זהבית בן הלל

זהבית בן הלל
	שגרירת ישראל בטשקנט, זהבית בן הלל
לידה	14 בפברואר 1971 (בת 53); נס ציונה, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
	2000–2003; (כ־3 שנים)
	2000–2003; (כ־3 שנים)
	אוגוסט 2020 – מכהנת; (כ־3 שנים ו־37 שבועות)
	→ אדי שפירא

זהבית בן הלל (נולדה ב-14 בפברואר 1971) היא דיפלומטית ישראלית המכהנת כשגרירת ישראל באוזבקיסטן וכשגרירה לא תושבת בטג'יקיסטן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן הלל נולדה וגדלה בנס ציונה, למשפחה שהייתה מראשוני המושבה.^[1] למדה בתיכון חדש בתל אביב, ושירתה בצה"ל כמש"קית יח"צ באגף כח אדם של המטה הכללי.

לאחר שחרורה למדה לתואר בוגר ביחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך השלימה שם גם לימודיה לתואר המוסמך במכון ליהדות זמננו.

במשרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן הלל הצטרפה לקורס הצוערים של משרד החוץ לאחר סיום התואר הראשון, בשנת 1995.

ב-1998 מונתה לסגנית השגריר בלימה, פרו, ובשנת 2000 לתפקיד סגנית הקונסול הכללי בטורונטו ומערב קנדה. בין השנים 2011–2014 שימשה יועצת פוליטית לנושאי פנים בשגרירות ישראל בברלין.

ביולי 2020 מונתה על ידי שר החוץ גבי אשכנזי לכהן כשגרירת ישראל לאוזבקיסטן ושגרירה לא תושבת של ישראל לטג'קיסטן.^[2] היא הגישה את כתב האמנתה לנשיא אוזבקיסטן שבקט מירזייאיב באוקטובר 2020,^[3] ולנשיא טג'יקיסטן אמומלי רחמון במרץ 2022.^[4]

בנוסף לשליחויות המדיניות מחוץ לישראל, בן הלל עמדה בראש דסק יפן של משרד החוץ, ושימשה בתפקידים שונים באגף לדיפלומטיה ציבורית, בין השאר כסגנית דובר המשרד וחברה בצוות "מיתוג ישראל" שעסק בחשיבה אסטרטגית במטרה לגבש מסגרת תדמיתית חדשה לישראל.^[5]^[6]

כשגרירה באוזבקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתה כשגרירה לקחה חלק פעיל במאבק על תנאי ההעסקה של הדיפלומטים הישראלים בחו״ל, בין השאר במחאה על דרישת משרד האוצר לדרוש מהדיפלומטים בחו"ל להשתתף בעלויות שיעורי שפה זרה.^[7]

במאי 2022, לכבוד 30 שנה ליחסים דיפלומטיים בין ישראל לבין אוזבקיסטן, חנכה בן הלל בפארק הניצחון בטשקנט אנדרטת הוקרה לעם האוזבקי שקלט מאות אלפי פליטים יהודים שנמלטו לברית המועצות ממזרח אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.^[8]