ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי שמחה בונים אלתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שמחה בונים אלתר מגור
רבי שמחה בונים אלתר. מאחוריו נראה בנו האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה.
רבי שמחה בונים אלתר. מאחוריו נראה בנו האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה.
לידה 6 באפריל 1898
כ"ד בניסן ה'תרנ"ח
גורה קלוואריה
פטירה 7 ביולי 1992 (בגיל 94)
ז' בתמוז ה'תשנ"ב
ירושלים
מקום קבורה בית הקברות בהר הזיתים
מקום מגורים עיירת גור פולין, וורשה, ירושלים.
רבותיו אביו האדמו"ר האמרי אמת
חיבוריו לב שמחה
בת זוג יוטה הענא בת ר' נחמיה אלתר
אב הרב אברהם מרדכי אלתר
אם מרת חיה ראדא יהודית בת ר' נח שחור
צאצאים הרב יעקב אריה אלתר
רבקה פייגא לב
חיה ראדא יהודית אלתר
אדמו"ר מחסידות גור
אור לט' אדר ה'תשל"ז (1977)
הלב שמחה עם בנו, האדמו"ר הנוכחי

רבי שמחה בונים (בונם) אלתר (מכונה על שם ספרו הלב שמחה; כ"ד בניסן ה'תרנ"ח, 6 באפריל 1898ז' בתמוז ה'תשנ"ב, 7 ביולי 1992) היה האדמו"ר של חסידות גור, בין השנים 1977–1992.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור]

נולד בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, לבעל האמרי אמת. למד אצל רבי ברוך מרדכי טרייסטמן מחבר ספר ברכת מרדכי[1]. בראש חודש ניסן תרע"א, סמוך לבר מצווה שלו, נערכו התנאים שלו עם יוטא הענא, בת דודו הרב נחמיה אלתר. הם נישאו כעבור יותר מארבע שנים, בל' באב תרע"ה (1915), באירוע מצומצם, מחמת מאורעות מלחמת העולם הראשונה.

בחודש אלול תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל והתגורר בה עד שנת תרצ"ח (1938) אז חזר לפולין על מנת לשכנע את אביו לעלות לישראל. נשאר בפולין ללידת בנו ובמלחמה, בשנת ת"ש, נמלט מפולין יחד עם אשתו ושני ילדיו.

לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח - 1948, נבחר אחיו בעל הבית ישראל לאדמו"ר. רבי שמחה בונים יצא למשך תקופה עם משפחתו מארץ ישראל, לסן ז'רמן על יד פריז ואחר כך התיישב באנטוורפן שבבלגיה. עסק בתחום הנדל"ן בישראל ובין היתר רכש קרקעות שיועדו להקמת אזור קיט חרדי במקום שבו שוכן היום היישוב ארסוף[2].

בשנת תשל"ז - 1977, עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כרבם, בגיל 79. כשנתיים לאחר מות אשתו (בכ"א בתמוז תשמ"ג), בספטמבר 1985 (אלול תשמ"ה) חלה ומצבו הידרדר עד שבהמשך איבד את היכולת לתקשר עם הסובבים. לעיתים נדירות נלקח להופעות פומביות. בשנים אלה הובילו את החסידות מי שיועדו להיות יורשיו, אחיו מאב הרב פינחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", ובנו הרב יעקב אריה אלתר, תוך מתיחות קלה מעמדותיהם השונות.

נפטר בז' בתמוז תשנ"ב - 1992 ונטמן ב"מערת גור" בבית הקברות בהר הזיתים[3]. את מקומו מילא תחילה אחיו למחצה, הרב פינחס מנחם אלתר.

פועלו הציבורי[עריכת קוד מקור]

במשך השנים שבהן הנהיג את חסידי גור פרסם תקנות מחמירות לצמצום הוצאות על חתונות ושמחות משפחתיות בקרב חסידיו. בנוסף, פתח במלחמת חורמה בעישון הסיגריות, הפציר בחסידיו המבוגרים להפסיק לעשן ואסר על צעירים את העישון לחלוטין. הוא הביא להקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה (בחצור הגלילית, בערד ובאשדוד), על מנת להוזיל את עלויות הדיור. הרב אלתר הוביל את המאבק החרדי נגד הקמת האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים וכן המאבק נגד קבורתה של הנוצרייה תרזה אנגלביץ בבית הקברות היהודי בראשון לציון. נטל חלק גם במאבקים נגד אל על ובנק לאומי.

הלב שמחה הידק את הקשרים בין חסידותו וחסידות חב"ד, תוך הסתייגות פומבית והפגנת קו עצמאי ממנהיגותו של הרב שך. כן הוביל קו קרוב לזה של הימין הפוליטי בישראל, והביע חיבה ליישוב ארץ ישראל. החוקר בנימין בראון הגדיר את מנהיגותו: "תמהיל של רכות, שהתבטאה בדאגה אבהית לשלומם ולצורכיהם של חסידיו, עם נוקשות, שהתבטאה בעקשות ובעמידה על כבוד חצרו במאבקי הכוח הפוליטיים בתוך העולם החרדי ומחוצה לה".[4]

הרב אלתר דרש כי תתקיים רוטציה בין נושאי המשרות הציבוריות באגודת ישראל. בזמנו נוצר פילוג בין האשכנזים החרדיים לעדות המזרח, מה שהביא להקמת תנועת ש"ס, וכן בין המגזר החסידי למגזר החרדי ליטאי, פילוג שהוביל להקמת מפלגת דגל התורה.

לקט מחידושיו בטישים שערך כונסו בספר לב שמחה.

הרב אלתר נודע בחיבתו לתלמוד הירושלמי, ובשנת תש"ם יזם את לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. שני מפעלים של פרשנות הירושלמי נקראו על שמו: פירושי "נטיעה של שמחה" ו"בנין של שמחה", ומפעל "דרכי שמחה", שפירושו קרוי "אור שמחה".

בנו היחיד, הרב יעקב אריה אלתר, הוא האדמו"ר מגור הנוכחי.

בתו הראשונה, חיה ראדא, נפטרה מספר חודשים אחר לידתה, בשנת תרפ"ה (1925).

בתו השנייה, רבקה פייגא, הייתה נשואה למאיר מנדל, מחסידי גור בלונדון, והתגרשה ממנו, ואחריו נישאה לחזקיהו לב. נפטרה בי"א באב תשנ"ז (1997) והותירה בן יחיד, הרב נחמיה מַנדל, ראש כולל "בית ישראל" של חסידי גור באשדוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

  • אור זרוע לצדיק, הרב בן ציון קלוגמן
  • לבם של ישראל, הרב מרדכי גרליץ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ רבי ברוך מרדכי בספרו, עמ' 29 ועמ' 164, מזכיר את "תלמידי היקר שמחה בונם".
  2. ^ מ. מייזלס, דתיים יקימו חוף רחצה לעצמם, מעריב, 27 באפריל 1958
  3. ^ החצר והמערה, מסע בתמונות, אתר בחדרי חרדים
  4. ^ בנימין בראון, 'חסידות גור: מתינות בתמורה', כשיהדות פוגשת מדינה, ידידיה צ' שטרן, בנימין בראון, קלמן נוימן, גדעון כ"ץ וניר קידר (עורכים), הוצאת ידיעות אחרונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה 2015, עמ' 223




קטגוריה:אדמו"רי גור קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקות החסידים שמחה בונים קטגוריה:אדמו"רים ישראלים קטגוריה:אנשי העלייה החמישית קטגוריה:חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל

קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1898 קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1992