טיטוס פלביוס קלמנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טיטוס פלביוס קלמנסלטינית: Titus Flavius Clemens;‏ ? - 95 לספירה), פוליטיקאי רומאי מן השושלת הפלאבית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמנס נולד בסביבות שנת 60 לספירה. שנים ספורות לאחר לידתו, תפס דודו אספסיאנוס את השלטון באימפריה הרומאית כקיסר ובכך קלמנס הפך להיות בן למשפחה הקיסרית של רומא.

קלמנס התחתן עם קרובת משפחתו פלאביה דומיטילה (אנ'), בתם של קוינטוס פטיליוס קריאליס (אנ') ודומיטילה הצעירה (אנ') (בתם של אספסיאנוס ודומיטילה הזקנה (אנ')). נולדו להם שני בנים, שלחינוכם דאג הרטוריקן מרקוס פביוס קווינטיליאנוס, והם אומצו על ידי דודנו של קלמנס, הקיסר דומיטיאנוס, כיורשיו, דבר שחיזק את מעמדו הפוליטי בחצר הקיסר.

קלמנס מונה לתפקיד הקונסול בשנת 95 לספירה, אולם לא הספיק לסיים את כהונתו מכיוון שהוצא להורג על ידי דומיטיאנוס באותה שנה. סיבת הוצאתו להורג לא ברורה, סווטוניוס מוסר שדומיטיאנוס חשד בו שהוא זומם להתנקש בו כדי לזרז את עליית בניו לכס הקיסרות, בעוד דיו קסיוס[1] מוסר שקלמנס ואשתו היו בין אנשים רבים שנרצחו על ידי דומיטיאנוס, באשמת אתאיזם - "סעיף שבו הואשמו רבים אחרים שנסחפו אל אורחות היהודים", וכעונש על כך כמה מהם הוצאו להורג ומאחרים נלקח רכושם.[2]

שאלת היותו נוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שדיו קסיוס מציין בפירוש שאשמת האתאיזם משמעותה היתה נטייה ליהדות, חוקרים רבים חשבו כי הכוונה כאן לנצרות. מאידך, מספר רב של חוקרים מעדיפים לקבל את מילותיו של דיו כפשוטן, מאחר שאין סיבה להניח כי קסיוס דיו או המתקצר של ספרו בלבל בין הנצרות ליהדות, או שבתקופת דומיטיאנוס, שנים רבות לאחר הרדיפה תחת נירון קיסר, ההבדל בין שתי האמונות היה עדיין לא נהיר לשלטונות הרומיים. בנוסף לכך, אף מסורת נוצרית עתיקה לא ציינה את קלמנס כנוצרי. כך אוסביוס אינו מקשר בינו לבין הנצרות, למרות שהזכיר אותו כדודה של פלאביה דומיטילה, שהוגלתה בשל הפיכתה לנוצריה.[3] הראשון שציין כי קלמנס היה נוצרי, היה גאורגיוס סינקלוס במאה ה-9. אם קלמנס עצמו היה מואשם בהיותו נוצרי, הסופרים הנוצרים העתיקים יותר היו מציינים זאת. דברי אוסביוס על כך שפלאביה דומיטילה היתה נוצריה נראים כסותרים את אלו של דיו קסיוס, ולכן סביר כי ייחוס הנצרות לדומיטילה הוא תוצר מתקופה מאוחרת יותר.[4]

במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבי חז"ל נזכר חבר סנאט שאימץ מנהגים יהודים ואף התגייר בסוף ימיו. כשדומיטיאנוס גזר שמד על כל היהודים, הוא התאבד כדי למנוע את ביצוע הפקודה. ניתן לזהות את חבר הסנאט עם קלמנס.[5]

ד"א (=דבר אחר) ושבת עד ה' אלהיך אין לך דבר גדול מן התשובה. מעשה שהיו רבותינו ברומי, ר"א הוא אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע, הוא יהושע בן חנניה, ורבן גמליאל, הוא רבן גמליאל דיבנה, וגזרו סנקליטין (=מועצה) של מלך לומר: "מכאן ועד ל' (30) יום לא יהיה בכל העולם יהודי". והיה בסנקליטין של מלך, [שר] ירא שמים (כינוי לאוהד יהודים). בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר. והיו רבותינו מצטערים הרבה. אמר להם אותו ירא שמים: "אל תצטערו, מכאן ועד שלשים יום, אלהיהם של יהודים עומד להם". בסוף כ"ה (25) ימים גילה לאשתו את הדבר. אמרה לו: "והרי שלמו (עשרים וחמשה ימים. מלאה התקופה שקצבתה ואינך עושה כלום?)". אמר לה: "עוד חמשה ימים". והייתה אשתו צַדֶּקֶת ממנו. אמרה לו: "אין לך טבעת, מוץ אותה! (שהיה לו טבעת רעל בטבעתו, שאם תעלה עליו חמת המלך, יתאבד) ומוֹת וסנקליטין בטל עליך ל' ימים אחרים והגזירה עוברת (חברי המועצה יתאבלו עליך 30 יום ולא יתכנסו לישיבותיהם). והיה להם מנהג שאם גוזרים גזירה ואחד מהם מת, הם מבטלים את הגזירה. שמע לה ומץ את טבעתו ומת.

שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים (לנחמה). אמרו רבותינו זה לזה: "חבל לספינה שהלכה לה, ולא נתנה המכס!", כלומר הצדיק הזה (הלך) לא מל. (ואם לא מל, אינו נחשב לצדיק). אמרה להן אשתו: "יודעת אני מה אתם אומרים. חייכם, לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה. מיד נכנסה לתוך הקיטון (חדר השינה) והוציאה להן קופסה, שהייתה ברית מילה בתוכה וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה. וקראו עליו רבותינו המקרא הזה: (תהלים מז) "נדיבי עמים נאספו, עם אלהי אברהם, כי לאלהים מגני ארץ, מאוד נעלה". (את זה למדנו מאברהם אבינו).

דברים רבא, ואתחנן, סימן כ"ד

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cassius Dio, Historia Romana, LXVII, 14:1-3
  2. ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה, פרק 6 גיור, דומיטיאנוס וגרים, עמ' 174.
  3. ^ אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר 3, פרק 18, סעיף 5.
  4. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, pp. 380-382
  5. ^ The Jewish diaspora: Rome, באתר LIVIUS