חברת הנשק בארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Barrett Firearms Manufacturing
Barrett Firearms logo.png
סוג חברה פרטית
מייסדים רוני בארט
שנת הקמה 1982
מיקום המטה טנסי, ארצות הברית
ענפי תעשייה תעשייה צבאית וכלי נשק
מוצרים עיקריים רובי צלפים ורובים נגד חומרים,
תחמושת צליפה
אנשי מפתח רוני בארט (מייסד, מנכ"ל ומפתח נשק),
כריס בארט (נשיא ומפתח נשק)
https://barrett.net/

חברת הנשק בארטאנגלית: Barrett Firearms Manufacturing) היא חברה אמריקאית שמפתחת ומייצרת כלי ירייה ותחמושת. ההתמחות של החברה היא רובי צלפים כבדים ורובים נגד חומרים. היא ידועה בעיקר בזכות רובה הבארט M82A1 שלה, רובה צלפים/נגד חומרים חצי-אוטומטי בקליבר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו) שהפך להצלחה המסחרית הראשונה של החברה ונחשב לאחד הרובים הנפוצים בעולם מסוגו. את החברה ייסד רוני בארט ב-1982 והוא עומד בראשה מאז.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלף אמריקאי עם הבארט M82A1.

החברה נוסדה בשנת 1982 על ידי רוני בארט, מהנדס ומפתח כלי נשק, במטרה לפתח רובי צלפים כבדים חצי-אוטומטיים בקליבר 0.5 BMG ‏ (קליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו המשמש מקלעים כבדים דוגמת ה-M2 בראונינג). הרובה הראשון שפיתח רוני בארט היה הבארט M82, כאשר הציון M82 מרמז על שנת פיתוחו. בשנת 1986 שיפר בארט את הרובה לדגם הנפוץ ביותר כיום, בארט M82A1. רק ב-1989 זכה הרובה להצלחה מסחרית, כאשר נרכש על ידי צבא שוודיה. זמן קצר לאחר מכן נרכש הרובה גם על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית ושירת במלחמת המפרץ ב-1991. הרובה מילא נישה שהייתה חסרה אז וקנה לעצמו מהר מאוד מוניטין שהביא צבאות רבים ברחבי העולם לרכוש את הבארט.

גם צה"ל רכש את הבארט M82A1, בהתחלה בשביל חיל ההנדסה הקרבית ויחידת סילוק הפצצות של יהל"ם, ובהמשך גם עבור צלפי חיל הרגלים. במשך שנים כל פלוגה מסייעת כללה מחלקת צלפי בארט, והרובה זכה להערכה בזכות כוח האש שלו ויכולתו לחסל מחבלים, גם כאלה שמסתתרים מאחורי מחסה, כגון קיר. ב-2008 הוחלט להוציא את ה-M82A1 ממערך הצליפה של החי"ר ולהשאירו בשימוש חיל ההנדסה הקרבית כרובה נגד חומרים. הסיבה לכך הייתה ארגונומיה גרועה ודיוק יחסית נמוך לרובי צלפים מתחרים (ה-M82A1 מקבץ בדיוק של 3–1 דקת קשת, בעוד שרובה צלפים נדרש לקבץ מתחת לדקת קשת אחת).

הבארט M82A1 שימש גם את המחתרת האירית, ה-IRA, במלחמת הגרילה שלהם נגד צבא בריטניה. הבארט היה מסוגל לחדור את שכפ"ץ הקוולר הסטנדרטי וגרם לאבדות רבות בקרב הבריטים ולדה-מורליזציה של החיילים, שנאלצו ללבוש אפוד מגן קרמיים כבדים במיוחד כדי להתגונן בפני הבארט.

בעקבות ההצלחה של הבארט, החלה החברה לפתח רובי 0.5 נוספים, בחלקם במקום פעולה חצי-אוטומטית נעשה שימוש בפעולה בריחית על מנת להגדיל את הדיוק ולהפחית את עלויות הייצור ומחיר הכלי.

בנוסף פיתחה החברה גם רובים וכלי ירייה בקליברים קטנים יותר, אך הם זכו לפחות הצלחה.

בעקבות עלייה בפופולריות של רובי צלפים בקליבר 0.338 לפואה מגנום, תחמושת שהיא מצד אחד בעלת טווח ועוצמה גדולים באופן ניכר מתחמושת ה-7.62x51 מ"מ נאט"ו ומצד שני קלה יותר ומדויקת יותר מתחמושת ה-12.7x99 מ"מ נאט"ו, החלה גם חברת בארט לעסוק בתחום. כריס בארט פיתח את רובה הבארט M98 וגרסה משופרת שלו, הבארט M98B, רובה 0.338 בריחי. על בסיס רובה זה פיתח כריס בארט את הבארט MRAD, רובה צלפים מודולרי התומך במספר קליברים, שהתמודד במכרז PSR של הצבא האמריקני עבור רובה הצלפים העתידי שלו. ה-MRAD לא זכה במכרז אך זכה לשבחים, בהם פרס "רובה השנה 2012" של איגוד הרובאים הלאומי, ונרכש על ידי הימ"מ. בעקבות הימ"מ החל צה"ל לבחון את הרובה.

ב-26 בפברואר 2016 הכריזה טנסי על רובה הבארט M82A1 כ"רובה הרשמי" של המדינה.

קו מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובי צלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובה צלפים כבד/נגד חומרים בארט M82A1, הרובה הידוע והמצליח ביותר של החברה
רובה צלפים מודולרי בארט MRAD

רובים חצי-אוטומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוונות ואופטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחמושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חברת הנשק בארט בוויקישיתוף