זנות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זנות היא קיום פעילות מינית (לרוב יחסי מין) תמורת תשלום או תמורת טובות הנאה. בישראל אין איסור על מתן שירותי מין תמורת תשלום, אך החל מיולי 2020 נכנס לתוקפו החוק לאיסור צריכת זנות ולפיו יוטל קנס על מבוגר שיצרוך שירותי זנות[1][2].

היקף התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר של משרד הרווחה משנת 2016, בין 11,190 ל־12,040 אנשים היו במעגל הזנות. כ-%95 הן נשים והיתר הם גברים. מבין הנשים, כ-%89 הן בגירות והשאר קטינות. מבין הנשים הבגירות, כ-%95 הן נשים מלידה וכ- %5 הן טרסג'נדריות (גם טרנסג'נדריות שהגדירו עצמן כנשים מלידה נכללו תחת "נשים מלידה"). מבין הנשים הבגירות, %93 נמצאות בזנות תחת קורת גג ו-%7 נמצאות בזנות רחוב. מקרב נשים בזנות רחוב, כשליש הן טרנסג'נדריות[3].

חוק איסור צריכת הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חוק איסור צריכת זנות

חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט-2019 הוא חוק שאושר בכנסת בדצמבר 2018, ונכנס לתוקף ביולי 2020. החוק מטיל קנס על צריכת מעשי זנות ועל ניסיון לצרוך זנות[1].

גורמים לכניסה לזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסקר שנערך בשנת 2016 נמצאו סיבות שונות לכניסה לזנות, ביניהן: מצוקה כלכלית, משיכה לתחום, התמכרות, היעדר מסגרות תעסוקתיות, היעדר רשתות תמיכה, משבר נפשי, מימון הליך להתאמה מגדרית, ופגיעה מינית. רק 3% מתוך הנשים בזנות רחוב ציינו שפגיעה מינית היוותה סיבה לכניסה למעגל הזנות, בעוד שהנשים בדירות הדיסקרטיות ובמכוני העיסוי לא נקבו בסיבה זו כלל. רוב הנשים שפועלות במכוני עיסוי, בדירות דיסקרטיות ובליווי ציינו סיבות הקשורות למצוקה כלכלית. קרוב למחצית מן הנשים בשירותי מין במסגרות של חשפנות ו-BDSM ציינו סיבות הקשורות למשיכה לתחום. בקרב הנשים בזנות רחוב בלטה שכיחות גבוהה יחסית של הצורך לממן התמכרות בהשוואה לנשים בזירות האחרות[3]. בשנת 2020, מספר מקבלות השירות ממסגרות ייעודיות לטיפול בזנות עמד על 86 בהוסטלים, 722 במרחבי הל"ב (מרחבים לטיפול בנערות וצעירות בפריסה ארצית), 295 בהלנת חירום ו- 231 במרכזי יום[2].

יציאה ממעגל הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מחסור במחקרים על מידת רצונן של נשים לצאת ממעגל הזנות בישראל, אך במחקר שנערך בתשע מדינות בארצות הברית, נמצא כי רוב הנשים מעוניינות לצאת ממעגל הזנות ולשקם את חייהן (89%). נשים בישראל שמצליחות לצאת ממעגל הזנות נמצאות במצוקה גדולה למשך שנים רבות. למרות הצלחתן להיגמל מהסמים ולהפסיק את העיסוק בזנות, הבעיות הנפשיות הקשות שגרמו לכניסתן לזנות והוחמרו במהלך העיסוק בזנות ממשיכות ללוות אותן לאחר היציאה ממנה, והן ממשיכות לסבול מסימפטומים פוסט טראומטיים מורכבים[4].

שיעור התמותה של נשים בזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, שהתקיימה בפברואר 2017 טענה נעמה ריבלין, מנהלת מרכז סלעית, שהגיל הממוצע לשיעור התמותה בקרב נשים במעגל הזנות הוא 40. הסיבה המרכזית בגללה נשים במעגל הזנות נפטרות היא שימוש יתר בסמים. נשים בזנות משתמשות בסמים על מנת לטשטש ולשרוד כאב פיזי ונפשי הנובע מהעיסוק בזנות[5].

