חוק יסוד: הצבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוק יסוד: הצבא
תאריך לועזי 31 במרץ 1976
תאריך עברי כ"ט באדר ב' ה'תשל"ו
כנסת הכנסת השמינית
עיקרי החוק
נוסח מלא אתר הכנסת

חוק יסוד: הצבא הוא חוק יסוד הקובע את כפיפותו של צה"ל והרמטכ"ל לממשלה. החוק התקבל על ידי הכנסת השמינית ב-31 במרץ 1976, כ"ט באדר ב' ה'תשל"ו,[1] בעקבות מסקנות ועדת אגרנט שחקרה את נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את הרקע לחקיקתו:

הבסיס החוקתי והחוקי של צבא ­הגנה ­לישראל היה עד כה פקודת צבא­ הגנה ­לישראל, תש"ח-­1948, מיום י"ז באייר תש"ח (26 במאי 1948), שניתנה לפי סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח- ­1948 ואושרה בסעיף 4 לפקודת סדרי השלטון והמשפט (הוראות נוספות), תש"ח-­1948.
מוצע עתה להביא את עניין הצבא בשורת חוקי­ היסוד הדנים במוסדות ממלכתיים אחרים, כגון הכנסת, נשיא המדינה, הממשלה. החוק המוצע הולך בעקבות הפקודה האמורה מראשית ימי המדינה, אך מוסיף הוראות בעניין כפיפות הצבא לממשלה ומעמדו של הרמטכ"ל והוראות אחרות שוועדת החקירה ­- מלחמת יום הכיפורים (ועדת אגרנט) התריעה על העדרן.[2]

חוק יסוד זה לא עבר כל שינוי מאז שנחקק.

החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הוא קצר ותמציתי, בעל 6 סעיפים, ו-9 משפטים בלבד:

  • מהות: צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה.
  • כפיפות למרות האזרחית:
  • הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי.
    • ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון.
    • ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון.
  • החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבע בחוק או מכוחו.
  • הסמכות להוציא הוראות ופקודות המחייבות בצבא תיקבע בחוק או מכוחו.
  • אין להקים או לקיים כוח מזוין מחוץ לצבא-הגנה לישראל אלא על פי חוק.

הסבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמכות להפעלת צה"ל, מצויה בידי כל הממשלה. לראש הממשלה אין מעמד מיוחד להפעיל את צה"ל כמו שקיים במדינות אחרות כמו בארצות הברית למשל, ושר הביטחון צריך להפעיל את הצבא על פי החלטות הממשלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק יסוד: הצבא, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]