חכמי יבנה ברומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ביקוריהם של חכמי יבנה ברומא בסוף המאה הראשונה, בראשות או בהשתתפות הנשיא רבן גמליאל דיבנה, אשר נחשב לבעל סמכות רוחנית על ידי השלטון הרומאי, מתוארים בעשרים ואחד מקורות בספרות חכמים.[1] ניתוח המקורות מראה כי מדובר בשני מסעות עיקריים, שלכל אחד מהם הרכב משלחת שונה. ברם, חבר אחד היה משותף לשתי המשלחות, רבן גמליאל. בחלק מן המקורות נזכרת רומא במפורש, ובאחרים מתברר מן הנסיבות שככל הנראה הם קשורים לביקור ברומא.

בספרות חכמים ישנן עדויות רבות לביקורי חכמים מארץ ישראל בתפוצות ישראל, לאחר חורבן הבית השני. קיימים פרטים על ביקורים שנערכו בערים: נהרדעא, אנטיוכיה, אלכסנדריה ועוד. אולם נראה שלביקור ברומא הייתה מעבר לכך גם משמעות פוליטית, מאחר שהעיר שימשה כמרכז ההנהגה של האימפריה הרומית.

מטרת שתי המשלחות הייתה להציל את יהדות התפוצות מגזֵרות שעמדו לחול עליה לאחר חורבן הבית השני: הראשונה ביקשה למנוע את הגזֵרה המתוארת במקורות: "מכאן ועד ל' (30) יום לא יהיה בכל העולם יהודי"[2] והשנייה הייתה שתדלנות למען ביטול המס היהודי שהסתיימה בהצלחה מסוימת כפי שמעיד המטבע שטבע הקיסר נרווה: Fisci Judaici Calumnia Sublata ("בוטלה אכזריות גביית המס היהודי").

תיאור הביקורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות אחרות מספרות על מסעו של רבן גמליאל עם "זקנים" או עם "תלמידיו", אך יעד המסע לא מצוין.
ישנן מסורות נוספות המתארות שהייה ברומא של החכמים שהיו עם רבן גמליאל. מהם על שני החכמים: רבי אליעזר ורבי יהושע בן חנניה. ויש מסורות על ביקור של כל אחד מהחכמים: רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה או רבי עקיבא.

פירוט המסעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות נמצא כי מסעות רבן גמליאל היו חמש עשרה: מהם שתים עשרה כראש המשלחת, במקרים אלה שמו מופיע בתחילת רשימת חברי המשלחת. נביא רק אחדים מהמקרים:

  1. "מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כֻּלָהּ. רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן" (משנה, עירובין, פ"ד, מ"א) – הנושא הוא תחום שבת הוא התחום שבו מותר לאדם לנוע בשבת מחוץ לעיר (בעיר מותר ללכת עד 2,000 אמה).
  2. "מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה" (מעשר שני, פ"ה, מ"ט) – מהפירות כבר הופרש מעשר, אך עדיו המעשר לו הגיע ליעדו: ללוויים ולעניים. עתה הם רחוקים מהיבשה ועלולים לאחר את המועד. הם מבקשים את הבעלות על המעשרות לבעליהם עוד באוניה, באמצעות מינוי שליחים מבין ה"זקנים".
  3. "שאלו (בגרסה אחרת יש תוספת: "הפילוסופין") את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודה זרה. למה אינו מבטלה?" (עבודה זרה, פ"ד, מ"ז) – התשובה היא אם כן צריך היה לאבד את גרמי השמש: השמש, הירח, הכוכבים, להם הם עובדים.
  4. "וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה (במקור בה') נכנסים לרומי. שמעו קול המיה של מדינה מפיטיוליסס (עיר הנמל petoeli היום צפונית מנאפולי), עד מאה ועשרים מיל, תחילה הם בוכים ורבי עקיבה מצחק" (ספרי, עקב, פ"י מ"ג).
  5. "מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה ולא נמצא לולב כי אם ביד רבן גמליאל בלבד" (תורת כהנים, אמור, פט"ז, ק"ב ע"ג) – מכאן שמועד אחד הנסיעות היה בסוכות.
  6. "מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באים בספינה. עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה" (סוכה כ"ג, ע"א). עוד עדות לנסיעה בסוכות. נציין רק כי "למחרת נשבה רוח ועקרתה" (את הסוכה).
  7. "מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהלכו לרומי" (שמות רבא, פרשה ל').
  8. "דלמא: רבי ליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי. עלון לחד אתר ואשכחון מיינוקיא עבדון גבשושין ואמרין: הכין בני ארעא דישראל עבדיו ואמרין: ההן תרומה וההן מעשר. אמרין: מסתברא דאית הכא יהודאין" (ירושלמי, סנהדרין פ"ג, כ"ה ע"ד). הם פגשו בנערים משננים הלכות מעשר ותרומה, אמרו אלה יהודים.