סיווג זנות לפי זירות פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנות רחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנות רחוב מתרחשת בעיקר באזורים קבועים בערים השונות. במקרים רבים, זירות הזנות הן במרכזה של העיר, בגנים ציבוריים, בחופים, ובפאתי העיר. זנות רחוב מתאפיינת בחשיפה קשה לאלימות מצד לקוחות, סרסורים וסוחרי סמים. לנשים הנמצאות בזנות רחוב, נטייה רבה יותר לשימוש מופרז בסמים. בשל העובדה שהזנות מתרחשת לרוב במקומות ציבוריים, זירות אלו מתאפיינות בתנאים היגייניים ירודים מאוד, אשר פוגעים בבריאותן של הנשים[6]

לפי הסקר הלאומי של משרד הרווחה, המאפיינים העיקריים של נשים בגירות העוסקות בזנות רחוב היו: 58% ילידות ישראל ו- 33% ילידות ברית המועצות לשעבר, 67% מהנשים היו רווקות, 38% אימהות לילדים, 24% נכנסו לזנות כקטינות, 40% נכנסו לזנות בין הגילאים 18–24, והשאר (36%), בגיל 25 ומעלה (רהב, 2016). נמצא כי בשנת 2020, 397 נשים שנמצאות בזנות רחוב קיבלו טיפול במרכזי שירות ייעודיים[2] . "נמצא קשר מובהק בין משך העיסוק בזנות לבין הזירה, בזנות רחוב נמצאו אלו שנמצאות הכי הרבה זמן בזנות[3]".

מכוני ליווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכוני הליווי בישראל, ממוקמים בעיקר באזורי התעשייה או במרכזים מסחריים. במכונים, מוענקים לרוב שירותי הזנות תחת השיווק והכותרת של שירותי עיסוי. בשונה מזנות הרחוב שמאופיינת בתנאים סניטריים ירודים, תנאי התחזוקה וההיגיינה במכונים עשויים להיות נאותים יותר. עם זאת השליטה על כמות הלקוחות, סוג הלקוחות והאקטים המיניים המבוצעים ייקבעו לרוב על ידי מנהל המכון[6]. בסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל נמצא כי ישנם 90 מכוני עיסוי ברחבי הארץ, המספקים שירותי מין. רובם ממוקמים באזור תל אביב והמרכז. 29% מהנשים שעובדות במכוני ליווי הן ילידות הארץ, 64% ילידות ברית המועצות לשעבר ומזרח אירופה, 34% היו רווקות ו- 59% נשואות בעבר, 68% מהנשים היו אימהות לילדים, 28% מהנשים נכנסו לזנות בין הגילאים 18–24, 43% בגילאים 25–29, ו29% נכנסו לזנות מעל גיל 30[3]. בשנת 2020, 236 נשים שעבדו במכוני ליווי קיבלו טיפול במענים ייעודיים לזנות[2].

דירות דיסקרטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל, דירות דיסקרטיות ממוקמות בשכונות מגורים, והן משמשות כמוקדים לא רשמיים לקבלת שירותי זנות. הפעילות בדירות הדיסקרטיות דומה לאופי הפעילות במכוני הליווי, אך הנשים שנמצאות בדירות דיסקרטיות חשופות פחות לאלימות וסחיטות מאשר אלו שבמכוני הליווי וזנות הרחוב. בנוסף, בדירות הדיסקרטיות, נשים בעלות שליטה רבה יותר על כמות הלקוחות והבחירה בהם[6]. עד שנת 2016, היו כ-265 דירות דיסקרטיות, שהיוו כ־42% מהמסגרות שסיפקו שירותי מין.

49% מהנשים שנמצאות במעגל הזנות בדירות הדיסקרטיות הן ילידות הארץ, 48% ילידות ברית המועצות לשעבר, 41% רווקות ו-53% היו נשואות בעבר, 70% אימהות לילדים. באשר לגילאי הכניסה למעל הזנות - 9% נכנסו לזנות כקטינות, 28% בין הגילאים 18–24, 26% בגילאים 25–29, וכמעט מחצית מעל לגיל 30[3]. 249 נשים שעבדו בדירות דיסקרטיות פנו לטיפולים במרכזים לטיפול בנשים במעגל הזנות בשנת 2020[2] .

מאפייני קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – זנות קטינים

בשני העשורים האחרונים, זנות של קטינים מוגדרת ברחבי העולם כ"ניצול מיני מסחרי", הגדרה אשר נועדה להחליף את המונח "זנות קטינים" העלול להוביל לתפיסה מוטעית של קטינים אשר נמצאים בזנות, כעבריינים ולא כקורבנות. עם זאת, נראה כי בישראל המונח "זנות" הוא עדיין המונח הנפוץ ביותר לתיאור התופעה[7] . על פי דוח הטיפול בזנות משנת 2020 ניתן לדבר גם על רצף בזנות אשר מתייחס למצבים בהם קיים ניצול מיני תמורת אתנן, אך לא בהכרח מדובר בזנות מוגדרת. נמצא כי ניצול מיני של קטינים שכיח מיוחד בקרב נערות וצעירות[2].

