חיה תומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמנית הקרמיקה חיה תומא
פסול קיר בוואדי ניסנאס לזכרה של חיה תומא, הוכן על ידי נשים מהשכונה בשנת 2009. חלק מ"מסלול חיה תומא" העובר בוואדי
יצירתה של חיה תומא בכניסה ל כנסייה היוונית-קתולית "א-סיידה" (שמשמעותו בערבית: גבירתנו), בבית החסד בעיר התחתית בחיפה

חיה תוֹמָא (1931יוני 2009) הייתה אמנית קרמיקה יהודייה ישראלית. יצירות קרמיקה שלה מעטרות חזיתות בתים ורחובות בעיר חיפה, בעיקר בשכונת ואדי ניסנאס.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיה תומא נולדה כחיה קרברג בעיירה הקטנה אורגייב הקרובה לקישיניב שבמולדביה. ב-1934 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה. ב-1941 עברה המשפחה מחדרה לחיפה. עד 1945 למדה חיה בבית הספר היסודי זיכרון יוסף באחוזה בחיפה, בשנים 1945-48 חייתה ולמדה בקיבוץ שער העמקים ובשנים 1949-51 שירתה במחלקת התרבות חיל הים.

החל בשנת 1954 חייתה עם אמיל תומא, שהיה פעיל מרכזי במפלגה הקומוניסטית הישראלית. השניים הכירו בוואדי ניסנאס. הקשר ביניהם - יהודייה ופלסטיני נוצרי אזרח ישראל - היה נושא לכתבות רבות בתקשורת הישראלית. בגלל חוקי הנישואים הדתיים בישראל, יכלו השניים להתחתן רק ב-1962 במוסקבה.

בשנים 1955-1972 רקדה תומא בסטודיו של ירדנה כהן. ב-1963 הדריכה קבוצת מחול של נוער ערבי-יהודי לרגל השתתפות בפסטיבל הנוער הבינלאומי בהלסינקי, פינלנד.

מ-1965 עד 1968 שהתה משפחת תומא במוסקבה, שם למדה חיה תסריטאות באולפני הקולנוע "מוספילם". עם שובה של המשפחה לישראל עבדה זמן מה כתסריטאית.

בשנים 1974-1971 למדה קרמיקה באוניברסיטת חיפה בהנחיית פרופ' חנה זונט והאמנית רעיה רדליך. בשנים 1975-1980 למדה אמנות במכללת אורנים בהנחיית האמנית ורדה יתום. בשנים 1989-2004 לימדה את אמנות הקרמיקה ב"בית חסד" בחיפה. בצד אלה, בשנים 1971-1996 ניהלה אחד מסניפי רשת הספרים סטימצקי בחיפה.

תומא נפטרה ב-2009 והובאה לקבורה בטקס חילוני ליד קבר בעלה, בבית העלמין הנוצרי-אורתודוקסי בחיפה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנותה של חיה תומא מושרשת בביוגרפיה שלה. חלק מעבודותיה הקרמיות שואבות מזיכרונות ממקום הולדתה. היא נהגה לבקר את משפחתה הגדולה בקישיניב ואספה זיכרונות מהזקנים שבהם. רוב בני המשפחה מתגוררים כיום בישראל.

בשנים 1999-2008 יצרה תומא את קירות הקרמיקה בפסטיבל "החג של החגים" בחיפה.[1] "החיבור שלי לוואדי הוא שאני מגלה מפעם לפעם את האנשים שגרים פה. הוואדי זה מין פלנטה שנמצת בתוך חיפה. פלנטה שיש לה היסטוריה משלה. אולי אנחנו נגלה את ההיסטוריה של הוואדי? הגיע הזמן!" כך אמרה בראיון טלוויזיוני עם אריה יאס.

הנוף וההיסטוריה של ארץ ישראל-פלשתינה היו מקור השראה לעבודותיה. במיוחד חיפה, העיר שבה התגוררה, וסביבותיה. היא התעניינה בממצאים הארכאולוגיים של הארץ, ששיקפו את המגוון התרבותי והאתני שהיה באזור לאורך ההיסטוריה, ושילבה בעבודותיה עיצוב מודרני וצורות ארכאיות של כלי חרס. ביצירותיה ניכרים הדים לאותו מרקם תרבותי מגוון שמאפיין את החברה הישראלית גם כיום.

תומא הייתה מעורבת בפעילות פוליטית וגם בעבודותיה התייחסה לנושאים אקטואליים של המציאות הישראלית. בחלק מפסליה תיארה את הסבל במלחמות ובמיוחד את גורלן של נשים. יצירותיה היו חלק בלתי נפרד מחייה ומקורם של פסלי הקרמיקה כמו "הגר" ו"המקוננות" בחוויותיה האישיות. יצירות קרמיקה של תומא שזורות במקומות שונים בעיר חיפה, בחזית בית מגורים בכרמל ובתחום כנסיית "בית חסד" בעיר התחתית.

בין התערוכות בהשתתפותה:

  • "קולות רחוקים, מלים קרובות" עם האומנית ההונגרית קטלין ברודי ברודלשטד (Rudolstadt) במסגרת ה-Folk-Roots Weltmusik-Festival בגרמניה, 2008.
  • "עץ החיים" עם מיכאל תומא (אחד משני ילדיה) בבית נגלר בקריית חיים, 2010.
  • תערוכת יחיד: "יש חיים" בבניין עיתון "אל איתיחאד" במסגרת פסטיבל החג של החגים בחיפה, 2012.

מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרה של תומא הוקם "מסלול חיה תומא" שהוא חלק מפסטיבל החג של החגים. במשכן לתרבות ואמנויות נגלר הוצגה תערוכה בהשתתפות כ-50 אמנים ערבים ויהודים לזכרה.[2] כמו כן הוקם קיר קרמיקה המוקדש לזכרה מטעם סדנת הקרמיקה של נשי ואדי ניסנאס, בהדרכתם של נטליה דיאטלוב ועבד עאבדי.

עבד עאבדי אמר על פועלה כי "בכל יצירותיה של חיה בא לידי ביטוי העיסוק ביצירת דיאלוג חזותי עם קהל נטול ידע על הסכסוך היהודי-ערבי ועל מאבק האוכלוסייה הערבית למען שוויון, למען שלום והצדק החברתי."[3]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]