השנים החסרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השנים החסרות בכרונולוגיה המקראית והמסורתית הוא מונח המתייחס לפער של כ-165 שנים בין המסורת היהודית לבין המחקר ההיסטורי המודרני.

סדר הזמנים של מלכות פרס והשנים החסרות - חז"ל לעומת המחקר המקובל[1]

הספר סדר עולם רבה התקבל כחלק מהמסורת היהודית לכרונולוגיה של האנושות, ועליו מבוסס מניין השנים בלוח העברי. מקריאת הספר עולה בעיה כרונולוגית. לפי סדר עולם, בית המקדש השני עמד על תלו במשך 420 שנה. חורבן בית שני אירע בשנת 70 לספירת הנוצרים, ומכאן שהבית השני הוקם ב-350 לפסה"נ. כיוון שלפי המסורת, גלות בבל נמשכה 70 שנה, הרי שחורבן בית ראשון אירע בשנת 420 לפסה"נ. ואולם, לפי הכרונולוגיה המדעית, מלכות בבל, שלפי התנ"ך החריבה את בית המקדש, נעלמה מן העולם קרוב למאה ועשרים שנה קודם לכן (הכיבוש הפרסי היה בשנת 539 לפנה"ס). התיארוך המקובל בקרב היסטוריונים לחורבן הבית הראשון הוא 586 לפנה"ס. נוצר אפוא פער של כ-166 שנה בין הכרונולוגיות השונות. הבעיה הוטלה לחיקה של האימפריה הפרסית, שלפי הכרונולוגיה המקובלת התקיימה למעלה ממאתים שנה (539 -331 לפנה"ס), ולפי סדר עולם - 52 שנה בלבד. המדרש מתארך את התקופה הפרסית באופן מינימליסטי, לפי מלכי פרס המוזכרים במקרא בלבד. כמו כן, בהתאם לברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב', מניח המדרש שכורש, דריווש וארתחשסתא הם שלושה שמות של מלך אחד.

מקצתן של השנים החסרות מתקזזות בתקופת בית ראשון: לפי המסורת היא נמשכה 410 שנים, לפי הכרוניקות של שנות שלטון מלכי ממלכת יהודה וממלכת ישראל, תוך תחשיב מינימליסטי של שנות המלכים החופפות ביניהם. אך במחקר ההיסטורי התקופה עליה ניתן ללמוד ממקורות חיצוניים מתקצרת בעשרות שנים, אולי כי התקופות בהן אב ובנו מלכו במקביל היו ארוכות יותר.

בספר דניאל (ט', כ"ו-כ"ז) המנבא את גזירות אנטיוכוס שהחלו בשנת 167 לפנה"ס, אומר שאחרי 441 שנה מנבואת ירמיהו על חורבן בית ראשון יושבתו הקרבנות בעת הגזירות[דרוש מקור].

לפי הפרשנות שנבואה זו נתקיימה בימי החשמונאים חשבון זה מתאים יותר עם תיארוך חורבן בית ראשון לשנת 586 לפנה"ס, 419 שנה לפני גזירות אנטיוכוס, ותיארוך התקופה הפרסית למעל 200 שנה. ואינו מתאים עם דעת סדר עולם רבה שהחורבן אירע בשנת 420 לפנה"ס, רק 253 שנה לפני גזירות אנטיוכוס.

רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים (1573), היה היהודי הראשון שטען כי התארוך לפי המסורת היהודית אינו מדויק מבחינה היסטורית לגבי השנים שלפני בית המקדש השני.

הרב יחיאל היילפרין בספרו סדר הדורות (1769) כתב שהאימפריה הפרסית שלטה בכל העולם 52 שנה, והתארוך המקובל שמדבר על למעלה ממאתים שנה לאימפריה הפרסית - מתייחס למלכי פרס ששלטו בעיקר בפרס עצמה ולא בכל העולם[2].

בשנת 1991 חיים חפץ פרסם מאמר[3] בו הוא טוען שהכרונולוגיה של חז"ל היא הנכונה ושהתארוך המקובל במחקר נובע מהסבר שגוי של המקורות הקדומים והממצאים הארכאולוגים. בשנת תשנ"ה פרסם שי ואלטר, לימים רב בישיבת כרם ביבנה, תגובה בכתב העת של הישיבה, בה הוא טוען כי התחשיב של חפץ שגוי כי אינו תואם אף אחד ממועדי ליקויי החמה והלבנה שתועדו בתקופה הפרסית, בעוד שהתחשיב המחקרי תואם 13 מתוך 14 הליקויים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]