וולף וילנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולף וילנסקי
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1919
מקום לידה ליטאליטא קובנה, ליטא
עלה לישראל 1983
תאריך פטירה 7 בינואר 1992 (בגיל 73 בערך)
מקום פטירה ישראלישראל בת ים, ישראל
השתייכות צבא ליטא
הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 1939-1940, 19401972
דרגה פולקובניק פולקובניק (אל"ם)
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
עיטורים
גיבור ברית המועצות גיבור ברית המועצות
עיטור לנין עיטור לנין
עיטור הדגל האדום 2 עיטורי הדגל האדום
עיטור אלכסנדר נבסקי עיטור אלכסנדר נבסקי
עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה
עיטור הכוכב האדום 2 עיטורי הכוכב האדום

וולף לייבוביץ' וילֶנסקירוסית: Вольф Лейбович Виленский; בליטאית: וולפס וילנסקיס, Volfas (Vulfas) Vilenskis;‏ 19197 בינואר 1992) היה קצין יהודי בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, גיבור ברית המועצות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולף וילנסקי נולד בשנת 1919 בקובנה בירת ליטא במשפחה יהודית מסורתית. למד בגימנסיה עברית "יבנה" ולאחר מכן בבית הספר "אורט" בעיר. וילנסקי היה חניך בתנועת "השומר הצעיר" בליטא. בשנת 1938 היה חבר בגרעין להכשרה חלוצית בחווה חקלאית ליד קובנה לקראת העלייה לארץ ישראל. בשנת 1939, עם סיום לימודיו בבית הספר "אורט", גויס לשירות חובה בצבא הליטאי. לאחר סיפוח ליטא לברית המועצות בקיץ 1940, הפכה היחידה הצבאית שבבה שירת לחלק מן הצבא האדום. בקיץ 1941 התקבל ללימודים בבית הספר לקציני חי"ר בווילנה.

לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות וכיבוש ליטא, התפנה, יחד עם כל צוערי בית הספר לקצינים, לעיר נובוקוזנצק שבמחוז קמרובו. בתום הלימודים בתחילת 1942 הוענקה לו דרגת סגן ויחד עם שאר הבוגרים נשלח לשרת בדיוויזיית חיל רגלים ה-16, אשר הורכבה מיוצאי ליטא. וילנסקי החל את שירותו בדיוויזיה כמפקד מחלקה, אך מהר מאוד קוּדַם לתפקיד מפקד פלוגה ובתחילת 1943 – לתפקיד קצין אג"ם גדודי.

בפברואר 1943 יצא וילנסקי יחד עם שאר חיילי הדיוויזיה אל החזית. הוא השתתף בניסיון כושל של הצבא האדום לשחרר את העיר אוריול, ופלוגתו הייתה הפלוגה היחידה בכל הדיוויזיה שהשתלטה והחזיקה בגבעה השולטת. לאחר מכן לחם בקרב קורסק; על גבורתו בקרב זה עוטר בעיטור אלכסנדר נבסקי. בסוף 1943 הועלה לדרגת סרן ומונה למפקד הגדוד השלישי של רגימנט 249 של הדיוויזיה.

בסוף 1943, בגזרת החזית בסביבות העיר נבל (מחוז פסקוב), חדר הגדוד בפיקודו של וילנסקי עמוק לעורף האויב וחיסל מפקדה צבאית גרמנית רמת-דרג. על הצלחתו בביצוע המשימה הוענק לו עיטור הדגל האדום.

ביוני 1944 השתתפה הדיוויזיה שבה שירת במבצע רחב-היקף לשחרור בלארוס (מבצע בגרטיון). בתחילת אוגוסט הועברה הדיוויזיה צפונה כדי לקחת חלק בשחרור ליטא. וילנסקי השתתף בקרבות לשחרור וילנה ועיר הולדתו קובנה מידי הגרמנים.

ב-10 באוקטובר 1944, במהלך ההתקפה של הצבא האדום באזור העיירה פאגגאי שבמערב ליטא, שימש הגדוד בפיקודו של וילנסקי כחוד החנית של הדיוויזיה. הגדוד הצליח להבקיע את קווי ההגנה של הגרמנים ולהשתלט על צומת דרכים בין עיר הנמל קלייפדה לבין העיר טילזיט שבפרוסיה המזרחית. כיבוש הצומת ניתק את חיל המצב הגרמני בקלייפדה מהכוח הגרמני העיקרי וחסם את נתיב נסיגתו האפשרי. הגרמנים הפעילו כוחות רבים כדי לכבוש חזרה את הצומת. וילנסקי, שעמד בראש חייליו גילה אומץ-לב וגבורה עילאית, והדף את כל התקפות של כוחות האויב בליווי טנקים על עמדות גדודו. במהלך הקרב נפגע צוות של מקלע כבד. וילנסקי תפס את מקומם, נתן לכוחות המסתערים של הגרמנים להתקרב ומטווח קצר פתח עליהם באש תופת. בסופו של דבר הצליח הגדוד בפיקודו של וילנסקי להחזיק בצומת עד להגעת שאר יחידות הדיוויזיה. על תפקודו בקרב זה הוענק לוולף וילנסקי תואר "גיבור ברית המועצות".

במהלך המלחמה עוטר וילנסקי ב-7 עיטורים (נוסף על כוכב הזהב של גיבור ברית המועצות):עיטור לנין, 2 עיטורי הגדל האדום, עיטור אלכסנדר נבסקי, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה ו2 עיטורי הכוכב האדום.

לאחר תום המלחמה נשאר וילנסקי לשרת בצבא הקבע. הוא סיים בהצטיינות את האקדמיה הצבאית על שם פרונזה במוסקבה ולאחר מכן הועלה לדרגת פּוֹלְקוֹבניק (קולונל). אולם בזה בעצם נגמר מסלול קידומו הצבאי. בשל מוצאו היהודי הוא לא מונה לתפקיד פיקודי, אלא מילא תפקידים משניים – היה קצין העיר של קובנה ולאחר מכן ראש הקתדרה הצבאית באוניברסיטת וילנה (יחידה להכשרת קציני מילואים מקרב הסטודנטים של האוניברסיטה). בשנת 1972 פרש סופית מהשירות הצבאי.

בתחילת שנות ה-70 עלו לישראל שני ילדיו של וולף וילנסקי וכן אחיו ואחותו עם משפחותיהם. בקשתו שלו לאפשר לו לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל נדחה על ידי השלטונות. במשך כ-10 שנים היו וילנסקי ואשתו מסורבי עלייה. רק בספטמבר 1983, לאחר מאבק ארוך וקשה, קיבל את האישור המיוחל ועלה לארץ מיד.

בארץ התגורר בבת ים, וכתב ספר זיכרונות בשם "תהפוכות הגורל", שבו תיאר את מהלך חייו עד לעלייתו ארצה.

המידע עליו כגיבור ברית המועצות לא פורסם באוסף "גיבורי ברית המועצות" בשני כרכים שיצא לאור בברית המועצות בשנים 1987–1988.

וולף וילנסקי נפטר בינואר 1992 ונקבר בבית העלמין בראשון לציון. בעיר נקרא רחוב על שמו.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תהפוכות גורל: סיפור-חיים של "גיבור ברית המועצות"; עריכה: לוי דרור; תירגמו מכתב-יד ברוסית: אהרן ברעם, שמעון מנסקי, תל אביב: מורשת, תשמ"ח 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]