אשכנזים (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פרקים שונים בערך נעדרים מידה מספקת של סימוכין ומנוסחים בצורה לא נייטרלית דיה, או סטריאוטיפית, או שהם מתייחסים למתאמים סטטיסטיים כמדויקים - יתר על המידה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אשכנזים, בשיח הישראלי, הם קבוצה סוציו-אתנית בחברה הישראלית. האשכנזים בישראל מזוהים עם ההגמוניה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית ועם המעמד הבינוני-גבוה והגבוה, ועם מאפיינים סטריאוטיפיים כמו חזות בהירת-עור, השכלה, מערביות ואמידות. המונח שימש את השכבות הנמוכות, בעיקר מזרחים, כדי לציין את הקבוצה ההגמונית, ונעשה רווח לאחר התפרקות אידאולוגיית כור ההיתוך בשנות ה-70, שהפכה את הקבוצה מתו-תקן לישראליות, שיש לעצב את הכלל לאורו, לעוד מגזר. על אף ששמה נובע מיהדות אשכנז, שמוצא מרבית חבריה אכן ממנה, מאפייניה של הקבוצה נעוצים בסוציולוגיה ובתרבות של ישראל, ואין מתאם מלא בין "אשכנזיות" במובנה הישראלי לקהילות האשכנזיות ההיסטוריות. צאצאי קהילות אחרות.

יש המתנגדים לשימוש במונח או הרואים בו עוד אחד מן המונחים המפלגים את החברה הישראלית.

גבולות הקבוצה

בהתאם להגדרה המקובלת, כך גם מוצאם של אשכנזים בישראל הוא ביהדות אירופה, בעיקר ממזרח אירופה (לשם הגיעו לאחר שהיגרו מארץ ישראל ההיסטורית לגרמניה במאה העשירית ומשם לאזורים נוספים ביבשת). חלק ניכר מיהדות אשכנז בישראל מורכב מיוצאי יהדות פולין, רומניה, הונגריה ומדינות נוספות, ולפי הערכות ישנם כ-2.8 מיליון ישראלים ממוצא אשכנזי מלא או חלקי.[1]

ישנם מקרים בהם אלו המכונים "אשכנזים" אינם בהכרח צאצאי יהדות אשכנז ההיסטורית, דוגמת חלק מקהילות יהדות הולנד או יהדות איטליה, שמקורם הוא בגירוש ספרד. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הגדילה את שיעור יוצאי אירופה בקרב אזרחי ישראל, ובשיח הישראלי צאצאי התפוצה נחשבים בדרך כלל לאשכנזים. הניגוד עם אוכלוסיות אחרות בישראל טשטש את ההבדלים בין יוצאי אירופה השונים, והם החלו להיחשב לקטגוריה חברתית אחת. ההגדרה "אשכנזים" שאבה מקורה בכינוי הישן, הנעוץ בהלכה ובמנהג, ליהודי מרכז ומזרח אירופה.[דרוש מקור]

כלכלה ופוליטיקה

בעבר, רוב האליטה הפוליטית, החברתית, התרבותית והתקשורתית בישראל הייתה ממוצא אשכנזי.[2] בין השאר הם הגיעו לעמדות מפתח אלו עקב תפקידם המרכזי בהקמתה של מדינת ישראל ובאיוש הראשוני של מוסדותיה המכוננים, מתוקף היותם כוח עלייה משמעותי עוד בטרם הקמתה. עד מלחמת העולם השנייה, תנועת העלייה לארץ הייתה תופעה אירופית בבסיסה כך שמרבית העולים במסגרת העליות שלפני קום המדינה היו מארצות אירופה. עובדה זו גרמה לכך שהמערכות המדינתיות שהוקמו היו מבוססות על יהודים ממוצא אשכנזי, ואלו היוו כ-77% מהאוכלוסייה היהודית.[3][4] הם היו המייסדים של היישוב החדש[5] ועמוד השדרה של החברה על רוב נדבכיה. באותה העת המזרחים היוו קהילה ענייה וחלשה יחסית אשר בראשה עמדה אליטה ספרדית זעירה. במהלך העשור הראשון למדינה הגיעה עלייה המונית, שמנתה אשכנזים ומזרחים בשיעור שווה כמעט. המדינה התמודדה עם בעיות דחופות בשנותיה הראשונות, וכל העולים סבלו מתנאי קליטה קשים. אולם גורמים כגון ניעות חברתית וקשרים עם הוותיקים, ידיעת עברית, השכלה טובה יחסית, וכמובן גם אפליה (חברתית ומוסדית), איפשרו לחלק רב מהאשכנזים להתקדם ממעמד העובדים למעמד הבינוני ומעלה.[6]

