יוסף ג'יקטיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ר' יוסף בן אברהם ג'יקטיליה נודע גם כמהר"י ג'יקטיליה (ה'ח', 1248 - ה'ס"ה, 1323 לערך) היה מגדולי המקובלים בספרד במאה ה-13.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף נולד בקסטיליה והיה תלמידו של רבי אברהם אבולעפיה, שאמר עליו בספרו "אוצר עדן הגנוז": "והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני, והוסיף מכוחו ומדעתו וה' היה עמו". והרחיב והפיץ את תורת רבו ברבים. בהיותו כבן 24 חיבר את ספרו גנת אגוז העוסק בגימטריות וצירופי שמות קבליים. ספרו שערי אורה נחשב אצל המקובלים לאחד מספרי היסוד הקבליים, ומפורסם שהאר"י אמר על ספר זה כי הוא המפתח לכל תורת הסוד. גם תלמידו הגדול של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, התבטא פעם שעל מנת לצאת ידי חובת תורת הקבלה, יש ללמוד את ספר הזוהר ואת ספר שערי אורה.

בספרו "ספר שערי אורה" רצה לספק לתלמידיו הסברים על הקבלה, התייחס לאלוהים דרך הספירות. הספר פותח בתשובה לשאלה מהם שמותיו של אלוהים, כל אחד מהשמות, חוץ מהשם המפורש, מצביע על יחס לעולם, התלמיד השואל רצה להפיק מאגיה מהם, לעשות שימוש מגי בשמות, הרב רבי יוסף ג'יקטיליה מנסה להניא את התלמיד מעשיית שימוש בשמות, וודאי שלא לצורך רווח חומרי.

מדבריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית יוסף[1] מביא בשמו שאין להוציא תפילין של ראש מהתיק עד שיניח תפילה של יד.

עוד הביא בשמו[2] שאין לקדש את הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים.

עוד הביא בשמו[3] שאין להפסיק בעניית אמן יהא שמיה רבא בקדיש בין מילת עלמיא למילת יתברך

תפיסת האלוהות של ג'יקטליא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת האלוהות של ג'יקטליא הינה מהפכנית ואפילו פילוסופית. בניגוד לתפיסה התנכ"ית הרואה את האל כ"ישות", הוא ראה את האל כ"הוויה טהורה". למרות שנראה כי גם הרמב"ם סבר כך[4] וכיסה זאת ברמזים עבים[5], רבי יוסף ג'יקטליא הוא ההוגה היחיד ביהדות שכתב זאת באופן מפורש :

"דע לך ששם הוי"ה הוא השם המורה והמעיד על אמיתתו ית', והוא שם אחד לבד אשר מעיד על הוויתו וקדמותו ית"ש ומראה על היותו נבדל מכל צד הרגש, חומר וצורה.

ומאמיתת מציאות שאר כל הנמצאות כולה, נוכל להעיד על אמיתת מציאותו ית' כי מאחר שהוא אמיתת כל ההוי"ה, כל הנמצאים תלויים בו וכל הנמצאים יתבטלו לביטולו מפני שהוא יסוד הויתם ומציאותם. "[6]

מבחינתו בניגוד לשאר השמות שמעידים על פעולות האל שנתחדשו בבריאת העולם, שם ההוויה מורה על עצמותו האמיתית של האל :

"מה שאנו אומרים ב- שמו, הכוונה היא לא לצורת האותיות כי אם לאמיתת מהות ההוי"ה. כל שאר השמות אשר ית"ש נקרא בהם זולת זה השם המיוחד, נקראים בשם המורה על אותה פעולה או העניין או המעשה ולפי השעה.

ואחר שכן, הרי לך כי כל שמותיו ית' בלתי שם המיוחד מחודשים הם בחידוש העולם, ומאמיתת מציאות שם המיוחד המורה על ההוי"ה, נתחדשו .

