ועדת קבלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועדת קבלה היא גוף שהוסמך לבחון מועמדים המבקשים להתגורר ביישוב מסוים, ולהחליט מי רשאי להתגורר במקום. ועדות קבלה פעלו בישראל בשכונות וביישובים מאז תחילת ימי היישוב החדש[1].

בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 נוצרה תרעומת על עצם קיומן של ועדות הקבלה[2][3] ועלתה לדיון שאלת החוקיות שלהן, במיוחד ביישובים קהילתיים, בהם אין שיתוף כלכלי. בעקבות זאת חוקקה הכנסת חוק שהסדיר את נושא ועדות הקבלה, קבע תנאים לפעילותן והגביל אותן ליישובים קטנים.

שאלת החוקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא ועדות הקבלה ביישובים קהילתיים הועלה מספר פעמים בפני בית המשפט העליון. בבג"ץ קעדאן, ביטל בג"ץ החלטה שלא לקבל בני-זוג ליישוב קציר אך ורק בשל היותם ערבים.

מנגד, בפסק דין של אדם שתבע את המושב אמירים שלא קיבל אותו, העיר השופט אליקים רובינשטיין: "ככל שפוחת האופי ה"שיתופי" של ההתיישבות החקלאית מכבר, נוכח ההפרטות, כן נחוצה שקיפות רבה יותר באשר לאופיין של החלטות, אף כי עדיין לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול, ועדיין יש בידי מושב ויישוב קהילתי, ולא כל שכן קיבוצים ומושבים שיתופיים, לבדוק היטב את המבקשים לבוא בשעריהם, ולהימנע מקבלת פלוני"[4].

על רקע בג"ץ קעדאן, קבע מינהל מקרקעי ישראל בסוף שנת 2003 כללים לגבי פעולת ועדות הקבלה של היישובים[5]. בפועל, המשיכו להתקיים ביישובים ועדות קבלה, אך הכללים אפשרו למסורבים לערער לבית המשפט ולהביא לשינוי ההחלטה[6].

אל מול חשש שהכללים לא יעמדו בפני בג"ץ חוקק בכנסת חוק שאישר קיום ועדות קבלה ליישובים בנגב ובגליל של עד 400 משפחות. על פי החוק, ועדת הקבלה מורכבת מנציגי היישוב, התנועה שהיישוב חבר בה, נציג הסוכנות ונציג המועצה האזורית. כן קובע החוק שניתן לערער על החלטת ועדת הקליטה בפני ועדת השגות שחברים בה נציגים שלא מן היישוב[7]. החוק אושר בכנסת כתיקון לפקודת האגודות השיתופיות בתחילת 2011[7], ונודע בשם "חוק ועדות הקבלה". המתנגדים לחוק רואים בו פתח לאפליה[8], אך עתירתם לבג"ץ בדרישה לבטל את החוק נדחה ברוב דעות[9]. בעתירה אחרת קבע בג"ץ שאין מניעה לקיום ועדות קבלה ביישובים בני פחות מ-400 תושבים ביהודה ושומרון, הגם שאינם בנגב ובגליל, מכיוון שהחוק אינו חל ביהודה ושומרון[10]. עתירה של מועצה אזורית מטה יהודה נגד הכנסת בדרישה להכללת אזור המועצה בחוק נמשכה בהמלצת השופטים אשר הציעו לפנות קודם לכנסת בבקשה לתיקון החוק[11].

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת מובאת חוות דעתו של היועץ המשפטי שקובעת כי אין מקום לקביעת תנאי של חובת חברות באגודה שיתופית קהילתית / מוניציפלית, כתנאי להקצאת מגרשי מגורים בהרחבה ביישוב והעברת זכויות במגרשים אלה (סעיף 36)[12].

השפעה על הון חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הון חברתי הוא סך המשאבים הרוחניים המגדירים קהילה, כמו: ערכים משותפים, נורמות, צורות שונות של סולידריות וערבות הדדית. נהוג להבחין בין "הון מקשר" המגביר את אחידות הקבוצה, לעומת "הון מגשר" המגביר את אחדות הקבוצה. הון מקשר הכרחי ליצירת הקבוצה, אך דגש רב מדי עלול להביא להשלכות הרסניות הרומסות את הפרט, בעוד שהון מגשר מעודד סולידריות בין פרטים שונים לכאורה. פרופ' מרים ביליג חקרה את ההבדלים שבין קהילות עם הון חברתי רב לבין קהילות בעלות הון חברתי מועט, בעיקר בקהילות מפוני גוש קטיף אותן עזרה לקלוט. היא הוכיחה שככל שההון החברתי רב יותר – כך קהילת המפונים התגברה בקלות רבה יותר על המשבר[13].