ההדגשה שהזהויות העדתיות הן עובדה קיימת תורגמה, לאחר התפרקות אידאולוגית כור ההיתוך בשנות ה-70 לתפיסה אגרסיבית שפילגה קהלים מזרחים ואשכנזים, כמייצגי תרבויות המזרח והמערב, העומדות האחת מול השנייה, כביכול, כאשר האחרונים עברו ממעין תו-תקן לישראליות, לעוד מגזר. בעקבות טענות הדרה וגזענות מצד הממסד, שנתפס כאשכנזי, תפיסה זו הולידה במגזרי האוכלוסייה המזרחית לוחמנות שכוונה כנגד ההגמוניה של מה שכונה בשם "המרכז האשכנזי" או "קבוצות המרכז".[7]

חשיפתם של האשכנזים החילונים לסוציאליזם האירופאי תרמה לכך שהם היו דומיננטיים במפלגות הסוציאליסטיות של ראשית תקופת המדינה (כמו מפא"י). לעומת זאת, חלק ניכר מהאשכנזים החרדים מזוהים עם מפלגות כיהדות התורה. "אשכנזים" נמצאים בכל הקשת הפוליטית בישראל. בקרב השמאל בישראל, ניתן לומר ששיעור המצביעים האשכנזים גבוה באופן יחסי לשאר האוכלוסייה.

דת

הסקאלה הדתית, כלומר המרחק בין הקצוות מבחינה דתית, רחבה יחסית בקרב האשכנזים (בהשוואה לעדות אחרות בישראל) ועל פי מחקרים סוציולוגיים נוטים להתקיים בהם גוני ביניים רבים, כדוגמת המסורתיים או הרפורמים. מצב זה הוא שריד למאבקים ההיסטוריים שהסתעפו מתהליכי החילון באירופה בתקופת ההשכלה. כך שמחד, ניתן למצוא בקרב האשכנזים חרדים בעלי השקפה דתית קוטבית וחיי קהילה סגורים יחסית, כגון בני העדה החרדית, ובתוכם חסידי נטורי קרתא, שמנימוקים דתיים כופרים בזכות קיומה של מדינת ישראל ודוגלים בהתבדלות כמעט מוחלטת מהעולם הסובב. מנגד, חילונים רבים מעולי ארצות אירופה דגלו במורשת הסוציאליסטית-אתאיסטית, דבר שמתבטא אצל חלק מהם בשלילה של ביטויי המסורת היהודית, למשל שמירת שבת. זרמים נוספים אליהם משתייכים האשכנזים החרדים הם הזרם הליטאי והחסידי. בתווך נמצאת הציונות הדתית, אליה גם כן משתייכים אשכנזים רבים.

נישואים בין-עדתיים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נישואים בין-עדתיים בישראל

שיעורי הנישואים בין מזרחים ואשכנזים בישראל היה נמוך עד סוף שנות ה-50 המאוחרות והביא להומוגניות יחסית של שתי הקבוצות הללו. באופן משמעותי, רוב הנישואין שאחרי העלייה ההמונית בשנות החמישים בחברה היהודית בישראל, היו בתוך שתי הקבוצות החברתיות המובנות, האשכנזים והמזרחים. אך שיעור הנישואין בין הקבוצות עלה לאורך השנים כפי שהראה מפקד האוכלוסין. בשנים 19571961, שיעור הנישואין הבין-עדתיים עמד על כ-14% ואילו בתחילת שנות התשעים שיעור זה עלה לכ-28%. מחקר מ-2003 הצביע על כך ששיעור הנישואין הבין-עדתיים עולה ככל שחולף הזמן.[8] ב-2014 נישואים בין עדתיים עמדו על למעלה מ-50% מכלל הנישואים.[9]

