וטין (אוניית מערכה, 1901)
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה פרה-דרדנוט |
| צי |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| סדרה | ויטלסבאך |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Schichau-Werke  |
| תחילת הבנייה | 10 באוקטובר 1899 |
| הושקה | 6 ביוני 1901 |
| תקופת הפעילות | 1 באוקטובר 1902 – 11 במרץ 1921 (18 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-21 בנובמבר 1921 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 11,774 טון, מקסימלי: 12,798 טון |
| אורך | 126.8 מטר |
| רוחב | 22.8 מטר |
| שוקע | 7.95 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 683 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 9,300 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | מנועי קיטור בהספק 14,000 כוחות סוס (10 מגה-וואט) |
| צורת הנעה | מנועי קיטור |
| שריון |
חגורת שריון 110–225 מ"מ צריחי תותחים 250 מ"מ סיפון 50 מ"מ |
| חימוש |
ארבעה תותחי SK L/40 9.4 אינץ' (240 מ"מ) 18 תותחי SK L/40 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 12 תותחי SK L/30 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
"וטין" (בגרמנית: SMS Wettin) הייתה האונייה השנייה מבין אוניות המערכה פרה-דרדנוט מסדרת ויטלסבאך, שנבנתה עבור הצי הקיסרי הגרמני. וטין הונחה באוקטובר 1899 במספנת שיכו ורקה בדנציג והושלמה באוקטובר 1902. היא ואחיותיה – ויטלסבאך, צרינגן, שוואבן ומקלנבורג – היו אוניות הראשה הראשונות שנבנתה תחת חוק הצי משנת 1898, שהביא אדמירל אלפרד פון טירפיץ. היא הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 24 ס"מ (9.4 אינץ') והייתה מסוגלת למהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש).
האונייה שירתה בשייטת הראשונה של הצי הגרמני במשך רוב הקריירה שלה בזמן שלום, יחד עם האוניות האחיות שלה. היא הייתה עסוקה בהכשרה שנתית מקיפה, כמו גם בביקורי רצון טוב במדינות זרות. תרגילי ההכשרה היוו את המסגרת לפעילות צי הים הפתוח במהלך מלחמת העולם הראשונה. האונייה הוצאה משירות ביוני 1911 כאשר אוניות מערכה דרדנוט החלו להיכנס לשירות אך הופעלה מחדש לתפקיד כספינת אימונים לתותחים בין דצמבר 1911 לאמצע 1914.
לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, וטין הוחזרה לשירות פעיל בשייטת אוניות המערכה הרביעית. האונייה שירתה בים הבלטי, כולל תפקיד קטן במהלך קרב מפרץ ריגה באוגוסט 1915, אך לא ראתה קרב עם כוחות רוסים. עד סוף 1915, מחסור בצוותים והאיום מצוללות בריטיות אילצו את הצי הגרמני להשבית אוניות מערכה ישנות יותר כמו וטין משירות פעיל. למשך שארית המלחמה, וטין שימשה כספינת אימונים לצוערים וכספינת בסיס. האונייה נמחקה מרשימות הצי לאחר המלחמה ונמכרה לגריטה ב-1921. הפעמון שלה מוצג במוזיאון להיסטוריה צבאית של הבונדסוור בדרזדן.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שהצי הקיסרי הגרמני הזמין את ארבעת אוניות המערכה מסדרת ברנדנבורג ב-1889, שילוב של אילוצים תקציביים, התנגדות הרייכסטאג, והיעדר תוכנית צי קוהרנטית עיכבו את רכישת אוניות מערכה נוספות. מזכיר משרד הצי הקיסרי (גר'), ויצה-אדמירל פרידריך פון הולמן נאבק - בסופו של דבר בהצלחה - לאורך כל תחילת ואמצע שנות ה-1890 כדי להבטיח אישור פרלמנטרי לשלוש אוניות המערכה מסדרת קייזר פרידריך השלישי. ביוני 1897 הוחלף הולמן על ידי קונטר-אדמירל אלפרד פון טירפיץ, שהציע במהירות והשיג אישור לחוק הימי הראשון בתחילת 1898. החוק אישר את שתי האוניות האחרונות של הסדרה, כמו גם את חמש אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך, הסדרה הראשונה של אוניות מערכה שנבנתה תחת כהונתו של טירפיץ. אוניות הסדרה ויטלבסאך היו דומות בגדול לאוניות הסדרה קייזר פרידריך השלישי ונשאו את אותו חימוש אבל עם פריסת שריון מקיפה יותר.
