בארט M82

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בארט M82A1)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בארט M82
M107 1.jpg

רובה בארט M82A1

מידע כללי
סוג רובה צלפים כבד/רובה נגד מטרות קשות/רובה נגד חומרים
נגזרות M82A1, M82A1M, M82A3, M107, M107A1
תכנון רוני בארט, 1982
מדינה מייצרת Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן חברת הנשק בארט
מלחמות עימותים רבים
מדינות המשתמשות ראו #תפוצה ושימוש, בפרט ארצות הברית וישראל
מחיר ליחידה כ-8,900 דולר
מידע טכני
קליבר 0.5 BMG12.7 \times 99 \ \mbox{mm}
פעולה רתע קצר, חצי אוטומטי
הזנה מחסנית נתיקה בת 10 כדורים
כוונות כוונת טלסקופית
אורך כולל 1448 מ"מ
אורך קנה 737 מ"מ
משקל ריק 14 ק"ג
מהירות לוע 854 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי עד 1800 מטר
טווח מקסימלי מספר קילומטרים
דיוק 1.5-3 דקות קשת עם תחמושת 0.5 BMG רגילה,
למטה מ-1 דקת קשת עם תחמושת match grade

בארט M82אנגלית: Barrett) הוא רובה צלפים כבד המיועד לפגיעה במטרות משוריינות וחדירת חומרים. הבארט הוא רובה הצלפים הנפוץ בעולם מסוג זה, הקליבר שלו הוא 0.5 אינץ' (קליבר 12.7 מ"מ נאט"ו של מקלע M2 בראונינג). הבארט נמצא בשירות צבאות ויחידות משטרה רבים בעולם, בהם צה"ל (בו הוא נקרא פשוט "בארט") וחיל הנחתים האמריקני וצבא ארצות הברית (בהם הוא נקרא M-107). עם זאת, צלפים רבים וכן יחידות צבאיות (בהן צה"ל) לא מחשיבים את ה-M82 ונגזרותיו לרובה צלפים אמיתי עקב מגרעות ברובה בהן חוסר דיוק מספק ביחס לרובה צלפים וארגונומיה גרועה שמקשה על היורה. למרות זאת, הבארט הוא אחד מהרובים הנפוצים בעולם בקליבר זה.

הדגם המקורי של הבארט הוא ה-M82, אחריו הגיע דגם משופר M82A1 שהיה נפוץ בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 וזכה להצלחה רבה. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הצטייד צבא ארצות הברית ב-M82A3, דגם משופר של ה-M82A1, תחת השם M107 SASR. כיום נמצאים בשירות ברחבי העולם הן רובי בארט M82A1 והן רובי בארט M82A3.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת הנשק בארט נוסדה בידי רוני בארט במטרה לבנות רובים חצי-אוטומטיים בקליבר 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ נאט"ו), קליבר זהה לזה של מקלע כבד M2 בראונינג. בארט התחיל לעבוד בתחילת 1980 ואב-טיפוס עובד הושלם כבר ב-1982, ומכאן המספר 82 בשם הדגם. בארט המשיך לשפר את הרובה שלו וב-1986 השלים את הגרסה המשופרת: ה-M82A1.

מאמצי הפיתוח נשאו פרי רק בשנת 1989, כאשר הצבא השבדי הזמין 100 רובים. לחברה נרשמה הצלחה נוספת כאשר הכוחות המזוינים של ארצות הברית הזמינו כמות נכבדה של רובים לקראת מלחמת המפרץ. חיל הנחתים האמריקני רכש בהתחלה כ-125 רובים ובעקבותיו נתקבלו הזמנות גם מצבא ארצות הברית וחיל האוויר האמריקני.

