ו. פ. סינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ו. פ. סינג
विश्वनाथ प्रताप सिंह
לידה 25 ביוני 1931
אללהאבאד, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בנובמבר 2008 (בגיל 77)
ניו דלהי, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודו, הראג' הבריטי, הדומיניון של הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת אללהאבאד
  • קולג' פרגסון
  • אוניברסיטת פונה
  • Colonel Brown Cambridge School עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הקונגרס הלאומי ההודי, Jan Morcha, Jan Morcha, ג'נטה דאל עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת הודו ה־7
2 בדצמבר 1989 – 10 בנובמבר 1990
(49 שבועות ויום)
שר האוצר של הודו
31 בדצמבר 1984 – 23 בינואר 1987
(שנתיים)
N. D. Tiwari
שר ההגנה של הודו
2 בדצמבר 1989 – 10 בנובמבר 1990
(49 שבועות ויום)
K. C. Pant
שר החוץ של הודו
2 בדצמבר 1989 – 5 בדצמבר 1989
(4 ימים)
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וישנתה פראתפ סינג (25 ביוני 1931 - 27 בנובמבר 2008), הידוע כ-ו. פ. סינג, היה פוליטיקאי הודי שכיהן כראש ממשלת הודו השביעי בין השנים 1989 ל-1990[1] וכראג'ה בהאדור ה-41 של מנדה.[2] סינג הוא ראש ממשלת הודו היחיד שגם היה בעל תואר מסורתי הודי.

סינג היה חבר במפלגת הקונגרס הלאומי ההודי מ-1969 עד 1988, וכיהן מטעמה כחבר האספה המחוקקת של אוטר פרדש, חבר הלוק סבהה והרג'יה סבהה, כסגן שר ושר בממשלות אינדירה גנדי ורג'יב גנדי, כראש השרים של אוטר פרדש וכיושב ראש הרג'יה סבהה.

בשנת 1988 פרש סינג ממפלגת הקונגרס והקים את מפלגת ג'נטה דאל, ועמד בראש קואליציה אנטי-קונגרסית בשם החזית הלאומית, שניצחה בבחירות לפרלמנט ההודי ב-1989, ניצחון שלאחריו מונה סינג לראש ממשלת הודו מטעמה. ממשלתו נפלה בהצעת אי-אמון ב-7 בנובמבר 1990. כהונתו כראש הממשלה נמשכה 343 ימים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינג נולד ב-25 ביוני 1931. הוא אומץ על ידי הרג'ה בהדור ראם גופאל סינג ממנדה (אנ') שמינה אותו ליורש העצר. לאחר מות בהדור ראם גופאל מונה סינג לראג'ה בהדור של מנדה בשנת 1941.[3]

סינג קיבל תואר ראשון באמנויות ומשפטים מאוניברסיטת אללאהבאד ותואר ראשון בפיזיקה ממכללת פרגוסון באוניברסיטת פונה.[4]

סינג מת לאחר מאבק ממושך במיאלומה נפוצה ואי ספיקת כליות בבית החולים אפולו בדלהי ב-27 בנובמבר 2008, בגיל 77. גופתו נשרפה באללהבאד על גדות נהר הגנגס ב-29 בנובמבר 2008.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינג נבחר ב-1969 לחבר ב{{ה|אספה המחוקקת של אוטר פרדש]] מטעם הקונגרס הלאומי ההודי.[5] בבחירות לפרלמנט ההודי ב-1971 נבחר סינג לחבר בלוק סבהה. ב-1974 מונה סינג לסגן שר המסחר על ידי אינדירה גנדי וב-1976 מונה לשר המסחר.[6] הוא הפסיד בניסיון להיבחר ללוק סבהה בבחירות ב-1977, אך נבחר מחדש בבחירות ב-1980. הוא שב והתפטר מהלוק סבהה עקב מינויו לראש השרים של אוטר פרדש באותה שנה.[7]

סינג כיהן כראש השרים של אוטר פרדש במשך כשנתיים, אך לאחר הטבח בהמאי שבוצע על ידי פולאן דווי התפטר מתפקידו, וחזר לממשלת הודו כשר המסחר בשנת 1983.[8]

לאחר רצח אינדירה גנדי והקמת ממשלה חדשה בראשות רג'יב גנדי ב-1984, מונה סינג לשר האוצר. ב-1987, לאחר לחץ מעשירי הודו, סינג הועבר לתפקיד שר ההגנה, תפקיד בו החזיק פחות משלושה חודשים, מ-27 בינואר עד 12 באפריל.

ב-1984 נבחר סינג ליושב ראש הרג'יה סבהה, תפקיד בו החזיק עד התפטרותו מהרג'יה סבהה ב-1987 בעקבות עזיבתו את מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי.