וטין הייתה באורך כולל של 126.8 מטר (416 רגל 0 אינץ'), רוחב של 22.8 מטר (74 רגל 10 אינץ') ושוקע של 7.95 מטר (26 רגל 1 אינץ) הקדימה. הדחק האונייה היה 11,774 טונות (11,588 טונות ארוכות) בתפוסה סטנדרטית ועד 12,798 טונות (12,596 טונות ארוכות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי שלושה מנועי קיטור תלת דרגתיים 3 צילינדרים שהניעו שלושה מדחפים. קיטור סופק על ידי שישה דוודים גליליים ושישה דוודי צינור מים, כולם מופעלים בפחם. תחנת הכוח של וטין דורגה ב-14,000 כוחות סוס (10,297 קילוואט), שהעניקה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). לאונייה היה טווח שיוט של 5,000 מיילים ימיים (9,300 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). היה לה צוות של 30 קצינים ו-650 מלחים.
החימוש של וטין כלל סוללה ראשית של ארבעה תותחי SK L/40 בקוטר 24 ס"מ (9.4 אינץ') בצריחי תותחים תאומים, אחד לפני ואחד מאחורי המבנה העילי המרכזי. החימוש המשני שלה כלל שמונה עשר תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/40 ושנים עשר תותחי 8.8 ס"מ (3.45 אינץ') SK L/30 ירי מהיר. האונייה הייתה חמושה גם בשישה צינורות טורפדו בקוטר 45 סנטימטרים (17.7 אינץ'), כולם שקועים בגוף; אחד היה בחרטום, אחר בירכתיים, ושניים בכל צד רוחב. האונייה הייתה מוגנת בלוח שריון של קרופ. חגורת השריון שלה הייתה בעובי של 225 מילימטרים (8.9 אינץ') במצודה המרכזית שהגנה על מרחבי מחסני התחמושת והמכונות שלה, והסיפון היה בעובי 50 מ”מ (2 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היה ציפוי שריון בעובי 250 מילימטרים (9.8 אינץ').
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייה – 1905[עריכת קוד מקור | עריכה]
השדרית של וטין הונחה ב-10 באוקטובר 1899, ב-Schichau-Werke בדנציג, בבנייה מספר 676. היא הוזמנה בשם החוזה "D", כיחידה חדשה לצי. וטין הושקה ב-6 ביוני 1901. אלברט, מלך סקסוניה, חבר בית וטין, נשא נאום בטקס. באוגוסט 1902, צוות של 60 איש לקח את האונייה לקיל לניסויים ימיים, שהיו בפיקוח קונטר-אדמירל הונולד פון אהלפלד. ב-10 באוגוסט, בהיותה בסווינמינדה במהלך הניסויים, סקר הקייזר וילהלם השני את וטין מהיאכטה שלו הוהנצולרן. וטין נכנסה לשירות ב-1 באוקטובר 1902, האונייה הראשונה בסדרה שלה שנכנסה לשירות. ניסויים ימיים נוספים הושלמו בינואר 1903 והיא הצטרפה לשייטת אוניות המערכה הראשונה, והחליפה את אוניית המערכה וייסנבורג. באותה שנה, השייטת הייתה עסוקה בשגרת השלום הרגילה של אימוני אוניות ויחידה, כולל שייט אימונים בעם הבלטי, ולאחר מכן הפלגה לספרד שנמשכה בין 7 במאי ל-10 ביוני. ביולי היא יצאה עם שאר השייטת לשייט השנתי לנורווגיה. תמרוני הסתיו כללו תרגיל חסימה בים הצפוני, שייט של כל הצי תחילה למימי נורווגיה ולאחר מכן לקיל בתחילת ספטמבר, ולבסוף מתקפה מדומה על קיל. התרגילים הסתיימו ב-12 בספטמבר. לוח האימונים של השנה הסתיים בשייט למזרח הבלטי שהחל ב-23 בנובמבר ובשייט לסקאגרק שהחל ב-1 בדצמבר.