ב-1987 נולד הבארט M82A2 bullpup, דגם בולפפ שבו המחסנית מותקנת מאחורי ההדק, על מנת לקצר את אורך הרובה. דגם זה גם תוכנן עם רתע מופחת, על מנת שאפשר יהיה לירות בו בעמידה או ברכינה, תוך השענת הקת על הכתף, ללא צורך בחצובה. המטרה בייצור רובה זה הייתה לנצלו כרובה כבד ונייד, שיכול לפגוע במסוקים המרחפים נמוך, במחיר זול. דגם זה לא זכה להצלחה וייצורו הופסק.

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נכנס לשירות רובה ה-M82A1M, שיפור של ה-M82A1. דגם זה נרכש על ידי חיל הנחתים האמריקני בכמויות גדולות, תחת הציון M82A3 SASR ו-M107 SASR. השיפור המשמעותי ברובה זה הוא הוספת מסילת פיקטיני, המאפשרת התקנת אמצעי עזר שונים כמו כוונות טלסקופיות שונות, אמצעי ראיית לילה, צייני לייזר, ידיות, פנסים וכו'. שיפורים נוספים בוצעו בארגונומיה ובהפיכתו של הרובה למודולרי יותר.

בעשור השני של המאה ה-21 פיתחה בארט את ה-M107A1, שיפור ושדרוג ל-M107, שהוא בעצמו שדרוג צבאי ל-M82A1. בשדרוג נעשו שינויים ארגונומיים רבים בהתבסס על שירות הרובה במלחמת אפגניסטן (2001-2014) ומלחמת עיראק והניסיון שנרכש, כאשר העיקרי שבהם הוא הפחתת משקל הרובה בכ-2.5 ק"ג וזאת על ידי שימוש בסגסוגות קלות יותר.

רובה הבארט M82A1 מחזיק בשיא הצליפה הארוכה יותר, כאשר ב-2012 שני צלפים מרגימנט הקומנדו השני של צבא אוסטרליה הרגו מפקד בטאליבאן כאשר פגעו בו מטווח 2,815 מטר.‏[1]

תפוצה ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבארט נמצא בשרות צבאות ויחידות אכיפת חוק רבות בעולם, בהן צה"ל והזרועות השונות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. בסך הכל, יחידות צבאיות ומשטרתיות מלמעלה מ-30 מדינות קנו את הבארט, בהן: אוסטרליה, בלגיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, יוון, ישראל, איטליה, מקסיקו, נורבגיה, פורטוגל, ערב הסעודית, ספרד, שבדיה, טורקיה, בריטניה, ארצות הברית.

בנוסף ליחידות צבא ואכיפת חוק, הבארט גם מופץ בשוק האזרחי כרובה 0.5 מדויק לתחרויות ירי בטווחים של 900 מטר ומעלה. כמו כן, ה-M82A1 בארט שימש ב-2002 כפלטפורמת בסיס לפרויקט OSW (נשק צלפים ייעודי). ה-M82A1 צויד בקנה קצר יותר בקליבר 12.5 מ"מ והותאם לירות קליעים נפיצים במהירות נמוכה שפותחו עבור מטול הרימונים של פרויקט OCSW (רובה העתיד של צבא ארצות הברית). בניסויים נמצא שפגיעת הפצצות יעילה, אך הרתע של הרובה גדול ממה שאדם יכול לעמוד בו. נשק זה צוין כ-XM-109 וכנראה שלא יעבור את שלב הניסויים בגלגולו הנוכחי.

בכוחות המזוינים של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל מחיל ההנדסה האמריקני בוחן את הבארט. הבארט משמש את חיל ההנדסה לפיצוץ ופירוק מטענים מטווח רחוק.

הבארט M82A1 אומץ בצבא ארצות הברית ובחיל הנחתים האמריקני כ-XM-107, כאשר X מסמן שמדובר ברובה ניסיוני. בהתחלה הוחלט לרכוש גרסה בריחית שלו, הבארט M95, אבל החלטה זו בוטלה. אחרי שהצלחת הבארט M82A1 ביססה אותו כנשק המוצלח ביותר בתחומו (רובי צלפים כבדים) הוחלט על רכישות נוספות של M82A1M/A3 (שיפור של הדגם המוצלח) תחת הציון M-107. הסיבה לציון זה הייתה ביורוקרטית, על מנת לאפשר העברת תקציבים לרכישתו מתקציב ה-M95 שבוטל.