גיל הכניסה של קטינים למעגל הניצול המיני המסחרי הולך ויורד עם השנים. במחקרים בישראל ובעולם נמצא כי גיל הכניסה הממוצע הוא 11–12, כלומר מתחת לגיל ההסכמה לקיום יחסי מין על-פי חוק[4]. בני-נוער במעגל הזנות נתונים במצבי מצוקה. רובם נשרו ממערכת החינוך וחלקם גרים ברחוב, רובם חשופים לאלימות ולהתעללות (רבינוביץ', 2010). לפי הסקר הלאומי לחקר תופעת הזנות בישראל, בשנת 2016 היו כ־1,260 קטינות במעגל הזנות[3]. לפי דוח טיפול ושיקום בזנות לשנת 2020, כ-191 קטינים וקטינות קיבלו שירות טיפולי במסגרות ייעודיות לטיפול בזנות[2].

טרנסג'נדריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הסקר הלאומי לחקר תופעת הזנות בישראל, נמצא כי 5% מהנשים אשר נמצאות במעגל הזנות בישראל הן טרנסג'נדריות[3]. נראה כי גיל הכניסה לזנות בקהילה הטרנסג'נדרית הוא הנמוך ביותר מבין כלל האוכלוסייה שעוסקת בזנות, ומשך זמן המעורבות שלהן בזנות הוא הגבוה ביותר.

בני נוער טרנסג'נדרים, סופגים יחס חברתי שלילי, שמביא לתחושות של חריגות, בדידות, דחייה, ובושה, ולהגברת הפגיעות שלהם לניצול מיני, בין היתר גם בזנות. הקושי של נערות וצעירות טרנסג'נדריות להשתלב בשוק העבודה עשוי להוות גורם משמעותי לכניסתן לזנות[8]. בנוסף, לנערות וצעירות טרנסג'נדריות לרוב אין מעגלי תמיכה עקב היותן בהצטלבות מיקומי שוליים, וכך גובר הסיכוי שהן יהפכו לחסרות בית ויאלצו לשרוד לבד בשל היעדר במשאבים[8] . נשים טרנסג'נדריות סובלות מטרנספוביה ואפליה על רקע מגדרי ומדווחות כי כניסתן למעגל הזנות נבעה מההבנה שזו האופציה העיקרית והיחידה לפרנסה. יתרה מזאת, רבות מהנשים הטרנסג'נדריות שנכנסות לזנות, מעידות על קשר הדוק בין הכניסה למעגל הזנות לבין הצורך לממן באופן מהיר ופרטי את התהליך הנפשי והפיזי להתאמה המגדרית [9] .

אימהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

65% מהנשים בזנות הן אימהות לילדים. ההכרה בשכיחות התופעה בקרב אימהות הביאה לפיתוח מענים ייחודיים לאימהות בזנות, כמו דירות לאימהות וילדיהן שהוקמו בספטמבר 2020[2]. במחקר שנעשה בקרב אימהות מברית המועצות שנסחרו לזנות בישראל, נמצא שהאימהות היוותה סיבה לכניסה לזנות אצל חלק ניכר מהנשים. למשתתפות המחקר היו חוויות שונות כאימהות בזנות. המחקר מצא כי רובן רצו לתת ולדאוג לילדיהן באמצעות הכסף שהרוויחו בעיסוק בזנות. חלקן הרגישו שהן מקריבות את עצמן עבור הילד וחלקן הרגישו שהעיסוק בזנות הוא הזדמנות לחולל שינוי בחיי ילדיהן. היו שקיוו כי הקשר עם הגבר שבסופו של דבר גרם לכניסתן לזנות, יביא לחיים אחרים וטובים יותר[10].