ויטלסבאך והשייטת I השתתפו בתרגיל בסקאגרק בין 11 ל-21 בינואר 1904. תרגילי שייטת נוספים נערכו לאחר מכן בין 8 ל-17 במרץ, ובמאי התקיים תרגיל צי גדול בים הצפוני. ביולי ביקרו בבריטניה השייטת הראשונה וקבוצת הסיור, כולל עצירה בפלימות' ב-10 ביולי. הצי הגרמני יצא ב-13 ביולי לכיוון הולנד; השייטת I עגנה בפליסינגן למחרת. שם סקרה את האוניות המלכה וילהלמינה. השייטת I נשארה בפליסינגן עד 20 ביולי, אז יצאו לשייט בצפון הים הצפוני עם שאר הצי. השייטת עצרה במולדה, נורווגיה, ב-29 ביולי, בעוד שהיחידות האחרות יצאו לנמלים אחרים. הצי התכנס מחדש ב-6 באוגוסט וחזר לקיל, שם ביצע מתקפה מדומה על הנמל ב-12 באוגוסט. במהלך השיוט שלו בים הצפוני, הצי התנסה בטלגרפיה אלחוטית בקנה מידה גדול ובזרקורים בלילה לאותות תקשורת וזיהוי. מיד לאחר החזרה לקיל, החל הצי בהכנות לתמרוני הסתיו, שהחלו ב-29 באוגוסט בים הבלטי. הצי עבר לים הצפוני ב-3 בספטמבר, שם השתתף במבצע נחיתה גדול, שלאחריו לקחו האוניות את חיילי היבשה מהקורפוס התשיעי שהשתתפו בתרגילים לאלטונה למצעד עבור וילהלם השני. לאחר מכן, האוניות ערכו מצעד משלהן עבור הקייזר מול הלגולנד ב-6 בספטמבר. שלושה ימים לאחר מכן, השייטת חזרה לאזור הבלטי דרך תעלת הקייזר וילהלם, שם היא השתתפה בפעולות נחיתה נוספות עם הקורפוס התשיעי וקורפוס המשמר. ב-15 בספטמבר הסתיימו התמרונים. שייטת I יצאה לשייט אימונים בחורף, הפעם למזרח הבלטי, בין 22 בנובמבר ל-2 בדצמבר.
וטין השתתפה בצמד הפלגות אימונים עם שייטת I במהלך 9–19 בינואר ו-27 בפברואר – 16 במרץ 1905. לאחר מכן אימוני יחידה ושייטת, בדגש על תרגילי ירי. ב-12 ביולי החל הצי באימון אימון גדול בים הצפוני. לאחר מכן הפלגה הצי דרך הקטגט ועצרה בקופנהגן ובסטוקהולם. הפלגת הקיץ הסתיימה ב-9 באוגוסט, אם כי תמרוני הסתיו שהיו מתחילים בדרך כלל זמן קצר לאחר מכן התעכבו על ידי ביקור של צי התעלה הבריטי באותו חודש. הצי הבריטי עצר בדנציג, סווינמינדה ופלנסבורג, שם קיבלו את פניו יחידות של הצי הגרמני; וטין והצי הגרמני הראשי עגנו בסווינמינדה לרגל האירוע. מבחינה פוליטית, הביקור היה מתוח בגלל מרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני המתפתח. כתוצאה מהביקור הבריטי, קוצרו באופן ניכר תמרוני הסתיו של 1905, מ-6 ל-13 בספטמבר, והורכבו רק מתרגילים בים הצפוני. התרגיל הראשון הניח סגר ימי במפרץ הגרמני, והשני חזה צי עוין המנסה לפרוץ את ההגנות של האלבה. באוקטובר יצאה השייטת I לשייט באזור הבלטי. בתחילת דצמבר יצאו השייטות I ו-II לשייט החורף הקבוע שלהן - הפעם לדנציג, לשם הגיעו ב-12 בדצמבר. בהפלגה חזרה לקיל, הצי ערך תרגילים טקטיים.