ביקורת על השימוש במונח אשכנזים

השימוש במונח "אשכנזים" ספג ביקורת בחוגים אקדמיים וחברתיים, על שהוא מבצע הכללה שאינה בהכרח נכונה ממבט אנתרופולוגי, סוציולוגי, ואף פנים-דתי, לקבוצות שונות (שיש הנוטים להבנות אותן כ"אשכנזיות") שלא תמיד החפיפה התרבותית או החברתית ביניהן משמעותית עד כדי הצדקת הכללתן למקשה אחת, או שהכללה זו נתפסת כרלוונטית בשל הטיות שונות כגון כמיהה לא מבוקרת לרדוקציוניזם מחקרי, אשר בתורו מעצב את החברה על ידי סקירה עיתונאית של מחקרים מתאמיים (שלעיתים בעצמה מוטה), בצורה של כותרות ענק, תעמולה עיתונאית, והטעיות, אשר דה פקטו הולכות ומצטברות זו על גבי זו כתפיסות מציאות כוזבות, של צרכני המידע.[דרוש מקור]

השימוש במונח גם ספג ביקורת על שהוא ביחד עם המונח "מזרחים", מוביל את הנתקלים בו באופן תדיר לחלק את החברה הישראלית חלוקה סטריאוטיפית ודיכוטומית כוזבת אשר לפיה קיימות שתי קבוצות בדויות של "ישראלים", תוך זניחתן של עדות שעל פי הגדרה אחת מקורן ב"קו התפר" שבין שני צדי המתרס, או על פי הגדרה אחרת, הן פשוט זרות לחלוקה זו, או שהשיוך ה"עדתי" שלהן ייחודי, כגון יהודים בכלל וישראלים בפרט שמוצאם[10] בחצי האי האיברי, קזחסטן, צרפת, יוון, מקדוניה, קרואטיה, כרתים, סיציליה, בולגריה, ארץ ישראל, הקווקז, ארמניה, סיביר, אוזבקיסטן, יפן, צפון הודו ועוד, וכן זניחת השיח אודות קבוצות חברתיות אחרות בתוך ישראל אשר כלל אינן משתייכות למה שהוגדר כמגזר היהודי, או משתייכות אליו באופן חלקי או אלטרנטיבי, כגון ערבים, ערבים-בדואים, דרוזים, נוצרים, וערבים-נוצרים, בני כתות שונות, וכו' וכו'.

מאפייניה של הקבוצה נעוצים בסוציולוגיה ובתרבות של ישראל, ולעיתים אין מתאם בין "אשכנזיות" במובנה הישראלי לקהילות האשכנזיות ההיסטוריות.[דרוש מקור] מבין המאפיינים הסטריאוטיפיים של אשכנזים ניתן למנות חזות בהירת-עור, השכלה, מערביות ומעמד אמיד. ועם זאת, עבור רבים בישראל - חלקם כבר דור שני ואף שלישי בארץ - מוצאם האשכנזי לא מגדיר את זהותם כלל והם מגיעים מרקעים סוציו-אקונומיים מגוונים.[11]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. ^ Ashkenazi Jews, האוניברסיטה העברית בירושלים.
  2. ^ סמי סמוחה, יחסי עדות בישראל, האנציקלופדיה העברית (כרך מילואים:מדינת ישראל). עמודות 436-456.
  3. ^ סטיב ישראל, דמוגרפיה יהודית בת-זמננו: הציונות והקמתה של מדינת ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  4. ^ קובץ DOC דוצ'י ליכטנשטיין, מן השיח ההיסטוריוגרפי הישראלי אל רציונלים חלופיים בחינוך המוזיקלי (למאמר עצמו), ינואר 1998, מפתח - כתב עת למורי המוזיקה, באתר משרד החינוך
  5. ^ מוסטפא כבהא, רונן יצחק, "המזרח החדש". האוניברסיטה הפתוחה: 2012, עמ' 376.
  6. ^ סמי סמוחה, "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל". בתוך: אורי רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים, תל אביב: ברירות, 1993, עמ' 172–202.
  7. ^ ש.נ. אייזנשטדט, עדות בישראל ומיקומן החברתי. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 17-16.
  8. ^ אוקן יחד עם גשור (Gshur and Okun).
  9. ^ , ליאת בר סתו, פני העתיד, באתר מאקו, 2 ביוני 2014.
  10. ^ לפחות בבחינה מסוימת כגון אבהות, שיוך דתי, וכולי.
  11. ^ "לא אשכנזי - ישראלי" - אכלו לי שתו לי הדור הבא - פרק 1, בערוץ 8, 2016.