טבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
►► טבת ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

טבתאכדית: ṭebētu[1][2]), הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, החודש העשירי במספר לפי המסורת המקראית והרביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת החורף בארץ ישראל.

בלוח הקבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש טבת 29 יום. א' בטבת יכול לחול בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי ושישי. החודש מתחיל בשניים או שלושת הימים האחרונים של חג החנוכה: אם כסלו היה חודש מלא - שניים[3], ואם חסר - שלושה[4].

שם החודש וסמליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החודש מוזכר בשמו בתנ"ך, במגילת אסתר, המאוחרת לתקופת שיבת ציון: "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (פרק ב', פסוק ט"ז). מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, בגלות בבל.[5] בשפה האכדית, ממנה הגיעו שמות כל החודשים בלוח העברי, שם החודש היה טביתו – tebitu – שפירושו משהו שטובעים בו, השם נובע מהגשמים והבוץ העמוק אשר מאפיינים את החודש.[2] בביתא ישראל החודש נקרא טבית.

מזל החודש הוא מזל גדי.[6] בלוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל דלי. חודש טבת מקושר לשבט דן[7] או לשבט גד[8] או לשבט אשר[9].

מועדים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיסטוריה של עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חודשי השנה העברית - באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ 1 2 W. Muss-Arnolt, The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents, Journal of Biblical Literature 11, 1892, עמ' 160–176 doi: 10.2307/3268813
  3. ^ כ-74.5% מכלל השנים.
  4. ^ כ-25.5% מכלל השנים.
  5. ^ על כך מעיד אף תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'.
  6. ^ ספר יצירה פרק ה' משנה ט"ז
  7. ^ רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
  8. ^ רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289.
  9. ^ רבי פינחס ברבי יעקב הכהן, קידוש ירחים לחודש טבת.