ויקטור משולם
 | |
| ויקטור משולם (1949) | |
| לידה |
6 במאי 1918 ביטולה,  ממלכת סרביה |
|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 1997 (בגיל 79) ירושלים,  ישראל |
| תאריך עלייה | יולי 1951 |
| כינוי | בּוּסְטְרִיק, Бустрик |
| השתייכות |
.svg){kind=small} הפרטיזנים של טיטו הצבא העממי היוגוסלבי |
| תקופת הפעילות | 1941–1951 (כ־10 שנים) |
| דרגה | מאיור[א] |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד גדוד בחטיבה המקדונית ה-5 של כוחות הפרטיזנים של טיטו, מפקד החטיבה המקדונית ה-2 בצבא יוגוסלביה סגן הנספח הצבאי של יוגוסלביה בטורקיה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ויקטור משולם (בסרבו-קרואטית: Viktor Mešulam, במקדונית: Виктор Мешулам; 6 במאי 1918, ביטולה, ממלכת סרביה – 30 באוגוסט 1997, ירושלים, ישראל) היה פרטיזן יוגוסלבי ממוצא יהודי, חבר במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה ומאיור בצבא העממי היוגוסלבי.[1] משולם היה ראשון היהודים במקדוניה שהצטרף לכוחות הפרטיזנים וכיהן כמפקד גדוד. הוא היה אחד הקצינים היהודים המעוטרים ביותר מקרב יהודי מקדוניה הצפונית.[2] ב-1951 נמלט עם משפחתו לישראל דרך יוון לאחר שנחשד באהדת הסטאליניזם. ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים הדיפלומטיים עם יוגוסלביה החזיר את עיטוריו הצבאיים הרבים בלווי מכתב מחאה ליוסיף ברוז טיטו.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטור משולם נולד בביטולה ב-1918 לבן ציון ולשרה לבית קלדרון. היו לו 6 אחים ו-3 אחיות. אביו היה גבן וכן עסק במכירת פחם. היה חבר הנוער החלוצי ובנערותו נשלח להכשרה בת שנתיים בסובוטיצה. בהמשך הצטרף לתנועת "תכלת לבן" בביטולה ומונה לראש קן התנועה.[3]
משולם שירת בצבא ממלכת יוגוסלביה במשך שנתיים בחיל התותחנים. ביוני 1941, לאחר הפלישה ליוגוסלביה והכרעת הממלכה, היה הראשון מבני יהדות מקדוניה הצפונית שהצטרף לכוחות הפרטיזנים של טיטו ולחם כרובאי ביחידת הפרטיזנים המקדונית הראשונה שהוקמה ונקראה "כח הפרטיזנים של שם דמיאן גרואב".[4] חצי שנה מאוחר יותר הצטרף בנו רוסו ובהמשך אסתר עובדיה וז'מילה קולונומוס.[2] משולם לחם ביוגוסלביה, ביוון ובאלבניה, נגד כוחות בולגריים, גרמניים וכן מול הצ'טניקים. בהמשך, מונה למפקד הגדוד השלישי בחטיבת הפרטיזנים המקדונית החמישית. לאחר מלחמת העולם השנייה מונה למושל הצבאי של ביטולה.
ב-1945 נשלח לאקדמיה הצבאית היוגוסלבית בבלגרד ולאחר תום לימודיו, בנובמבר 1946 מונה לתקופה קצרה למפקד חטיבת הרגלים המקדונית השנייה. בהמשך, מונה לראש מטה הפיקוד ההגנה הלאומית של מחוז פרישטינה. בפרישטינה הכיר את נינה לבית מאנדיל והשניים נישאו. בשנה זו מונה לסגן הנספח הצבאי היוגוסלבי בטורקיה. ב-1950 הוצב בתפקידי מטה בבלגרד ובהמשך בנובי סאד. משולם היה קומוניסט נוקשה וסטליניסט. באותה העת, התחולל עימות בין יוגוסלביה לגוש המזרחי שהועצם בשל עימות אישי בין שליט ברית המועצות יוסיף סטלין לשליט יוגוסלביה טיטו. התקופה שכונתה "תקופת האינפורמבירו"(אנ') לוותה במתח צבאי בין יוגוסלביה לשכנותיה מהגוש המזרחי ובמתח פוליטי פנים יוגוסלבי שלווה ב"טיהורים" המוניים שביצע יוסיף טיטו במערכת הצבאית והמערכת הפוליטית וכליאת מתנגדי משטר בגולאג גולי אוטוק. מקורביו של משולם העבירו לו ידיעה כי מתכוונים לאסור אותו על רקע עמדתו הפוליטית. הוא נמלט ברכבת ליוון ביחד עם אשתו נינה ובנו הצעיר בן-ציון, ומשם עלה לישראל והצטרף לאחיו יצחק משולם שהתגורר בירושלים.