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר מסגרות טיפול לנשים במעגל הזנות אשר פרוסות ברחבי הארץ. פועלות מסגרות ייעודיות לקטינות וקטינים, וצעירות וצעירים, לנשים בוגרות, לאימהות וילדיהן ולנשים טרנסג'נדריות. המסגרות נותנות מענה טיפולי בנושאים שונים כגון: מזעור נזקים דרך הלנות חירום, גמילה מסמים ומזנות, והמשך טיפול במרכזי יום לנשים היוצאות לחיים העצמאיים. בנוסף, ישנם מקומות שמסייעים בשיקום תעסוקתי לנשים בתהליכי יציאה מהזנות[2] .

מתוך הדוח לטיפול בזנות משנת 2020, נמצא שבמרכזי השירות השונים לטיפול בזנות 962 צרכו שירותי הזנה, 832 שירותי איתור ויישוג, 811 שירותי היגיינה ובריאות, 766 ביגוד, 751 טיפול פרטני, 720 מיצוי זכויות, 517 הלנת חירום, 479 טיפול קבוצתי, 442 חונכות אישית, 306 סיוע במציאת עבודה, 275 פעילות במרכז יום, 120 שילוב במסגרת הכשרה מקצועית[2]. יש מענים נוספים הנמצאים בפיתוח, וצרכים שזוהו על ידי משרד הרווחה ועתידים לקבל מענה, למשל התייחסות למגזר החרדי והערבי. במסגרת החלטת הממשלה, והחל מחודש דצמבר 2020, משרד הרווחה מפעיל תוכנית ארצית למניעת זנות באמצעות עמותת "תודעה"[2].

מסגרות טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרות הטיפול בישראל מספקות תמיכה, שירותי בריאות, אפשרויות לשיקום ומציאת עבודה לעוסקות בזנות.

טיפול בקטינות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרחב לטיפול בזנות (מודל הל"ב) הוא מודל טיפולי בפריסה ארצית, שמתמקד בשיקום של נערות וצעירות (13–25) המצויות על רצף הזנות ובמצבים של ניצול מיני תמורת אתנן. הפונות לשירות מקבלות שירותי הלנה במרחב מוגן, מענה ראשוני של מזעור נזקים, עזרה במיצוי זכויות, וכן טיפול נפשי מעמיק וסיוע בהשתלבות בלימודים, בהכשרה מקצועית ובעבודה[2].

הלב 24-7

ממוקם בתל אביב, התוכנית מיועדת לנוער וצעירים מכל הדתות, המגדרים והמינים בגילאים 13–21 הנמצאים על רצף הזנות. היא מציעה מקום לשיח, לינה וסיוע במציאת עבודה והתמודדות מול הרשויות[11].

טיפול בנשים בוגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעית (תל אביב)

סיוע לנשים במעגל הזנות- התוכנית כוללת דירת חירום, הוסטל ומרכז יום, טיפול אמבולטורי, סיורי רחוב, הכנה למעגל התעסוקה. כמו כן יש בסלעית קו סיוע 24/7 לנשים במעגל הזנות[12].

אופק נשי (חיפה)

מענה לנשים במעגל הזנות המספק דירת חירום- לנשים שפעילות בזנות, הוסטל -לנשים הנמצאות בתהליך יציאה ממעגל הזנות ומעוניינות בשיקום, ומרכז יום – לנשים ששוהות בהוסטל ומחוצה לו[13].

בשבילך (באר שבע)

מרכז טיפולי הפועל כ"בית חם" המציע: טיפול, ליווי, תמיכה, תיווך מול רשויות, מקום להפוגה ולפסק זמן, ארוחות חמות, מסגרת חברתית[14].

דירות לאימהות וילדיהן

במסגרת החלטת הממשלה, גובש מיזם משותף עם עמותת 'חכמת נשים', שבמסגרתו נפתחו החל מספטמבר 2020 שלוש דירות ייעודיות לאימהות שבתהליכי יציאה ממעגל הזנות וילדיהן. במסגרת המגורים בדירה, האימהות מלוות בתהליך טיפולי פרטני, ועזרה בהשתלבות בעבודה. גם הילדים נמצאים בטיפול[2].

שירותי בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרפאה הניידת בחיפה

ניידת שמגיעה בלילות לכל מקום בו נמצאות נשים בזנות, ונערות ונערים בזנות. במרפאה ישנו צוות רפואי וסוציאלי, שירותי המרפאה כוללים בדיקות איידס ומחלות מין ובדיקות רפואיות אחרות, וכן סיוע רגשי וסוציאלי[15].

מרפאת לוינסקי בתל אביב

המרפאה מעניקה מגוון שירותים רפואיים ופסיכוסוציאליים בהתאם להנחיות המרכז למניעת מחלות אמריקני. צוות המרפאה יוצא בניידת לזירות זנות ומעניק סיוע טיפולי[16].