בצבא ארצות הברית, הבארט ידוע כ-SASR - Special Applications Scoped Rifle, רובה טלסקופי לשימושים מיוחדים. שימושיו העיקרים הם רובה כנגד חומרים ורובה לפירוק פצצות. הטווח האפקטיבי הגדול של הבארט - מעל 1500 מטר, ועם שיא של 2500 מטר - בשילוב עם אנרגיית ירי גבוהה ותחמושת חזקה כגון API ו-Raufoss M213 הפכו את הבארט לנשק יעיל לפגיעה במטרות כגון צלחות ואנטנות מכ"ם, כלי רכב ומשאיות, מטוסים חונים וכן הלאה. עוצמת הירי התבררה כחזקה עד כדי יכולת לחדור קירות: קליעים שנורו מ-M82A1 בארט הצליחו לחדור בלוק בטון בעובי של מטר. ביצועים אלו הובילו להכרה כי הבארט מסוגל לפגוע גם במטרות אדם הניצבות מאחורי מחסה בטווחים קצרים ובינוניים. חרף יכולת זו, לא נעשה בבארט שימוש רב באופן דומה.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארט בשימוש צה"ל

בצה"ל נעשים בו שימושים דומים. התפקיד של הבארט בצה"ל מוגדר כ-Hard Target Interdiction ("חודר מטרות קשות" או HTI), כלומר הבארט M82A1 משמש בעיקר לפגיעה במטרות משוריינות או קשוחות כגון מכוניות, נגמ"שים קלים, מבנים, (דרך) קירות ועוד.

הייעוד המקורי של הבארט היה צליפה בטווח רחוק במיוחד, אך הבארט התגלה כלא מתאים לכך עקב משקלו הרב, הנדסת אנוש גרועה, דיוק לא מספק ומחסור בתחמושת מדויקת. לכן, הוחלט להסב אותו לרובה HTI ואת תפקיד הצליפה לטווח ארוך להפקיד בידי הרמינגטון M24, רובה צלפים בריחי בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו היעיל לטווח של עד 800 מטרים, ובידי הברק (338), המדויק יותר היעיל עד לטווח של כ-1200 מטרים, שנרכש ב-2008, ובידי רובי מקמילן TAC-338 ומקמילן TAC-50 הנמצאים בשירות היחידות המיוחדות.

בידי חיל ההנדסה הקרבית הבארט M82A1 משמש גם לפירוק פצצות ונטרול מטעני חבלה מרחוק. לעתים משתמשים בו כדי לפרק את המטען מבלי לפוצצו ולעתים המטרה היא לפוצצו פיצוץ מבוקר כאשר הוא מצוי באזור מבודד ומאובטח. במקרה זה, הצלף/חבלן יורה במטען כאשר הוא נמצא בטווח רחוק מספיק, מאחורי מחסה. יחידת יהל"ם הייתה הראשונה לרכוש רובה זה בצה"ל. בעקבותיה הוא נרכש גם ביחידות אחרות וכן אומץ בכלל חיל הרגלים הישראלי.

בעקבות ההצלחה בחיל ההנדסה נרכש הרובה גם לחיל הרגלים ובכל פלוגה מסייעת בחי"ר הוקמה מחלקה של צלפי בארט, שעסקה גם בצליפה נגד מטרות אדם בטווח ארוך. למרות מגרעותיו, הבארט נחל הצלחה מסוימת גם במטרה זו והצליח בהריגת מחבלים מאחורי מחסה ומטווח רחוק. בתחילת המאה ה-21 הוחלט לרכוש גם את הדגם המשופר M82A1M. ב-2008 בעקבות עבודת מטה של זרוע היבשה והאחראים על תחום הצליפה בצה"ל, החליט קצין חי"ר וצנחנים ראשי על הוצאת הבארט ממערך הצליפה של החי"ר והעברת הרובים לחיל ההנדסה הקרבית.