סינג שב ונבחר ללוק סבהה לאחר הפטרותו מהרג'יה סבהה ב-1989. הוא נבחר שוב ללוק סבהה ב-1991, הפעם האחרונה שבה התמודד בבחירות.[9]

ראש ממשלת הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות ב-1989, סינג הקים מפלגה בשם ג'נטה דאל, והצליח ליצור קואליציה של מתנגדי רג'יב גנדי, שנקראה החזית הלאומית. החזית, שכללה מפלגות קומוניסטיות לצד מפלגת העם ההודית, זכתה ברוב והקימה ממשלה בראשות סינג, אך המפלגות הקומוניסטיות ומפלגת העם ההודית העדיפו לתמוך בה מבחוץ.

סינג הושבע כראש ממשלה ב-2 בדצמבר 1989.[10]

סינג התמודד עם המשבר הראשון שלו בתוך ימים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד, כאשר חמושים קשמיריים חטפו את בתו של שר הפנים, מופתי מוחמד סעיד (אז ראש השרים של ג'אמו וקשמיר).[11] ממשלתו הסכימה לדרישה לשחרר חמושים בתמורה; בחלקו כדי לסיים את סערת הביקורת שבאה בעקבותיה, הוא מינה זמן קצר לאחר מכן את ג'גמוהן מלוטרה, בירוקרט לשעבר, כמושל ג'אמו וקשמיר.[12]

ההינדים שהתגוררו בעמק קשמיר, נמלטו מהעמק בעקבות מתקפות של החזית לשחרור ג'אמו קשמיר ומורדים איסלאמיסטים בסוף 1989 ותחילת 1990.[13] מתוך כ-300,000 עד 600,000 הינדים שחיו בעמק קשמיר בשנת 1990 נותרו שם רק 2,000-3,000 בשנת 2016.[14] צבא הודו נפרס בחבל בינואר 1990 על מנת להשתלט על המצב.

מפלגת העם ההודית קידמה סדר יום משלה. נשיא המפלגה, לאל קרישנה אדוואני, יצא למסע במדינות הצפוניות מתוך כוונה להגיע לאיודיה ולמסגד באבור ולהקים תחתיו מקדש לראמה[15] אדוואני נעצר באשמת הפרת השקט ובמתח קהילתי.

בעקבות כך הודיעה מפלגת העם ההודית על השעיית תמיכתה בממשלת סינג.[16] ב-7 בנובמבר 1990 נערכה הצבעת אי-אמון בלוק סבהה בה הפסידה ממשלת סינג 142–346,[17] וסינג התפטר.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ו. פ. סינג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "List of all Prime Ministers of India (1947-2021)". www.jagranjosh.com. 2021-09-01. נבדק ב-2021-11-19.
  2. ^ Rathore, Abhinay. "Manda (Zamindari)". Rajput Provinces of India (באנגלית). נבדק ב-2021-11-19.
  3. ^ "Remembering VP Singh on his 86th birthday: A grandson reminds us why India needs its political Siddharth". Firstpost. 27 ביוני 2017. ארכיון מ-2019-06-30. נבדק ב-18 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Suri, Surindar (1 באוגוסט 1990). The rise of Raja Manda and the 1989 and 1990 elections. Konark Publishers. ISBN 9788122001853. אורכב מ-המקור ב-2019-12-27. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ "Uttar Pradesh Legislative Assembly Election in 1969 Party Wise". Elections.in. נבדק ב-21 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ National Informatics Centre (2010). "Tenth Lok Sabha, Members Bioprofile : SINGH, SHRI VISHWANATH PRATAP". LokSabha.nic. ארכיון מ-15 באוקטובר 2014. נבדק ב-2020-12-22. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "V.P. Singh | Biography". Britannica.com. 23 בנובמבר 2018. ארכיון מ-2020-06-30. נבדק ב-18 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Kudaisya, Gyanesh (2006-09-05). Region, Nation, "Heartland": Uttar Pradesh in India's Body Politic (באנגלית). SAGE Publishing India. pp. 419. ISBN 978-93-5280-542-6.
  9. ^ Lok Sabha 2019 constituency: VP Singh won from Fatehpur, BJP holds it now, Hindustan Times, ‏2019-04-30 (ארכיון)
  10. ^ הושבע ראש ממשלה חדש בהודו, חדשות, 3 בדצמבר 1989
  11. ^ "125.935.12063" (PDF). JK Assembly. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 באוקטובר 2019. נבדק ב-2020-10-29. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "The Tribune, Chandigarh, India – Nation". www.tribuneindia.com. נבדק ב-2020-10-29.
  13. ^ Waldman, Amy (2003-03-25). "Kashmir Massacre May Signal the Coming of Widespread Violence (Published 2003)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-11 בפברואר 2017. נבדק ב-2020-10-30. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "What led to the exodus of Kashmiri pandits 26 years ago?". www.indiatvnews.com (באנגלית). 2016-01-19. נבדק ב-2020-10-30.
  15. ^ Hindu fundamentalist threatens India's government over temple. New York Times. (18 October 1990). Retrieved 14 September 2011.
  16. ^ עוזי בלומר, מקדש במקום מסגד, חדשות, 25 באוקטובר 1990
  17. ^ "Opinion | A Test of Principles in India". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1990-11-08. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-10-20.
  18. ^ התפטר ראש ממשלת הודו, חדשות, 8 בנובמבר 1990