1906–1914[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצי לקח על עצמו לוח אימונים עמוס יותר בשנת 1906 מאשר בשנים קודמות. האוניות היו תפוסות בתרגילי יחידה, פלגה ושייטת במהלך חודש אפריל. החל מ-13 במאי, התקיימו תרגילי צי גדולים בים הצפוני ונמשכו עד 8 ביוני עם שייט סביב סקיין אל הים הבלטי. הצי החל את הפלגת הקיץ הרגילה שלו לנורווגיה באמצע יולי. הצי נכח ביום הולדתו של המלך הנורווגי הוקון השביעי ב-3 באוגוסט. האוניות הגרמניות יצאו למחרת להלגולנד, כדי להצטרף לתרגילים שנערכו שם. הצי חזר לקיל עד 15 באוגוסט, שם החלו ההכנות לתמרוני הסתיו. ב-22–24 באוגוסט השתתפה הצי בתרגילי נחיתה במפרץ אקנרפורדה מחוץ לקיל. התמרונים הופסקו מ-31 באוגוסט עד 3 בספטמבר כאשר הצי אירח כלי שיט מדנמרק ושוודיה, יחד עם שייטת רוסית מ-3 עד 9 בספטמבר בקיל. התמרונים התחדשו ב-8 בספטמבר ונמשכו חמישה ימים נוספים.
האונייה השתתפה בשייט החורפי חסר האירועים לתוך הקטגט וסקאגרק בין 8 ל-16 בדצמבר. הרבע הראשון של 1907 עקב אחר הדפוס הקודם, וב-16 בפברואר, צי הקרב הפעיל הוגדר מחדש כצי הים הפתוח. מסוף מאי עד תחילת יוני יצא הצי לשייט הקיץ שלו בים הצפוני, וחזר אל הים הבלטי דרך הקטגט. לאחר מכן, השייט הקבוע לנורווגיה נערך בין 12 ביולי ל-10 באוגוסט. במהלך תמרוני הסתיו, שנמשכו מ-26 באוגוסט עד 6 בספטמבר, ערך הצי תרגילי נחיתה בצפון שלזוויג עם הקורפוס התשיעי. שייט האימונים בחורף יצא לקטגט בין 22 ל-30 בנובמבר. במאי 1908 יצא השייט לשייט גדול לאוקיינוס האטלנטי במקום הפלגתו הרגילה בים הצפוני, שכלל עצירה בהורטה שבאזור האיים האזוריים. הצי חזר לקיל ב-13 באוגוסט כדי להתכונן לתמרוני הסתיו, שנמשכו מ-27 באוגוסט עד 7 בספטמבר. תרגילי פלגה בבלטי נערכו מיד לאחר מכן בין 7 ל-13 בספטמבר. בתחילת 1909, וטין נפגעה על ידי אוניית המערכה קייזר קרל דר גרוסה. היא לא נפגעה בתאונה ויכלה להמשיך להתאמן באותה שנה. במהלך התמרונים השנתיים, וטין זכתה בפרס Kaiser's Schießpreis (פרס ירי) על הירי המדויק הטוב ביותר עם הסוללה הראשית שלה מבין אוניות שייטת I. שנת 1910 חלפה ללא אירועים עבור וטין עם שגרה דומה של אימונים, תרגילים והפלגות כמו בשנים קודמות.
