זבונשין
| |||
.jpg) | |||
| מדינה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 פולין גדול | ||
| מחוז | מחוז נובי טומישל | ||
| תאריך ייסוד |
1231  | ||
| שטח | 5.57 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 7,209 (31 במרץ 2021) | ||
| קואורדינטות | 52°15′11″N 15°55′04″E / 52.253055555556°N 15.917777777778°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.zbaszyn.pl | |||
  | |||
זבונשין (בפולנית: Zbąszyń) היא עיירה במערב פולין, באזור פולין גדול, במחוז נובי טומישל. זהו מקום מושבה המנהלי של גמינת זבונשין (Gmina Zbąszyń), חלק מאזור פומרניה הפולנית-גרמנית.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיירה שוכנת על נהר אוברה (Obra) באזור פולין רבתי, כ-75 קילומטרים (47 מיל) ממערב לפוזנן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכורים המוקדמים ביותר של היישוב מתוארכים לשנת 1231. השם סבנסין (Sbansin) הופיע לראשונה בשטר משנת 1277, שהנפיק הדוכס פשמישל (Przemysł) הראשון מפולין רבתי בביתו בפוזנן. אזרחיה קיבלו זכויות עיר לפני 1311, מה שהפך את זבונשין לאחת הערים העתיקות ביותר בפולין. בעיירה שלטו מלכים פולנים ובשנת 1393 המלך ולדיסלב השני יגיילו העבירה למושל מאזוביה (Masovia) יאן גלובאץ' נאלץ' (Jan Głowacz Nałęcz). בתחילת המאה ה-15, זבונשין התפתחה כמרכז התנועה ההוסיטית הפולנית. היא הייתה עיירה פרטית של האצולה הפולנית, ממוקמת מבחינה מנהלית במחוז קושצ'יאן (Kościan) בווייוודהפוזנן בפולין רבתי.[1]
כתוצאה מהחלוקה השנייה של פולין ב-1793 הפכה העיירה לחלק מממלכת פרוסיה, תחת השם הגרמני Bentschen ונוהלה כחלק מהמחוז החדש שהוקם בפרוסיה הדרומית. בשנת 1807 חזרה לפולין כחלק מדוכסות ורשה קצרת הימים. בשנת 1815, לאחר המלחמות הנפוליאוניות, סופחה שוב לפרוסיה והייתה חלק מהדוכסות הגדולה של פוזן שהפכה מאוחר יותר לפרובינציית פוזן. קו הרכבת פרנקפורט-פוזן, שעבר בעיירה, נבנה ב-1870.
ב-1871 הפכה העיירה לחלק מהקיסרות הגרמנית. לאחר נהירה של אוכלוסייה מגרמניה במאה ה-17, [דרוש מקור] היו בעיירה בעיקר דוברי גרמנית עד 1920. לפי מפקד האוכלוסין הגרמני של 1890, העיירה מנתה 3,176 תושבים, מתוכם 200 (6.3%) פולנים.[2]
לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, קיבלה פולין את עצמאותה ופרץ מרד פולין במטרה לאחד את האזור עם המדינה הפולנית החדשה. 42 מורדים פולנים נהרגו בקרב בזבונשין.[3] בבית הקברות המקומי קבורים מורדים פולנים שנפלו בקרב, שהוצאו להורג על ידי הגרמנים בעיירה או שמתו בשבי הגרמני.[4] העיירה הפכה לחלק מהרפובליקה הפולנית השנייה ב-1920, על פי תנאי חוזה ורסאי.
בין המלחמות שכנה העיירה על הגבול עם גרמניה. רכבות בינלאומיות חיברו את פריז וברלין עם ורשה והגבול הפולני-סובייטי בנגורלו (Negoreloe) ועברו דרך זבונשין. בשנת 1929 הוקם בניין תחנת רכבת גדול יותר כדי לאפשר את הטיפול בתנועה הכבדה ולהכיל את המשרדים הדרושים.[5] בתקופה זו גדל שיעור הפולנים ובשנת 1938 עמדה אוכלוסיית העיירה על 5,400 איש. זו כללה 360 גרמנים ו-52 יהודים.