ומה שאמר הנביא " אני ה' הוא שמי " כאילו אמר : אני הוא ההוי"ה האמיתית, ושמי ואמיתתי אחד הם. כי שמי הוא סוד הויתי, והויתי הוא סוד אמיתתי".[7]

אך חשוב להדגיש, כי בניגוד להוגים כמו ברוך שפינוזה, הוא איננו מזהה את ההוויה עם הטבע. את הטבע מייחס ג'יקטליא לשם "אלהים", שזהו שם שנתחדש לאל עם בריאת העולמות ואיננו מעיד על עצמותו. שם זה מקבל את הכח מהוויה שנמצאת מעליו.

"אף על פי שתראה שם אלהי"ם שהוא ראשון במעשה הטבע (בראשית ברא אלהי"ם), שם יהו"ה ראשון הוא להוי"ה, שהוא מאמת מציאות כל הטבעים, שאם אין הוי"ה במה יתהווה הטבע, ואם אין שם יהו"ה במה יתהווה שם אלהי"ם."[8]

וכן :

"שם אלהי"ם (גימטריא פ"ו) מורה על מלאכת הטב"ע (גימטריא פ"ו) ....... נמצא שהפעולות נכרכות בשם אלהי"ם, ואמנם יהו"ה הוא הפועל את הכל.

והעיקר הגדול הוא שבכל מקום שאתה מוצא יהו"ה אלהי"ם, לדעת כי אלהי"ם נמשך מכח שם יהו"ה. ומה שהוא אומר יהו"ה הוא האלהי"ם כאילו אמר יהו"ה הוא הפועל, ושם אלהי"ם הוא מורה על הפעולה."

גם בכוונת עבודת המצוות סובר ג'יקטליא כי הכוונה הראויה היחידה היא לשם ההוויה, שהוא למעשה שמו האמיתי של האל, ולא לשם אלהים שהוא כינוי בלבד. וכך הוא דורש את הפסוק "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו " :

"ואם בכל זאת תאמר אלהי"ם ראשון הוא ח"ו, ת"ל:" זובח לאלהי"ם יחרם בלתי ליהו"ה לבדו, כלומר כל העובד לפניו בהיותו מתכוון שתכלית אמיתתו של ה' ית' היא האלקות, הוא יחרם, כלומר אין עבודתו ראויה, שהרי תולה אמיתתו של ה' ית' אחר החידוש, מאחר שעובד אותו ית' מצד שם אלהי"ם ולא מצד שם הוי"ה.

וזהו סוד אומרו " בלתי ליהו"ה לבדו ", שלא תהיה עבודה סמוכה לשם אלהי"ם, שהרי אלהי"ם, רבים נכללים בו. אמנם תהיה עבודתו סמוכה לשם יהו"ה בהיותם מאמינים בו ית' שהוא קדמון ויחיד והוויתו גורמת למציאות שאר הנמצאים.

ועל כן לא תמצא מצווה בתורה להקריב לא קרבן ולא זבח, לשם אלהי"ם כי אם לשם יהו"ה כאומרו: "אדם כי יקריב מכם קורבן לה'...".

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורח חיים סימן כה
  2. ^ סוף סימן תכו
  3. ^ בית יוסף אורח חיים סימן נו ד"ה כתב ה"ר דוד אבודרהם
  4. ^ מורה נבוכים חלק א' פרק סג' בפירושו על "אהיה אשר אהיה", אוניברסיטת תל אביב
  5. ^ יש להעיר כי אם הרמב"ם סובר כך, אז גם שיטתו בנושא "מוכרח המציאות" מקבלת הבנה חדשה : כי אם אין מציאות ללא הוויה שקדמה לה, ממילא ההוויה היא "מוכרח המציאות" וזה נובע מעצם הגדרת המושג ולא כמאפיין שרירותי.
  6. ^ גינת אגוז פרק א, הוצאת החיים והשלום, 2017
  7. ^ שם, שם
  8. ^ שם, שם
  9. ^ רויטל טויטו, אגרת הקודש - נוסחה המדוייק וזהות מחברה (עבודה לתואר שני), ירושלים: טורו קולג', 2000


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.