ווקובאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ווקובר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ווּקוֹבָאר
Vukovar
Вуковар
Vukovar Wappen.gif

סמל ווקובאר
סמל ווקובאר
Vlag vukovar.gif

דגל ווקובאר
דגל ווקובאר
Vukovar Street scene.JPG
מראה כללי ברחובות ווקובאר
מדינה קרואטיהקרואטיה  קרואטיה
מחוז Flag of Vukovar-Syrmia County.svg ווקובאר-סריימיה
ראש העיר איוואן פנאווה
שטח 100.26 קמ"ר
גובה 108 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 26,468[1] (2011)
 ‑ במטרופולין 27,683 (2011)
 ‑ צפיפות 280 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 45°21′0″N 19°0′12″E / 45.35000°N 19.00333°E / 45.35000; 19.00333קואורדינטות: 45°21′0″N 19°0′12″E / 45.35000°N 19.00333°E / 45.35000; 19.00333
www.vukovar.hr

ווּקוֹבָארקרואטית: Vukovar, בסרבית קרילית: Вуковар) היא עיר נמל בחבל סלאבוניה אשר במזרח קרואטיה השוכנת במפגש הנהרות ווּקָה והדנובה. ווקובר היא בירת בירת מחוז ווקובאר-סריימיה ונודעה בשל הנזקים הכבדים שנגרמו בה במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה.

נזקי העיר ממלחמת העצמאות, 1991

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות באזור בתקופה הכלקוליתית. בהמשך, בתקופת האימפריה הרומית הוקמו לאורך הדנובה ובכלל זה באזור קרואטיה המודרנית מצודות ומסביבן התפתחו ריכוזי אוכלוסין. לאחר קריסת האימפריה הרומית המערבית, היגרו לאזור שבטים סלאביים ובמקביל אליהם שבטי אווארים. במהלך ימי הביניים נשלט האזור על ידי ממלכת קרואטיה ובהמשך עבר לחזקת ממלכת הונגריה. היישוב מוזכר לראשונה בכתובים במסמכים מהמאה ה-13 תחת השם ווקובו (בקרואטית: Vukovo).

ב-1526 נכבש האזור על ידי צבאו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. לאחר מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) עבר היישוב לחזקת ממלכת הבסבורג ובהמשך נכלל בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית, עבר השטח לחזקת ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. אזור ווקובאר הועבר לחזקת מדינת קרואטיה העצמאית, תחת ממשלת הבובות של האוסטאשה.

לאחר המלחמה עברה ווקובאר לחזקת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. האזור הפך בהדרגה למרכז שיווק תוצרת חקלאית, וכן התפתחו בו תעשיות טקסטיל מזון ויין.[2]

מגדל המים של העיר, לאחר שניזוק קשות במלחמה

במסגרת תהליך התפרקותה האלים של יוגוסלביה פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה ובמהלכה עמדה ווקובאר תחת מתקפה כבדה של הצבא העממי היוגוסלבי. העיר הופגזה ונגרמו נזקים כבדים לבמני ציבור ומגורים וכן נפגעו מאות מתושביה ומגיניה. ב-2007, הרשיע בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר שנים מקציני צבא יוגוסלביה בעוון רצח של כ-200 מאזרחי העיר.[3]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה החל תהליך תיעוש מואץ של האזור שלווה בהגירת עבודה לווקובאר. מספר התושבים בעיר גדל באופן משמעותי. בין 1948 ל-1991 גדל מספר תושבי העיר ב-146 אחוזים. מלחמת העצמאות של קרואטיה שלוותה בפגיעות קשות בעיר ולאחריה במשבר כלכלי הובילו לירידה במספר תושבי ווקובאר. בין 1991 ל-2011 קטן מספר תושבי העיר בכ-41 אחוזים. מבחינת התמהיל האתני של האוכלוסייה עולה, כי ב-2011 היו 57.37 אחוזים ממוצא קרואטי ו-34.87 אחוזים ממוצא סרבי.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילה יהודית אשכנזית נוסדה בעיר בראשית המאה ה-19. בני הקהילה נמנו עם המעמד הבינוני-נמוך, ומהם נמנו בעלי מלאכה זעירים וכן פקידים, עמילי מכס ומשווקי תוצרת חקלאית. ב-1835 מנתה הקהילה 35 נפשות.[2] באמצע המאה ה-19 הפכה הקהילה לממוסדת, וב-1850 הוקם בית העלמין הקהילתי. ב-1857 הוקם בית הכנסת הראשון וב-1889 בית הכנסת המרכזי הגדול(אנ'). בית הכנסת הגדול תוכנן על ידי האדריכל לודוויג שֵׁנֶה(גר') והיה בית הכנסת הראשון באזור קרואטיה שלראשו גג כיפה. לצד בית הכנסת הוקם תלמוד תורה ובו למדו 20 תלמידים.[4][5]

לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה בעיר פעילות ציונית ונפתח סניף התנועה הציונית וכן סניף אגודת נוער של התנועה. ב-1921 מנתה הקהילה 453 נפשות, ב-1931 306, ובפרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בווקובאר 213 יהודים. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והקמת מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון האוסטאשה, החלו ברדיפות יהודים. בני הקהילה גורשו למחנה ההשמדה יאסנובאץ ואיש לא ניצל.[2][5]

לאחר מלחמת העולם השנייה הוסב מבנה בית הכנסת הראשון לכנסייה, ובראשית שנות ה-50 נהרס. בית הכנסת המרכזי הגדול נפגע קשות במהלך המלחמה ולאחריה, ב-1958 הוא נמכר, ובהמשך נהרס. בבית העלמין מצויות כ-100 מצבות. בראשית שנות ה-90, במהלך מלחמת העצמאות הקרואטית, הוא ניזוק קשות, ולאחר מכן שוקם. בית העלמין מתוחזק על ידי הרשות המקומית.[6][4][7]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לווקובאר שלוש ערים תאומות, והן:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני אוכלוסין בווקובר לפי מפקד 2011, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של קרואטיה (באנגלית).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 הקהילה היהודית בווקובאר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 119-118.
  3. ^ Two jailed over Croatia massacre, באתר webcitation.org (באנגלית).
  4. ^ 4.0 4.1 אתרי מורשת יהודית בקרואטיה, באתר heritageabroad.gov, עמודים 22–23 (באנגלית).
  5. ^ 5.0 5.1 שמואל ספקטור, ג'פרי ויגודר, Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust: Seredina-Buda-Z, הוצאת אוניברסיטת ניו-יורק, 2001, עמוד 1417, אוחזר ב-7 באוגוסט 2016 (באנגלית).
  6. ^ צילום מבית העלמין משנת 2000, באתר הספרייה הלאומית.
  7. ^ בית העלמין בווקובאר, באתר International Jewish Cemetery Project (באנגלית).