העצמה תעסוקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופכות את היוצרות

עמותה המסייעת לנשים על רצף הזנות. מרכזי הסטודיו של העמותה מהווים מקום לימוד למקצועות תפירה ושיווק דיגיטלי, ומספקים ליווי מקיף ועוטף במיצוי זכויות, ושיקום וסיוע במגוון תחומי חיים[17].

המכללה – Her Academy

בית ספר חברתי למען נשים החוזרות למעגל העבודה. המכללה מספקת ערוץ הכשרה והכוונה משלים למסגרות השיקום הקיימות, בתנאים העונים על צרכיהן המיוחדים של הנשים[18].

סיוע מעשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא עומדות מנגד

עמותה שמנהלת ומפעילה באמצעות קבוצת פייסבוק קהילה של אלפי מתנדבות בכל הארץ, המעניקות סיוע מעשי, רגשי וחומרי לשורדות זנות[19].

מעבר לקשת

קיימים צרכים ייחודיים לאוכלוסיות מהקשת הטרנסג'נדרית ועבורן גובשה תוכנית ייחודית באמצעות עמותת מעברים. מערך סיוע וייעוץ ארצי ומערך הכשרה דיגיטלי אשר מותאמים לעבודה עם הקשת הטרנסג'נדרית[2].

סל מענים גמיש

במסגרת החלטת הממשלה הוגדר 'סל מענים גמיש' המיועד לנשים וגברים הנמצאים בתהליכי יציאה ושיקום מתקדמים ממעגל הזנות. הסל הגמיש מאפשר מתן סיוע כלכלי לטובת מגוון רחב של צרכים[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זנות בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 חוק איסור צריכת זנות, אתר משרד המשפטים
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 יהב, נ., מוסקוביץ, מ. (2020). טיפול ושיקום אוכלוסיות במעגל הזנות- דו"ח פעילות שנתי 2020. ירושלים: משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 סנטו, י., כרמלי, א., רהב, ג. (2016). הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל. תל אביב: משרד הרווחה והמשרד לביטחון הפנים.
  4. ^ 1 2 גור עינת, מופקרות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008
  5. ^ הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת
  6. ^ 1 2 3 פרקר, א., פלד, ע., תל אביב. מינהל השירותים החברתיים, קשת - קידום שירותי תיקון, & ישראל. השירות לעבודה קהילתית (2010). שירותים לנשים בזנות : סקירת ספרות עירית תל אביב - יפו, מינהל השירותים החברתיים
  7. ^ לוגסי, ר., פלד,ע. אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לעבודה סוציאלית (2016). "אני לא עובדת עם נערות שהן ממש זונות": כיצד עובדות סוציאליות תופסות זנות ונערות בזנות חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית, אדר תשע"ו, מרץ 2016, 112–112.
  8. ^ 1 2 גיא, רעות (2016). זרקור: זנות בקרב נוער להט"בי - היבטים חברתיים ומשפטיים והתמודדות עם התופעה בעשור האחרון בישראל זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית וזהות מגדרית (קובץ בעריכת עינב מורגנשטרן, יניב לושינסקי ואלון הראל).
  9. ^ ורד לי, בהיעדר תמיכה ובגיל צעיר, הטרנסג'נדריות נפלטות אל תעשיית המין, הארץ, ‏26 בפברואר 2017
  10. ^ פרקר, פ. פלד, ע. (2011). חווית האימהות של נשים שנסחרו לתעשיית המין בישראל. חברה ורווחה, לא,1, 29-59.
  11. ^ עמוד הבית, הלב 24/7
  12. ^ סלעית – מערך טיפול תמיכתי לנשים במעגל הזנות
  13. ^ אודות, אופק נשי, ‏2015-08-27
  14. ^ יחידת "בשבילך" לנשים במעגל הזנות, עיריית באר שבע
  15. ^ מרפאות חינמיות לאבחון וטיפול במחלות מין, כל-זכות
  16. ^ safe-sex מחלות מין, אמצעי מניעה, איידס, מין בריא מרפאה ניידת, Safe-sex
  17. ^ דף הפייסבוק של עמותת "הופכות את היוצרות"
  18. ^ המכללה Her Academy - בית ספר חברתי למען נשים החוזרות למעגל העבודה
  19. ^ דף הפייסבוק של "לא עומדות מנגד"