לאחר מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים הדיפלומטיים עם יוגוסלביה, החזיר ויקטור משולם את עיטוריו הצבאיים לאות מחאה נגד המרשל טיטו.[5] ב-1981 שב באישור ממשלת יוגוסלביה לביקור במקדוניה. הוא התקבל על ידי עשרות רבות מחייליו וחבריו בכוחות הפרטיזנים ובצבא העממי היוגוסלבי. ממשלת יוגוסלביה אף העמידה לרשותו אמצעי תחבורה. ב-1982 הדליק משואת זיכרון בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה.[2] באותה השנה, בספטמבר, ביקר שוב במקדוניה וקיבל בביטולה עיטור על פועלו בכוחות הפרטיזנים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחיו של ויקטור משולם יצחק משולם, עלה לישראל ב-1931. כיהן כיושב ראש ועד העובדים של סולל בונה וכחבר מועצת עיריית ירושלים תחת טדי קולק. ב-1934 עלה בעקבות יצחק משולם, אח נוסף גבריאל משולם. בתקופת מלחמת העולם השנייה התנדב גבריאל לחיל החפרים בצבא הבריטי והשתתף במערכה על יוון. לקראת הכרעת המערכה לטובת הגרמנים הוחלט לפנות את כוחות הצבא הבריטי באזור קלמטה. גבריאל משולם הסיר את מדי הצבא, לבש בגדים אזרחיים והסתתר במערה באזור הסמוך לעיר. בהמשך חבר לכוחות הפרטיזנים ופגש באחיו ויקטור משולם שהיה מפקד כוח פרטיזנים. גבריאל מסר לוויקטור שבכוונתו לחזור לביטולה כדי לסייע בפרנסת המשפחה. לשווא ניסה ויקטור להניא את אחיו מלשוב לביטולה וגבריאל שב לעיר. במרץ 1943 גורשה משפחת משולם ביחד עם יהודי ביטולה על ידי כוחות הצבא הבולגרי למחנה המעצר מונופול בסקופיה ומשם למחנה ההשמדה טרבלינקה. כל המשפחה נספתה בשואה.
כאמור ב-1951 עלה ויקטור משולם לישראל ביחד עם רעייתו ובנו בן-ציון שנפטר בהמשך בגיל צעיר. בארץ נולדו לו שני ילדים נוספים, בן ובת. ויקטור משולם הלך לעולמו בירושלים ב-1997 והוא בן 79.
עיטוריו הצבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטור משולם היה אחד הקצינים המעוטרים ביותר מקרב יהודי מקדוניה הצפונית:[2]
עיטור העוז היוגוסלבי (בסרבו קרואטית: Orden za hrabrost)
מדליית הפרטיזנים של 1941 (בסרבו-קרואטית: Partizanska spomenica 1941)
עיטור כוכב הפרטיזנים דרגה שנייה ודרגה שלישית (בסרבו-קרואטית: Orden partizanske zvijezde II, III)
עיטור ההצטיינות של העם דרגה שנייה (בסרבו-קרואטית: Orden zasluga za narod II)
צלב הפרטיזנים של ממשלת פולין (בפולנית: Krzyż Partyzancki)- אות השתתפות במלחמה הפטריוטית 1944–1945 של הרפובליקה העממית הבולגרית (בבולגרית: За Участие В Отечествената Война 1944–1945 г.)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריאיון עם הפרטיזן מאיור ויקטור משולם, יד ושם, 1986, באתר יוטיוב
- ריאיון עם הפרטיזן ויקטור משולם (בוסטריק) מביטולה, האוניברסיטה העברית, המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן, המדור לתיעוד בעל פה, 1969
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ז'מילה קולונומוס מציינת בספרה ובאתר יד ושם נכתב כי ויקטור משולם היה קולונל בצבא יוגוסלביה. עובדה זו אינה נכונה. לפי עדותו הקולית המצורפת לערך וממסמכי "ארכיון יהדות יוגוסלביה" עולה כי דרגתו הצבאית האחרונה הייתה מאיור.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ז'מילה קולונומוס, Monastir without Jews, Foundation for the Advancement of Sephardic Studies and Culture, 2008, עמוד 43.
- ^ 1 2 3 4 ביוליטין התאחדות עולי יוגוסלביה, 4 ביוני 1982, הארכיון ההיסטורי של יהדות יוגוסלביה, מסמך 17–944 (בסרבו-קרואטית).
- ^ ג'ני לבל, גאות ושבר - פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, הוצאת ועד עדות הספרדים ועדות המזרח בירושלים, ירושלים, 1986, עמוד 186.
- ^ מונסטיר, על המשמר, 21 במרץ 1966.
- ^ החזיר את עיטוריו לממשלת יוגוסלאויה, דבר, 27 ביוני 1967.