עד למועד האימונים שנערכו באפריל, מאי ויוני 1911, וטין הייתה אוניית המערכה הוותיקה ביותר שעדיין בשירות הקו הקדמי עם הצי. ב-30 ביוני את מקומה בשייטת תפסה אוניית המערכה דרדנוט החדשה תירינגן. וטין הופעלה מחדש ב-1 בדצמבר כדי להחליף את אוניית האחות שלה שוואבן, שנזקקה לשיפוץ גדול לאחר שירות כספינת האימונים של הצי. במרץ ואפריל 1912, וטין, הסיירת המשוריינת בליכר, והסיירות הקלות אאוגסבורג ושטוטגרט הועברו זמנית מבית הספר לתותחנים לשייטת ההדרכה. באוגוסט, וטין הועברה מבית הספר לתותחנים לשייטת III שבה השתתפה בתמרוני הצי השנתיים.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, וטין גויסה כחלק משייטת אוניות המערכה הרביעית, בפיקודו של ויצה-אדמירל ארהרד שמידט. השייטת הרביעית כללה גם את ארבע האוניות האחיות שלה ואת אוניות המערכה אלזס ובראונשווייג. ב-26 באוגוסט 1914 נשלחו האוניות לחלץ את הסיירת הקלה התקועה מגדבורג, שעלתה על שרטון מול אודנסהולם במזרח הבלטי, אך עד 28 באוגוסט נאלץ צוות האונייה לפוצץ חומרי נפץ כדי להשמיד את מגדבורג לפני שכוח הסיוע הגיע. כתוצאה מכך, ויטלסבאך ושאר השייטת חזרו לבורנהולם באותו יום. החל מ-3 בספטמבר, שייטת IV, בסיוע הסיירת המשוריינת בליכר, ערכה סריקה לתוך הים הבלטי. המבצע נמשך עד 9 בספטמבר ולא הצליח להביא את יחידות הצי הרוסי לקרב.
יומיים לאחר מכן הועברו האוניות לים הצפוני, אך שהו שם רק לזמן קצר, וחזרו לים הבלטי ב-20 בספטמבר. בין 22 ל-26 בספטמבר, השייטת השתתפה בסריקה למזרח הבלטי בניסיון לא מוצלח למצוא ולהשמיד ספינות מלחמה רוסיות. מ-4 בדצמבר 1914 עד 2 באפריל 1915, הוטלו על האוניות של שייטת ה-IV תפקידי הגנה על החוף לאורך חופי הים הצפוני של גרמניה נגד פלישות של הצי המלכותי הבריטי. אוניות הפלגה VII של השייטת IV, שכללה את וטין, ויטלסבאך, שוואבן ומקלנבורג השתתפו לאחר מכן באימונים במערב הבלטי.
הצבא הגרמני ביקש סיוע ימי למערכה נגד רוסיה; הנסיך היינריך, מפקד כל הכוחות הימיים באזור הבלטי, העמיד לרשות המבצע את פלגה VII, קבוצת הסיור IV, וסירות הטורפדו של הצי הבלטי. ב-6 במאי הוטל על אוניות שייטת IV לספק תמיכה בהסתערות על ליבאו. וטין ושאר האוניות הוצבו מול גוטלנד כדי ליירט כל סיירת רוסית שעלולה לנסות להתערב בנחיתות; הרוסים לא עשו זאת. לאחר שסיירות מקבוצת הסיור IV נתקלו בסיירות רוסיות מול גוטלנד, האוניות של פלגה VII נפרסו - עם ארובת דמה שלישית שהוקמה כדי להסוות אותן כאוניות הסדרה בראונשווייג - יחד עם הסיירת דנציג. האוניות התקדמו עד לאי אוטו ב-9 במאי ולקופרסטנרנה למחרת, אך עד אז נסוגו הסיירות הרוסיות. מאוחר יותר באותו יום, הצוללות הבריטיות צה"מ E1 וצה"מ E9 הבחינו בשייטת IV, אך היו רחוקות מכדי לתקוף אותם.
מ-27 במאי עד 4 ביולי, וטין הייתה שוב בים הצפוני, ופטרלה בשפכי נהרות היאדה, האמס והאלבה. בתקופה זו הבין הפיקוד העליון של הצי כי אוניות הסדרה ויטלסבאך הישנות יהיו חסרות תועלת בפעולה נגד הצי המלכותי, אך ניתן יהיה להשתמש בהן ביעילות נגד הכוחות הרוסיים החלשים בהרבה באזור הבלטי. כתוצאה מכך, הועברו אוניות המערכה בחזרה לאזור הבלטי ביולי, והן יצאו מקיל ב-7 לכיוון דנציג. ב-10 ביולי המשיכו האוניות מזרחה לניופאהרוואסר, יחד עם כלי השיט של שייטת סירות הטורפדו השמינית. אוניות השייטת הרביעית יצאו ב-12 ביולי כדי לבצע מפגן כוח, וחזרו לדנציג ב-21 ביולי מבלי להיתקל בכוחות רוסים.