סקירה טכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובה M82A1 בארט עם כוונת טלסקופית
רובה M107 , גרסת צבא ארצות הברית לבארט M82A3

הבארט M82 ונגזרותיו הם רובים חצי-אוטומטיים המופעלים באמצעות הרתע עם מכת קנה קצרה. כאשר מתבצע ירי ברובה, הקנה נרתע אחורנית מרחק קצר (כ-25 מ"מ) ואז ננעל בידי הבריח המסתובב. אחרי הרתיעה, זיז בבריח המחובר גם לבית הבליעה משחרר את הבריח. כאשר הבריח משתחרר, זרוע ההאצה מכה בו ודוחפת אותו אחורנית, מעבירה חלק מאנרגיית הרתע של הקנה לבריח על מנת לאפשר מחזור ירי אמין ויעיל. אז הקנה שוב נעצר ואילו הבריח ממשיך לנוע אחורה על מנת לפלוט את התרמיל הריק. כאשר הבריח חוזר קדימה בחזרה הוא גורף כדור מהמחסנית ומזין אותו בבית הבליעה ושוב נועל את עצמו לקנה. בנוסף, הפטיש נדרך בעת חזרת הבריח. הרובה עצמו מוזן באמצעות מחסנית חיצונית נתיקה המכילה 10 כדורים. בית הבליעה מורכב משני חלקים (עליון ותחתון) היצוקים מפלדה ומחוברים באמצעות פינים צולבים. הקנה הכבד יצוק באופן מיוחד על מנת לשפר את פיזור החום ולהקטין את משקלו. בנוסף, הקנה מצויד בבלם לוע גדול ואפקטיבי, בצורת שני חתכים מלבניים. מטרתו לפזר את הגזים והרשף הגדולים אחרי הירי ולהסיטם הצדה כדי לא לפגוע בשדה הראייה של היורה.

רובי הבארט M82A1 מצוידים בתושבת לכוונות טלסקופיות וכן בכוונות ברזל מתקפלות לצורכי גיבוי. בדרך כלל, הבארט מצויד בכוונות טלסקופיות מסדרת M של לאופולד (Leupold M series 10X) המספקים הגדלה של עד פי 10. רובי ה M82A1M\A3 מצוידים גם במסילת פיקטיני לאורך כל הקנה, המאפשרת התקנת אביזרים טקטיים שונים ומגוונים. כל הרובים בסדרה מצוידים בידית נשיאה מתקפלת ובחצובה דו-רגלית קדמית (בדגמים המשופרים היא נתיקה). ה-M82A3 גם מצויד בחצובה חד-רגלית נתיקה על הקת. הקת עצמה כוללת כרית רכה לספיגת הרתע.

את הבארט ניתן להתקין על חצובות חי"ר M3 או M122 רגילות של צבא ארצות הברית וכן על רכבים עם תושבת רכה לבארט. ניתן גם לחבר לבארט רצועה לנשיאה, אבל בגלל משקלו ואורכו הרב לא נוח לשאת אותו כך. כאשר הוא אינו בשימוש, הבארט נישא במארז מיוחד (מעין קופסה עם ידית נשיאה המגינה עליו מפגעי הסביבה).

ה-M82A2 שונה מה-M82A1 בעיקר בקונפיגורציה שלו: ידית האחיזה ושמורת ההדק ממוקמות לאחר המחסנית ולא לפניה, כאשר מנגנון הירי נמצא כולו קרוב יותר לאזור הקת, ומאחורי ההדק. ידית אחיזה נוספת הותקנה מתחת לרובה ותושבת הטלסקופ הוזזה קדימה. דגם זה - בארט בתצורת בולפאפ - לא זכה להצלחה גדולה וייצורו הופסק.


גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Masters, Chris (October 29, 2012). "Taliban remain in fear of lethal strikes". dailytelegraph.com.au. Australian Daily Telegraph. Retrieved 1 November 2012.