באוקטובר 1938 החליטה גרמניה הנאצית לגרש את אותם יהודים גרמנים שלא החזיקו באזרחות גרמנית או שנלקחו ממנה, ושבמקורם הגיעו מפולין. הגירוש החל ב-27 באוקטובר 1938, כאשר הנאצים החלו לעצור בגרמניה יהודים בני הלאום הפולני מתוך כוונה לגרש אותם לפולין. הנאצים קיבלו החלטה זו כי משרד הפנים הפולני ציווה ב-6 באוקטובר 1938 על בדיקת הדרכונים של אזרחים פולנים השוהים בחו"ל כדי לאשררם או לבטלם. ימים ספורים לפני כניסת הצו לתוקף, רוכזו 17,000 יהודים גרמנים שהיו או יכלו להיחשב אזרחי פולין והושלכו לגבול פולין בעיירות גבול שונות,[6] כולל 6,800 בזבונשין.[7] ממשלת פולין סירבה להכניס את אלו מהם שלא החזיקו בדרכונים פולניים תקפים. השלטונות הפולניים קיוו שריכוז יהודים רבים שגורשו מגרמניה ליד הגבול יפעיל לחץ על הגרמנים ויגרום להם להתחיל במשא ומתן כדי לזרז את חזרתם של היהודים לבתיהם הקודמים. כתוצאה מכך, אלפי יהודים נתקעו על הגבול במתקנים מאולתרים במשך מספר שבועות בתנאים מחרידים.[8]
בשלב הראשוני, התושבים המקומיים של זבונשין נענו לפניית השלטונות וסיפקו לפליטים מים חמים וקצת מזון. בשעות אחר הצהריים של 30 באוקטובר 1938 הגיעה עזרה מוורשה שסיפקו עמנואל רינגלבלום ויצחק גיטרמן מהג'וינט. ב-4 בנובמבר 1938 הקים הג'וינט את ועדת העזרה היהודית הכללית לפליטים יהודים מגרמניה בפולין.
בזבונשין הוקם גם ועד לעזרה לפליטים בראשות בעל טחנת קמח יהודי בשם גז'יבובסקי (Grzybowski). הפליטים שוכנו בצריפי צבא ובמבנים של טחנת קמח, ו-1,500 מהם שוכנו בבתי מגורים פרטיים. הג'וינט מימן את ההוצאות.
המצב עורר זעם בקרב הקהילה היהודית בפולין, שעשתה מאמצים לסייע לכלואים בכל דרך אפשרית. הגירוש הניע את הרשל גרינשפן, יהודי פולני, להתנקש בחיי ארנסט פום ראט, פקיד שגרירות גרמניה בפריז, ב-7 בנובמבר 1938, מה שסיפק לנאצים תירוץ לבצע את ליל הבדולח, הפוגרום האנטישמי של 9 בנובמבר 1938. לבסוף, ממשלת פולין אפשרה למגורשים, בשלבים, להיכנס לפולין.[8]
ב-24 בינואר 1939 חתמו שלטונות פולין וגרמניה על הסכם לפיו הותר למגורשים לחזור לגרמניה, בקבוצות של מאה לכל היותר, לשהייה מוגבלת לצורך חיסול עסקיהם. התמורה אמורה הייתה להיות מופקדת בחשבונות חסומים בגרמניה שמהם היה כמעט בלתי אפשרי למשוך.
ממשלת פולין אפשרה למשפחות המגורשים להצטרף אליהם לפולין. הסדרים אלו נמשכו עד קיץ 1939, וככל הנראה, פליטים מעטים עדיין שהו בגרמניה כאשר הגרמנים פלשו לפולין ב-1 בספטמבר 1939.