היישובים הקהילתיים מחו נגד פסקי הדין שאסרו על ועדות הקבלה בטענה שישובים קהילתיים זקוקים להון חברתי גבוה כדי להתקיים. לטענתם, רק יישוב מצומצם ומגובש היטב יכול להתקיים בסביבה מבודדת ובתנאים לא פשוטים. לכן נקבע בפקודת האגודות השיתופיות שוועדות הקבלה קבילות ביישובים קטנים עד 400 נפש.[14]

המקרה עמד למבחן בפרשה שהתמקדה בשלושה יישובים על יד מעלה אדומים: כפר אדומים, נופי פרת ואלון. היישובים אמנם התייחסו אל עצמם כשלושה יישובים אך למעשה השניים האחרונים נחשבים כשכונות של כפר אדומים, עקב הרצון להימנע מהכרזות על בניית יישובים חדשים ביהודה ושומרון. היישובים דרשו מכל המתקבלים לגשת למכוני הערכה אחרי שנתיים של מגורים ביישוב. אחת המשפחות שלא עברה את המכון עתרה לבית המשפט וטענה שמדובר בוועדת קבלה ביישוב גדול. היישובים טענו שהם שלושה ולא אחד ורק למטרות חוץ הן נחשבות כשכונות של יישוב אחד. זה לא שכנע את בית המשפט אבל הוא נתן מוצא בדמות עריכת מחקר קטן על היישובים לראות האם יש הבדל מהותי ביניהם והאם לא באמת מדובר ביישוב אחד. מסקנות המחקר הן שאלה אותם אנשים, וגם בוגרי כפר אדומים הם רוב התושבים באלון.

בשלב זה המשיבים שכרו את שירותיו של חוקר מדעי החברה, עמיתה של ביליג באוניברסיטת אריאל, ד"ר אייל לוין. הוא טען שבית המשפט לא מחבב את ועדות הקבלה משום שהן ועדות לשכפול הדמות של היישובים וזה נועד ליצור הון חברתי מקשר. אלא שבגוש אדומים מדובר במקרה אחר – כפר אדומים הוא יישוב מעורב בין דתיים לחילונים ו-ועדת הקבלה נועדה לשמור על המינון המאוזן בין המגזרים. לכן, לוין טען בפני בית המשפט שמדובר בהון מגשר הבונה קהילה אידיאלית ואסור להרוס את זה. בית המשפט התרשם וקבע מועד נוסף לדיון בתיק[15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על ועדת הקבלה בתל אביב בראשית ימיה ראו: מרדכי נאור, תל אביב בראשיתה, 1934-1909, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ד
  2. ^ עתיד משגב - קבוצת פעילים נגד ועדות הקבלה
  3. ^ שרה ליבוביץ-דר, לא קיבלו אותם, באתר הארץ, 28 ביוני 2001
    ארז צפדיה, נראה אתכם עוברים ועדת קבלה, באתר ynet, 4 באוגוסט 2009
  4. ^ ע"א 434/07, סעיף י"ח
  5. ^ החלטה 1015 של מינהל מקרקעי ישראל, 1 באוגוסט 2004
  6. ^ בג"ץ 3552/08
    אבנר לוטן, לא השלים עם דחייתו מההרחבה, נאבק והצליח, באתר mynet‏, 4 במאי 2011
  7. ^ 7.0 7.1 חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א–2011, ס"ח 2286 מיום 30 במרץ 2011
  8. ^ יהונתן ליס, החוק שיאפשר אפליה בקבלה ליישובים יובא לכנסת, באתר הארץ, 9 בינואר 2011
    רוני סופר, אושר חוק ועדות הקבלה; טיבי השווה לוועידת ונזה, באתר ynet, 23 במרץ 2011
  9. ^ בג"ץ 2311/11
  10. ^ בג"ץ 6666/14, שוראקי נגד הסתדרות הציונית העולמית, החטיבה להתיישבות
  11. ^ בג"ץ 919/13
  12. ^ השופט הבכיר האשם חטיב, פסק דין, ה"פ (נצרת) 22222-07-10, גיורא עפגין נ' מתיישבי אמנון- יישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ (עמ' 19 (סעיף 36 בעמוד 9)), מפורטל זכויות האדם באתר המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, ‏24 אוקטובר 2011
  13. ^ מחקרי יהודה ושומרון, קובץ כ"ו מספר 1
  14. ^ Wikisource-logo.svg פקודת האגודות השיתופיות, בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט
  15. ^ [1]