטימיים במהלך חייו), שאותו לא פרסם. לאחר מותו של ריימרוס, גוטהולד אפרים לסינג פרסם חלקים מיצירה זו כ"פרגמנטים מאת סופר אנונימי" ב-Zur Geschichte und Literature ("על היסטוריה וספרות") שלו בשנים 1774–1778, והוליד את מה שמכונה Fragmentenstreit ("מחלוקת הפרגמנטים"). הייתה לכך השפעה עמוקה כתחילתו של מחקר ביקורתי על ישו ההיסטורי.

ריימרוס הצביע על ההבדלים בין מה שישו אמר למה שאמרו השליחים, וזיהה את ישו כמטיף יהודי. ישו, לפי השקפה זו, היה נביא אפוקליפטי שהטיף על ממלכה עולמית שתבוא בקרוב. לתפיסה זו יש עדיין תומכים במחקר המודרני. ריימרוס גם ראה בנצרות בדיה.

עמדתו הפילוסופית של ריימרוס היא בעיקרה זו של כריסטיאן וולף, אך הוא ידוע בעיקר בזכות ה"התנצלות" שלו כפי שהוציא לסינג לאור במה שנודע כ-Wolfenbüttel Fragmente. כתב היד המקורי נמצא בספריית העיר המבורג. עותק נוצר עבור ספריית אוניברסיטת גטינגן, 1814, וידוע שקיימים עותקים אחרים. בנוסף לשבעת הפרגמנטים שפרסם לסינג, חלק שני מהיצירה הוצא ב-1787 על ידי C.A.E. Schmidt (שם בדוי), תחת הכותרת Übrige noch ungedruckte Werke des Wolfenbüttelschen Fragmentisten ("יצירות שעדיין לא הודפסו מאת הפרגמנטיסט וולפנביטל"), וחלק נוסף מאת D.W. Klose ב-Zeitschrift für historische Theologie ("כתב עת לתאולוגיה היסטורית") בעריכת כריסטיאן וילהלם נידנר בשנים 1850–1852. העבודה השלמה פורסמה בעריכת גרהרד אלכסנדר (2 כרכים, פרנקפורט אם מיין: אינסל, 1972). דוד שטראוס כולל ניתוח ממצה של העבודה כולה בביוגרפיה שכתב על ריימרוס.

נקודת המבט של ה"התנצלות" היא זו של דאיזם טבעי טהור. ניסים ותעלומות מוכחשים והדת הטבעית מוצגת כסתירה מוחלטת של הדת הנגלית. האמיתות המהותיות של הראשונה הן קיומו של בורא חכם וטוב ונשמה נצחית. אמיתות אלו ניתנות לגילוי על ידי התבונה, ויכולות להוות בסיס לדת אוניברסלית. דת שהתגלתה לעולם לא תוכל להשיג אוניברסליות, שכן היא לעולם לא תוכל להיות מובנת ואמינה לכל בני האדם. עם זאת, הביבליה אינה מציג התגלות כזו. היא שופעת טעויות בעניינים עובדתיים, סותרת את הניסיון האנושי, ההיגיון והמוסר, והיא רקמה אחת של איוולת, הונאה, התלהבות, אנוכיות ופשע. יתר על כן, אין זה חיבור דוקטרינרי, או קטכיזם, כפי שהתגלות הייתה צריכה להיות.

על פי ריימרוס, הברית הישנה מספרת מעט על פולחן האלוהים, והמעט הזה הוא חסר ערך, בעוד שכותביה אינם מכירים את האמת היסודית השנייה של הדת, הנשמה הנצחית (ראו שאול). התכנון של כותבי הברית החדשה, כמו גם זה של ישו, לא היה ללמד דת רציונלית אמיתית, אלא לשרת את השאיפות האנוכיות שלהם, ובכך להפגין שילוב מדהים של הונאה מודעת והתלהבות. עם זאת, ריימרוס תקף גם את האתאיזם באותה כנות.

הערכה

ניתן למצוא הערכות של ריימרוס בעבודותיהם של ברנהרד פינייר (גר'), אוטו פפליידרר והראלד הפדינג . פינייר מציין את עמדתו של ריימרוס באופן הבא: "אלוהים הוא בורא העולם, וחוכמתו וטובו בולטים בו. חיי נצח מושתתים על טבעו המהותי של האדם ועל מטרת האל בבריאה. הדת תורמת לאושר שלנו ורק היא גורמת לסיפוק. ניסים סותרים את המטרה האלוהית ללא ניסים לא יכול להיות התגלות".

פפליידרר אומר שהטעויות של ריימרוס היו בכך שהוא התעלם מביקורת היסטורית וספרותית, מקורות, תאריך, מוצא וכו' של מסמכים, ונאמר כי הנרטיבים הם אלוהיים גרידא או אנושיים גרידא. לא הייתה לו תפיסה של סיבה אימננטית.