ב-1939 הפרה גרמניה את השקט בגבול בתכיפות, וב-25 באוגוסט עצרה את קן הרכבת הבינלאומי.[9] ב-1 בספטמבר 1939, יום הפלישה לפולין, שסימנה את תחילת מלחמת העולם השנייה, עם שחר, פלשו הגרמנים לעיירה. זו נכבשה מחדש על ידי הפולנים בבוקר, אולם עד מהרה נפלה בידי גרמניה.[10] במהלך הכיבוש ביצעו הגרמנים פשעים באוכלוסייה הפולנית. בדצמבר 1939 גירשו הגרמנים 110 פולנים - פעילים פוליטיים וחברתיים, פקידים ותושבים עשירים יותר עם משפחות שלמות - שבתיהם נמסרו לידי המתיישבים הגרמנים כחלק ממדיניות הלבנסראום.[11] הגרמנים הפעילו בעיירה בית כלא נאצי ומחנה עבודת כפייה ליהודים,[12][13] והרסו את האנדרטה מלפני המלחמה שהוקדשה למורדים הפולנים בשנים 1918–1919.[14]
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזבונשין יש מוזיאון היסטורי ואתנוגרפי (Muzeum Ziemi Zbąszyńskiej i Regionu Kozła).
ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדון הכדורגל המקומי הוא אוברה זבונשין.[15] הוא מתחרה בליגות הנמוכות.
תושבים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרסין צ'כוביץ' (1532–1613), תאולוג פולני
- סטפן גרצ'ינסקי (1690–1756), אציל וסופר פולני
- אוטו שמירגל (1900–1944), פוליטיקאי גרמני
- הנס פטרסון (1902–1984), מתמטיקאי גרמני
- סטניסלב אולייניצ'ק (נולד ב-1938), כדורסלן עבר פולני, חבר נבחרת פולין בכדורסל
- הנריק רולירד, חסיד אומות העולם
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של זבונשין
- גרמניה הנאצית והיהודים: 1938 – "השנה הגורלית" באתר יד ושם
- אחזקות הקשורות לגירוש יהודים-גרמנים לזבונשין מארכיון הג'וינט.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Atlas historyczny Polski. Wielkopolska w drugiej połowie XVI wieku. Część I. Mapy, plany, Instytut Historii Polskiej Akademii Nauk, Warszawa, 2017, p. 1a (in Polish)
- ^ "Deutsche Verwaltungsgeschichte Posen Brandenburg, Kreis Meseritz". treemagic.org. נבדק ב-2021-05-09.
- ^ Olszewski, Wiesław; Jastrząb, Łukasz (2008). Lista strat Powstania Wielkopolskiego od 27.12.1918 r. do 8.03.1920 r. (בפולנית). Koszalin: Wydawnictwo Uczelniane Politechniki Koszalińskiej. p. 175.
- ^ "Zbąszyń (miasto w powiecie nowotomyskim)". Instytut Pamięci Narodowej (בפולנית). נבדק ב-30 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wojciech Grobelski, Działalność społeczna Straży Granicznej na pograniczu polsko – niemieckim na przykładzie komisariatu SG w Zbąszyniu, p. 41-42 (in Polish)
- ^ Michael Burleigh, Wolfgang Wippermann, The Racial State: Germany 1933–1945, Relevant page available via Google Book Search:
- ^ Grobelski, p. 55
- ^ 1 2 Joseph Marcus Social and Political History of the Jews in Poland, 1919–1939
- ^ Grobelski, p. 55-57
- ^ Grobelski, p. 57
- ^ Wardzyńska, Maria (2017). Wysiedlenia ludności polskiej z okupowanych ziem polskich włączonych do III Rzeszy w latach 1939-1945 (בפולנית). Warszawa: IPN. p. 156. ISBN 978-83-8098-174-4.
- ^ "NS-Gefängnis Bentschen". Bundesarchiv.de (בגרמנית). נבדק ב-30 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Zwangsarbeitslager für Juden Bentschen". Bundesarchiv.de (בגרמנית). נבדק ב-30 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Zbąszyń (miasto w powiecie nowotomyskim)". Instytut Pamięci Narodowej (בפולנית). נבדק ב-30 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "obrazbaszyn.pl" (בפולנית). נבדק ב-15 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה)