ז'לחוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זליחוב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'לחוב
Żelechów
POL Żelechów COA.svg
סמל ז'לחוב
Żelechów plakat.jpg
מדינה פוליןפולין  פולין
פרובינציה מזוביהמזוביה  מזוביה
מחוז גרבולין
תאריך ייסוד 1282 עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 170±1 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 4,016 (2006)
קואורדינטות 51°48′N 21°54′E / 51.800°N 21.900°E / 51.800; 21.900קואורדינטות: 51°48′N 21°54′E / 51.800°N 21.900°E / 51.800; 21.900
www.zelechow.pl
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'לחובפולנית: Żelechów (מידע · עזרה); ביידיש: זשעלעכאָוו; לעתים מוזכרת בשמות ז'ליחוב וזליחוב) היא עיירה במחוז גרבולין שבפרובינציית מזוביה בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורה הראשון של ז'לחוב הוא משנת 1282, ובשנת 1447 הוענקו לה זכויות עיר. עד פלישת האימפריה השוודית לפולין באמצע המאה ה-17 שימשה העיר כמרכז מסחר לסביבתה.

לאחר חלוקת פולין נכללה העיירה בתחומי אוסטריה, ומשנת 1815 נכללה בתחום פולין הקונגרסאית.

יהודי ז'לחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות היהודי בז'לחוב

יהודים ישבו בז'לחוב מתחילת המאה ה-17, ובסוף המאה ה-17 פעל בה המשורר יהודה לייב ז'ליחובר. בזמן פרעות ת"ח ות"ט שימשה העיירה כמקום מקלט ליהודי הסביבה. בין השנים תקכ"ה - תקל"ה (17651775) כיהן במקום כרב רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. בהמשך התגורר וכיהן כאדמו"ר בעיירה רבי אשר מסטולין (הראשון). מהמאה ה-19 ישבה בעיירה שושלת אדמו"רים של גזע זליחוב בחסידות זווהיל, שמייסדה היה הרב יצחק שלמה גולדברג. למשך תקופה כיהן ברבנות העיירה רבי יהושע אשר רבינוביץ, אבי שושלת פוריסוב.

מראשית המאה ה-20 פעלו בעיירה חוגים ציוניים, לצד סניפים של הבונד ושל אגודת ישראל. בזמן מלחמת העולם הראשונה הידלדל היישוב היהודי בעיירה.

בין מלחמות העולם השתקמה הקהילה בעיירה, והתגברה בה הפעילות הציונית. בשנים אלה נמנו בעיירה כ-5,500 יהודים, כמחצית מתושביה. בשנות השלושים סבלו יהודי העיירה מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו להגיע לעיירה מאות פליטים יהודים מגרבולין הסמוכה, שהופצצה קשות. ב-12 בספטמבר 1939 נכנסו לעיירה הגרמנים, והחלו לפרוע ביהודיה, תוך שריפת בית הכנסת בעיירה עם יהודים בתוכו. כעבור ימים אחדים גירשו הגרמנים יהודים רבים מהעיירה לאוסטרוב מזובייצקה, תוך רצח רבים מהם בדרך.

בנובמבר 1939 הגיעו לעיירה מאות פליטים יהודים נוספים מיישובי הסביבה, ועל ראש היודנרט בעיירה, שלום פינקלשטיין, הוטל להעביר לגרמנים תשלומי כופר, וכן עובדים לעבודות כפייה במחנות עבודה. כמו כן, הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, החרמת רכוש, וחובת תשלום עבור הזכות להתגורר בבתיהם.

בקיץ 1940 הגיעו לעיירה כ-1,200 פליטים יהודים נוספים, ובאוקטובר 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו, בו פרצה כעבור זמן מה מגפת טיפוס הבהרות. מעת לעת הוצאו להורג בגטו יהודים שנתפסו מבריחים אליו מזון. באוקטובר 1941 הפך הגטו בעיירה לסגור, והובאו אליו פליטים יהודים נוספים, עד שמספר יושביו הגיע לכ-13,000. בתקופה זו פעלה בגטו מחתרת יהודית, בראשות יוסף מלינקובסקי, אשר סייעה ליחידות פרטיזנים באזור העיירה.

בקיץ 1942 שולחו כ-500 יהודים מהגטו למחנות עבודה, וכעבור זמן מה הוצאו להורג ראש היודנרט ומספר בכירים בקהילה.

ב-3 בספטמבר 1942 פשטו אנשי ס"ס ושוטרים אוקראינים על הגטו בעיירה, ורצחו כ-1,100 יהודים בו, רובם קשישים, חולים או מסתתרים. יהודי הגטו הנותרים שולחו בקרונות משא למחנה ההשמדה טרבלינקה. בשעת האקציה הצליחו להימלט מהגטו חברי המחתרת שפעלה בו, ולהצטרף ליחידות פרטיזנים. כ-50 יהודים הושארו בגטו לסידור הרכוש הנותר בו ולקבורת הגופות, ולאחר מכן הועברו למחנה עבודה, בו נספו. 25 היהודים האחרונים בעיירה נרצחו ב-28 בפברואר 1943.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'לחוב בוויקישיתוף