מקורות נוספים מזכירים רק את הזקנים ללא רבן גמליאל.

  1. "מעשה ברבי אלעזר ורבי יהושע שהיו מפרשים בים הגדול. נכנסה ספינתם למים שאינם מהלכים (כנראה בנהר הטיבר). אמר רבי אליעזר לרבי יהושע: לא באנו לכאן... כיון שעלו לרומי אמר להם אדריאנוס" מימי אוקיינוס מה הן? (בראשית רבא פרשה י"ג).
  2. "מעשה שהלך ר' יהושע לרומי ואמרו לו יש כאן תינוק אחד ירושלמי יפי עיניים וטוב רואי ועומד לקלון והלך ר' יהושע לבדו.. ש[פדאו בממון הרבה ושגרו לארץ ישראל" (תוספתא הוריות פ"ב, ה"ה).

מעשה שהיו רבותינו ברומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 95, בימיו של הקיסר דומיטיאנוס, הגיעה לרומא משלחת מארץ ישראל, הכוללת את רבן גמליאל דיבנה, אשר נחשב לבעל סמכות רוחנית על ידי השלטון הרומאי, אליעזר בן הורקנוס ויהושע בן חנניה. המשלחת באה במטרה לבטל את הגזרות הצפויות ליהודים מפעולותיו הצפויות של הקיסר, כפי שמובא במקורותינו : מכאן ועד ל' (30) יום לא יהיה בכל העולם יהודי.

תיאור ביקורם מובא במדרש מואתחנן רבא ומוזכר גם במקורות רומאיים:

ד"א (דיבור המתחיל) ושבת עד ה' אלהיך אין לך דבר גדול מן התשובה. מעשה שהיו רבותינו ברומי ר"א, הוא אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע , הוא יהושע בן חנניה, ורבן גמליאל, הוא רבן גמליאל דיבנה, וגזרו סנקליטין (מועצה) של מלך לומר: "מכאן ועד ל' (30) יום לא יהיה בכל העולם יהודי". והיה בסנקליטין של מלך, (שר) ירא שמים (כינוי לאוהד יהודים). בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר. והיו רבותינו מצטערים הרבה. אמר להם אותו ירא שמים: "אל תצטערו מכאן ועד שלשים יום אלהיהם של יהודים עומד להם". בסוף כ"ה (25) ימים גילה לאשתו את הדבר. אמרה לו: " והרי שלמו(עשרים וחמשה ימים. מלאה התקופה שקצבתה ואינך עושה כלום?)". אמר לה: "עוד חמשה ימים". והייתה אשתו צַדֶּקֶת ממנו. אמרה לו: " אין לך טבעת, מוץ אותה! (שהיה לו טבעת רעל בטבעתו שאם תעלה עליו חמת המלך, יתאבד) ומוֹת וסנקליטין בטל עליך ל' ימים אחרים והגזירה עוברת (חברי המועצה יתאבלו עליך 30 יום ולא יתכנסו לישיבותיהם. והיה להם מנהג שאם גוזרים גזירה ואחד מהם מת, הם מבטלים את הגזירה.[4] שמע לה ומץ את טבעתו ומת.

שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים (לנחמה). אמרו רבותינו זה לזה: "חבל לספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס!", כלומר הצדיק הזה (הלך) לא מל (ואם לא מל אינו נחשב לצדיק). אמרה להן אשתו: "יודעת אני מה אתם אומרים. חייכם, לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה. מיד נכנסה לתוך הקיטון (חדר השינה) והוציאה להן קופסה, שהייתה ברית מילה בתוכה וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה. וקראו עליו רבותינו המקרא הזה :(תהלים מז) "נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני ארץ מאוד נעלה" (את זה למדנו מאברהם אבינו).

דברים רבא, ואתחנן, סימן כ"ד

המקרה הובא גם במקורות רומאיים, לפיהן המשלחת גרמה לסנטור להמיר את דתו ליהדות ועל מנת להגן על היהודים הוא נאלץ לאבד עצמו לדעת. ההיסטוריון הרומאי דיו קסיוס כותב כי בזמן הקיסר דומיטיאנוס סנטור בשם טיטוס פלביוס קלמנס הוצא להורג ואשתו דומיטיליה (Domitilla) הוגלתה כי גילתה רגשות חיבה ליהודים.

בין שני המסעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיון בכל המובאות מצביע על כך שהיו שתי משלחות לרומי: האחת, רבן גמליאל ועימו (לפי סדר זה): רבי יהושע בן חנניה, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, השנייה, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה ורבי גמליאל (אחרון ברשימה). סדר הרשימה הוא לפי הגיל והמעמד בסנהדרין. בקבוצה הראשונה נמנה תחילה רבי יהושע שהיה מקובל עוד בימי הבית השני ונמנה עם תלמידי רבי יוחנן בן זכאי שיצא מירושלים והלכו ליבנה. רבי אלעזר בן עזריה היה מבוגר בימי הבית ורבי עקיבא היה תלמידו של רבי יהושע. בקבוצה השנייה נמנה רבי אלעזר בן הורקנוס שהיה לפני רבי יהושע שהרי רבי אלעזר נמנה כראשון בין תלמידי יוחנן בין זכאי. מתמיה כיצד נמנה רבי גמליאל באחרונה.

מסתבר כי הקבוצה השנייה היא דווקא הייתה במסע הראשון. המסע הראשון היה של רבי אליעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבן גמליאל. במסע זה משתתף רבע אלעזר הורקנוס בפעילות בבית הוועד ביבנה ולפני שרבי אלעזר בן עזריה הגיע למעמד ביבנה. רבי אלעזר בן עזריה לא היה ידוע לפני המרד שבו הורידו את רבן גמליאל מהנשיאות. אז חיפשו חכם בעל יחוס לעמוד בראש המשלחת ואז גילו את רבי אלעזר בן עזריה. רבי עקיבא לא היה יכול להיות בקבוצה הראשונה, שכן הוא לא ראה את רבן יוחנן בן זכאי. הוא היה תלמידם של רבי אליעזר ורבי יהושע. רבן גמליאל מופיע בסוף הרשימה שכן הוא היה עדין צעיר לימים בימיו של רבי יוחנן בן זכאי וכן היותו צאצאי לבית דוד המלך לא איפשר לו לעמוד בראש ההנהגה. יש עדויות על רדיפות בית דוד בימי הקיסרים אספסיאנוס ודומיטיאנוס.[5] רק ירידת השושלת הפלאבית איפשרה את הופעת רבן גמליאל בפומבי ובראש המשלחת לרומא.

במסע השני, רבן גמליאל אינו רק ראש המשלחת, הוא גם נותן את התשובות במקרה שנוצר קושי להשיב.[6] המשלחת השנייה שהתה בדרך כחצי שנה: בתיאור אחד מסופר כי היו על האוניה בחג הפסח, אחרי הפרשת מעשרות, כלומר יצאו מהארץ באביב ובתאור אחר שהיו על האוניה בחג הסוכות. הקיץ היה גם העונה שההפלגה בים התיכון הייתה נוחה. מסופר שעשו יום טוב ברומא. יש להניח שהיה זה בחג השבועות. שמואל ספראי מעלה את הסברה כי ייתכן כי היו שני מסעות לאותה משלחת, שכן קשה להניח כי ארבעת בעלי התפקידים הבכירים ייעדרו מארץ ישראל חצי שנה.[7]

הרכב משלחות חכמי יבנה אל הקיסרים ברומא
בשנת 95 אל דומיטיאנוס בשנת 96 אל נרווה
רבי אלעזר בן הורקנוס רבן גמליאל דיבנה
רבי יהושע בן חנניה רבי אלעזר בן עזריה
רבן גמליאל דיבנה רבי יהושע בן חנניה
רבי עקיבא

מטרת הנסיעה ומועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומא הייתה מרכז השלטון של הקיסרות הרומית. בכמה מסורות נאמר כי היה לכך משמעות פוליטית. על רבי שמעון נאמר שהלך לפדיון שבויים.[8] על רבי עקיבא נאמר שפגש שר למלכות - "סריס מן מלכותא".[9] במקרה נוסף נאמר שהלכו "למלכות פנימית".[10] מטרת הנסיעה הראשונה, בשנת 95 הייתה לביטול הגזירה של הקיסר דומיטיאנוס והשנייה הייתה שתדלנות למען ביטול מהמס היהודי כפי שמעידה המטבע שטבע הקיסר נרוה: Fisci Judaici Calumnia Sublata.

תארוך המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועד יציאת המשלחת תלוי בשאלה מתי רבן גמליאל הגיע לגדולה. וכמה זמן עבר ממועד חורבן הבית השני עד שאר שלטונות רומא יסכימו לקבל פני מנהיג מארץ ישראל. ההיסטוריון צבי גרץ סבור כי הנסיעה הראשונה הייתה בימי הקיסר דומיטיאנוס, בשנת 95 והשנייה בימי נרווה בשנת 96. תאריך המסע הראשון קשור לאירוע המובא על ידי ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס הודות הקונסול פלסיוס קלמנטס ואשתו שנאשמו בכפירה, עקב אימוצם את מנגי היהדות. לפי עדות ההיסטוריון דיו קסיוס הקונסול הומת ואשתו הוגלתה לאי פאנדאטריה.

המסע השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הדעה הכללית היא שעברו מספר שנים בין המסע הראשון לבין המסע השני. במסע הראשון עמד רבן גמליאל בראש החכמים. במסע השני מרדו החכמים ברבן גמליאל, היות שנהג בהם בשררה. לאחר מכן התפשרו וצרפו את רבי אלעזר בין עזריה כשני לרבן גמליאל.
אם התקיים גם מסע שלישי, באותו הרכב חכמים, הוא נערך שנים רבות אחרי המסע השני, בימי שלטונו של הקיסר טראיאנוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: שמואל ספראי, עמודים 152 - 157, חיבורו הוא גם הבסיס לכתיבת ערך זה.
  2. ^ מדרש רבא פרשת ואתחנן
  3. ^ ייתכן כי תיאור נוסף של אותו מסע או של מסע שני של משלחת מופיע במשנה מסכת מעשר שני, פ"ה, מ"ט, (וחוזרת על עצמה בתלמוד בבלי מסכת קידושין כ"ו, ע"ב, מסכת בבא מציעא, י"א, ע"א, וגם בתלמוד ירושלמי במקומות הבאים: תלמוד ירושלמי מסכת פאה, פ"ד, י"ח ע"ג,
  4. ^ מסכת תענית כ"ט, א')
  5. ^ המקור: שם, עמוד 160, לפי תולדות הכנסייה מפי הגיסיפוס וכן לפי הירונימוס
  6. ^ ראו דוגמאות: בתלמוד ירושלמי מסכת ערובין, פ"ד, מ"ב או בבראשית רבה פרשה כ'
  7. ^ המקור: שם, עמוד 162, ייתכן גם שהשהייה שלהם התארכה ללא כוונה מראש.
  8. ^ תוספתא, הודיות, פ"ד, ה"ה
  9. ^ קהלת רבא פרשה ו'
  10. ^ פרקי בן עזאי, פרק ג'