קרב מפרץ ריגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש שלאחר מכן החל הפיקוד העליון של הצי במבצע נגד מפרץ ריגה לתמיכה במתקפת גורליצה-טרנוב שהצבא ניהל. כוחות הצי הבלטי תוגברו במרכיבים משמעותיים של צי הים הפתוח, כולל שייטת אוניות המערכה I, קבוצת הסיור I, קבוצת הסיור II ושייטת הטורפדו השנייה. הנסיך היינריך תכנן שאוניותיו של שמידט יאלצו את דרכן למפרץ וישמידו את ספינות המלחמה הרוסיות בריגה, בעוד שהיחידות הכבדות של צי הים הפתוח יפטרלו צפונה כדי למנוע מכל הצי הבלטי הרוסי, שעלול לנסות להפריע למבצע, להתקרב. הגרמנים פתחו במתקפתם ב-8 באוגוסט, ויזמו את קרב מפרץ ריגה. שולות מוקשים ניסו לפנות נתיב דרך מיצר אירבה, בחיפויין של בראונשווייג ואלזס, בעוד וטין ושאר השייטת נשארו מחוץ למיצר. אוניית המערכה הרוסית סלאבה תקפה את הגרמנים במיצר, ואילצה אותם לסגת.
במהלך הפעולה נפגעו הסיירת תטיס וסירת הטורפדו S144 ממוקשים וסירות הטורפדו T52 ו־T58 מוקשו וטבעו. שמידט הסיג את אוניותיו לטעינת פחם מחדש והנסיך היינריך התלבט בניסיון נוסף, שכן עד אז התברר שההתקדמות של הצבא הגרמני לכיוון ריגה נעצרה. הנסיך היינריך ניסה לפרוץ את התעלה בפעם השנייה באמצעות שתי אוניות מערכה מהשייטת הראשונה כדי לחפות על שולות המוקשים ולהותיר את וטין מאחור בליבאו, בעיקר בגלל מיעוט אוניות הליווי. פעילות מוגברת של צוללות בריטיות אילצה את הגרמנים להעסיק משחתות נוספות כדי להגן על אוניות הראשה שלהם.
פעילות לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 בספטמבר, וטין וארבע אחיותיה יצאו לים בניסיון לאתר ספינות מלחמה רוסיות מול גוטלנד, אך חזרו לנמל כעבור יומיים מבלי שנכנסו לקרב. ב-7 וב-8 באוקטובר, היא, אלזס, וארבע סירות טורפדו חיפו על פעולת הנחת מוקשים. בשלב זה של המלחמה, הצי נתקל בקשיים באיוש כלי שיט חשובים יותר. האיום מצוללות בים הבלטי שכנע את הצי הגרמני להוציא את אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך הקשישות משירות פעיל. וטין ורוב שאר אוניות השייטת הרביעית עזבו את ליבאו ב-10 בנובמבר, לכיוון קיל; עם הגעתן למחרת, הן צורפו לפלגת המילואים של הים הבלטי, בפיקודו של קומודורה ולטר אנגלהרדט. האוניות עגנו בשיקזי שבקיל. ב-31 בינואר 1916 פורקה הפלגה, והאוניות פוזרו לתפקידי משנה.
וטין שימשה כספינת אימונים לצוערים ימיים וכספינת מחסן למשך שארית המלחמה. האונייה נמחקה מרשימות הצי ב-11 במרץ 1920 ונמכרה לגריטת ספינות ב-21 בנובמבר 1921. וטין פורקה לגרוטאות בשנה שלאחר מכן ברוננבק, חלק מברמן. הפעמון שלה מוצג במוזיאון להיסטוריה צבאית של הבונדסוור בדרזדן.
