נרווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נרווה
28 בנובמבר 30; נארניה (נארני המודרנית שבאיטליה) - 27 בינואר 98; גני סאלוסטיוס, רומא (בגיל 67)
Nerva Tivoli Massimo.jpg
פסל של הקיסר נרווה, שיש, מהמאה ה-1 לספירה, מוצג כיום במוזיאון הלאומי של רומא
שם בשפת המקור Marcus Cocceius Nerva Caesar Augustus
שם מלא מרקוס קוקיוס נרווה קיסר אוגוסטוס
מדינה האימפריה הרומית
מקום קבורה מאוזוליאום אוגוסטוס, רומא
שושלת הנרווה-אנטונינים
צאצאים

טריאנוס (מאומץ)

קיסר האימפריה הרומית ה-12
תקופת כהונה 18 בספטמבר 9627 בינואר 98 (שנה ו-18 שבועות)
הקודם בתפקיד דומיטיאנוס, הקיסר האחרון מהשושלת הפלאבית
הבא בתפקיד טריאנוס, בנו המאומץ

נרווה, ובשמו המלא, מרקוס קוקיוס נרווה (לטינית: Marcus Cocceius Nerva‏; 28 בנובמבר 30 - 27 בינואר 98) היה קיסר רומא משנת 96 ועד 98 לספירה.

בתחילת דרכו היה סנאטור, וכאשר דומיטיאנוס נרצח, הוא נבחר מקרב חברי הסנאט לכהן כקיסר. הראשון מחמשת הקיסרים הטובים.

מפעלו של נרווה היה בעיקר בתחומי המדינה, וגם תיקונים מתקופת דומיטיאנוס. הוא שחרר גולים ממשפטים שנערכו בתקופת דומיטיאנוס, ביטל את משפטי ביזיון המלכות, החזיר את הרכוש שנלקח על ידי דומיטיאנוס לתושבים, והקל את המסים לרומאים ולאיטלקים.

נרווה בנה מחסני תבואה כדי להקל את חלוקתה לתושבים, ושיקם את מערכת הספקת המים.

בניסיון למנוע את העוני באימפריה, הטיל על הסנאט לקנות קרקעות עבור מגורי עניים.

מפעלו העיקרי של נרווה היה הקמת מוסד ה"אלימנטה" אשר תמך באיכרים ובילדים. המפעל פעל כך שאיכרים יקבלו הלוואות בריבית נמוכה. הריבית עברה לשלטונות המוניקיפיות אשר שילמו את כל הריבית, עם תוספת מכספם, להורי ילדים כדי שבידיהם יהיה מספיק כסף לטפל בילדיהם.

בתקופת שלטונו אימץ נרווה את טריאנוס נציב גרמניה העילית וקבע בכך שהוא יהיה יורשו.

נרווה מת ככל הנראה מסיבות טבעיות, וטריאנוס ירש אותו כקיסר.

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית נרווה לשלטון באה הקלה ביחסי היהודים עם האימפריה. הוא הקל את גביית המס היהודי ואסר על רדיפתם של אנשים בשל אורח החיים היהודי שלהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 443-437

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נרווה בוויקישיתוף