להפדינג יש גם קטע קצר על ה"התנצלות", המציין את העמדה העיקרית בספר כדלקמן:

דת טבעית מספיקה; לכן התגלות מיותרת. יתרה מכך, דבר כזה הוא בלתי אפשרי פיזית ומוסרית כאחד. אלוהים לא יכול להפריע לעבודתו שלו על ידי ניסים; הוא גם לא יכול להעדיף כמה אנשים על פני אחרים על ידי התגלויות שאינן מוענקות לכולם, ושאי אפשר אפילו לכולם להתוודע אליהם. אבל מכל הדוקטרינות זו של העונש הנצחי מנוגדת ביותר, סבור ריימרוס, לרעיונות האמיתיים של אלוהים; ונקודה זו היא אשר גרמה לו לראשונה למעוד.

עבודתו של ריימרוס זכתה לשבחים רבים מאלברט שווייצר. בעודו מכנה את הדעות המובעות בפרגמנטים מוטעות מבחינות מסוימות וחד-צדדיות, שווייצר מתאר את החיבור על "מטרות ישו ותלמידיו" לא רק כ"אחד האירועים הגדולים ביותר בתולדות הביקורת" אלא גם כ"יצירת מופת של ספרות כללית". על המובאה השלישית של לסינג בפרגמנטים, "על מעבר בני ישראל בים סוף", נאמר שהיא "אחד הקטעים המוכשרים, השנונים והחריפים שנכתבו אי פעם".

הכומר ריצ'רד נ. סולן מציין כי אל ריימרוס "מתייחסים כיוזם 'מחקר חיי ישו' של שווייצר וזוכה לכבוד מיוחד על ידי הכרתו שעולם המחשבה של ישו היה אסכטולוגי בעיקרו, עובדה שהתעלמו ממנה עד סוף המאה ה-19".

לקריאה נוספת

• Büttner, Wilhelm. Hermann Samuel Reimarus als Metaphysiker. Schöningh, Paderborn 1909 (Diss. Würzburg, 1908).
• Fleischer, Dirk. "Reimarus, Hermann Samuel." In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Vol. 21, Duncker & Humblot, Berlin 2003, ISBN 3-428-11202-4, S. 337 f. (digitized).
• Groetsch, Ulrich. Hermann Samuel Reimarus (1694–1768): Classicist, Hebraist, Enlightenment Radical in Disguise. Brill, Leiden, 2015, ISBN 978-90-04-27299-6.
• Wulf Kellerwessel. "Hermann Samuel Reimarus' Bibel- und Religionskritik." In Aufklärung und Kritik. Vol. 17 (2010), pp. 159–169.
• Klein, Dietrich. Hermann Samuel Reimarus (1694–1768). Das theologische Werk. Mohr Siebeck, Tübingen 2009, ISBN 978-3-16-149912-8.
• Mulsow, Martin (ed.). Between Philology and Radical Enlightenment: Hermann Samuel Reimarus (1694–1768). Leiden and New York, 2011,ISBN 978-9-00-420946-6.
• Mulzer, Martin. "Reimarus, Hermann Samuel." In Michaela Bauks, Klaus Koenen, Stefan Alkier, eds. Das wissenschaftliche Bibellexikon im Internet (WiBiLex), Stuttgart 2006 ff.
• Lachner, Raimund. "Hermann Samuel Reimarus." In Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon. Vol. 7, Bautz, Herzberg 1994, ISBN 3-88309-048-4, pp. 1514–1520.
• Overhoff, Jürgen. "Reimarus, Hermann Samuel." In Hamburgische Biografie, Vol. 4, Wallstein, Göttingen 2008, ISBN 978-3-8353-0229-7, pp. 278–280.
• Raupp, Werner: Reimarus, Hermann Samuel (1694-1768). In: The Dictionary of Eighteenth-Century German Philosophers. General Editors Heiner F. Klemme, Manfred Kuehn, vol. 3, London/New York 2010 (ISBN 978-0-8264-1862-3), p. 923–928.
• Schultze, Harald. Reimarus, Hermann Samuel. In Theologische Realenzyklopädie. Vol. 28 (1997): 470–473.
• Steiger, Johann Anselm. "Bibliotheca Reimariana: Die Bibliothek des Hamburger Aufklärers und Gelehrten Hermann Samuel Reimarus (1694–1768)." In Wolfenbütteler Notizen zur Buchgeschichte. ISSN 0341-2253. Vol. 30 (2005): 145–154.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרמן סמואל ריימרוס בוויקישיתוף

• הרמן סמואל ריימרוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Fragments from Reimarus English 1879
• New Schaff-Herzog Encyclopedia of Religious Knowledge, Vol. XII, pp. 402-403: Wolfenbüttel Fragments
• Albert Schweitzer, (Ed.)Peter Kirby, The Quest of the Historical Jesus: Chapter II: Hermann Samuel Reimarus
• English translation of the Third Fragment Passing of the Israelites Through the Red Sea
• Views on Jesus and Paul of Tarsus

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל