מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
tabBackground:;tabBorder:#AAAAAA;defaultTab:2;
טבת הוא החודש העשירי, בלוח השנה העברי , לפי המספור המקראי המסורתי והרביעי לפי המסורת החז"לית . חודש זה קשור למזל גדי , ולשבט דן .
בארץ ישראל , חודש זה מסמל את תחילת עונת החורף הנקראת בלשון חז"ל תקופת טבת .
בחודש טבת 29 יום. א' בטבת יכול לחול בימים ראשון , שני , שלישי , רביעי ושישי . החודש מתחיל בשניים או שלושת הימים האחרונים של חג החנוכה : אם כסלו היה חודש מלא - שניים[1] [2]
החודש מוזכר בשמו בתנ"ך , במגילת אסתר , המאוחרת לתקופת שיבת ציון : "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (פרק ב' , פסוק ט"ז ). מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, בגלות בבל . בשפה האכדית שם החודש היה טביתו – tebitu – שפירושו משהו ששוקעים בו, השם נובע מהגשמים והבוץ העמוק אשר מאפיינים את החודש. בביתא ישראל החודש נקרא טבית . חודש טבת הוא החודש המיוחס לשבט דן [3] מזל גדי [4] לוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל דלי .
ערך זה עוסק בחודש עברי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
ערך מילוני בוויקימילון: 
טקסט בוויקיטקסט: 