לוח השנה במגילות קומראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוח השנה במגילות קומראן הוא לוח שנה סכמטי[1]-שבתי[2] שבו אורך השנה קבוע ל-364 יום[3]. הלוח נוצר בהשפעת לוח השנה המצרי האזרחי (אנ')[4] ומבוסס על האסטרונומיה הבבלית (אנ')[5]. מקורותיו היהודיים הם ספר מהלך המאורות וספר היובלים[6], והפירוט המלא של מאפייני הלוח מופיע במגילות ים המלח שנמצאו בקומראן[7].

תחילת היממה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת שמריהו טלמון[8] כותבי המגילות שמרו את השבת מזריחה לזריחה, כיממה הרגילה בלוחות השנה של מצרים העתיקה[9] וכן בבית המקדש לפי חז"ל[10], שמתחילה בבוקר[11], וכנלמד מסדר ימות השבוע בבריאת העולם[12] ובפרשת המן[13], ולא משקיעה לשקיעה כמניין ימי החודש[14] אצל העמים השמיים, שמתחיל בערב, כמו שמופיע בימי המועדים בתנ"ך[15]עריכות מתקופת שיבת ציון[16]), וכן בספר היובלים[17]. מגילת ברכות לימי החודש (4Q503) מזכירה את מנוחת השבת בליל שבת[18], כדעת חז"ל שהיום הולך אחר הלילה[19], כי מגילה זו מציגה מסורת תפילה כללית שהייתה בקרב היהודים ואינה שייכת לחיבורים הכתתיים של קהילת קומראן[20]. מגילת המקדש ומגילת מקצת מעשי התורה מחשיבות את יום אכילת הקרבנות[21] עד השקיעה[22], כיומו של שכיר[23] וכימי טומאה[24].

הלוח השמשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכיב העיקרי של הלוח (ובספר היובלים - הבלעדי) הוא שנה שמשית[25] בת 364 ימים, המחולקת לארבע תקופות שכל אחת בת 91 יום בדיוק. כל תקופה מורכבת משלושה חודשים של 30 יום, ויום נוסף[26] הנקרא 'אות'[27], שמסיים את התקופה ונספר כיום 31 בחודש שלפניו[28]. היום המתחיל את התקופה נקרא 'יום תקופה'[29]. לחודשים אין שמות אלא הם ממוספרים כמו חודשי הלוח העברי ברוב ספרי התנ"ך. שמות התקופות הם[30]: קציר (אביב), קיץ, זרע (סתיו), דשא (חורף). משך כל תקופה הוא בדיוק 13 שבועות[31], ולכן ימי השבוע זהים בחודשים המקבילים בתקופות השונות. החודש הראשון בכל תקופה מתחיל ביום רביעי, שבו נבראו המאורות[32], החודש השני בכל תקופה מתחיל ביום שישי, והחודש השלישי בכל תקופה מתחיל ביום ראשון[33]. היום המסיים את התקופה הוא תמיד יום שלישי.

חודשים 1,4,7,10 חודשים 2,5,8,11 חודשים 3,6,9,12
רביעי א ח טו כב כט ו יג כ כז ד יא יח כה
חמישי ב ט טז כג ל ז יד כא כח ה יב יט כו
שישי ג י יז כד א ח טו כב כט ו יג כ כז
שבת ד יא יח כה ב ט טז כג ל ז יד כא כח
ראשון ה יב יט כו ג י יז כד א ח טו כב כט
שני ו יג כ כז ד יא יח כה ב ט טז כג ל
שלישי ז יד כא כח ה יב יט כו ג י יז כד לא

לפי ספר מהלך המאורות, האחד בחודש הראשון הוא יום השוויון[34] האביבי, האחד בחודש הרביעי הוא יום ההיפוך הצפוני, האחד בחודש השביעי הוא יום השוויון הסתוי, והאחד בחודש העשירי הוא יום ההיפוך הדרומי[27]. תיאור זה אינו מתאים למציאות כיוון שהזמנים בין הנקודות אינם זהים[35]. בנוסף, מכיוון שאורך השנה הטרופית הוא כמעט 365.25 ימים, הלוח צובר פער של כיום ורבע מדי שנה. יש טוענים שהיה מנגנון עיבור שנה כדי להתאים את הלוח לעונות השנה[36] ואטיין נודט אף טען שברכת החמה היא שריד למחזור עיבור[37], אבל בכל הצעותיהם יש קשיים ניכרים ובראשם ההתנגדות העזה של מקורות הלוח לכל סטייה מהערך של 364 יום בשנה[38]. כנראה הלוח שמר על יציבות ולא הייתה בו התאמה למציאות באופן סדיר[39], אם כי ייתכן שנעשו מדי פעם תיקונים אד הוק[40]. עדת קומראן התעלמו מההבדלים בין לוח השנה שלהם למציאות[41], כי מכיוון שהתנזרו מפולחני המקדש[42], לא היו מביאים ביכורים ולא היו כפופים לעונות השנה[43]. הפער הוסבר בספר מהלך המאורות כסטיית הטבע מהדרך הרצויה עקב חטאי בני האדם[44].

החגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדי התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל המועדים הכתובים בתורה תוארכו על ידי כת מדבר יהודה על פי הלוח הזה:

אין במגילות התייחסות למועדים שבנביאים (ארבעת הצומות[59]) ושבכתובים (פורים)[60] שאין בהם קרבנות. ייתכן שחברי הכת התנגדו למגילת אסתר ולכן לא חגגו את פורים[61], או שגם בקרב שאר היהודים היה מעמדו רופף[62].

חגים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילת המקדש נוספו עוד חגים:

לוח האיסיים.JPG

בספר היובלים[71] כל יום תחילת תקופה הוא יום זיכרון וחג. בסוף מגילת התהילים הגדולה[72], נכתב שדוד המלך חיבר שיר מיוחד לכל אחד מארבעת הימים ה-'פגועים' כמו שחיבר שיר מיוחד לכל שבת ולכל ראש חודש ול-18 ימים טובים[73], אלא שאין קורבן מוסף מיוחד לימים הפגועים ולכן נקראים על שם התפילה[74]. לא ברור האם הכוונה לימי תחילת התקופה או לימי סיום התקופה[75]. ייתכן שאלה הם ארבעת שירי הלחש[76] הכוללים את תהילים צ"א הנקרא בגמרא[77] 'שיר של פגעים'[78].

בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין חג שחל בשבת[79], בהתאם לכתוב בספר ברית דמשק[80]: אל יעל איש למזבח בשבת כי אם עולת השבת כי כן כתוב "מלבד שבתותיכם"[81]. עם זאת, מגילת המקדש מפרטת גם את מוספי היום הרביעי של חג הסוכות שחל תמיד בשבת לפי לוח זה. ייתכן שמגילת המקדש אינה חלק מכתבי עדת היחד[82] ואף לא השתמשה בלוח השנה שלהם[83], או שנכתבה על ידי כת נפרדת משאר עדת היחד[84], כמו ספר היובלים[85] שמתיר הקרבת עוד קרבנות בשבת[86]. מחלוקת פנימית נוספת ניכרת בכך שרק חלק מהמגילות מציינות מועדים נוספים על המועדים הכתובים בתורה[87]. לדעת יעקב שלום ליכט, הלוח כולו היה שנוי במחלוקת בתוך עדת היחד ולא כולם קיבלוהו[88]

לדברי יעקב הקרקסאני[89], הצדוקים (שלהם ייחסו הקראים בטעות את כתבי קומראן שהגיעו לידיהם[90]) לא ספרו את יום השבת בימי החגים אלא דחו את המשך החג למחרת. לפיכך חג המצות וחג הסוכות נמשכים עד יום רביעי 22 בחודש, שמיני עצרת ביום חמישי 23 בחודש השביעי, וקורבן העצים של שבטי דן ונפתלי ביום ראשון 29 בחודש השישי. כך מסתיימים ימי קורבן העצים בדומה לכל מועדי הביכורים שחלים ביום ראשון[68]. היום הראשון למילואים הוא גם יום תחילת השנה שבו הוקם המשכן[91].

ראיה לכך שבתחילת ימי בית שני לא הקריבו בשבת אלא דחו את החג למחרת ניתן להביא מספר נחמיה, פרק ט', פסוק א', המתארך את אירועי אמנת נחמיה, שנערכו מיד לאחר שמיני עצרת[92], לכ"ד בתשרי. עוד ראיה עולה מהשוואת הכתוב בספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ו "בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם" למקבילו בספר דברי הימים ב', פרק ז', פסוק י' "וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם"[93]. הפרושים הקילו באיסורי השבת שהיו נהוגים בתקופת נחמיה[94], התירו להקריב בשבת כל קורבן שזמנו קבוע[95], אפילו קורבן פסח[96], הפכו את היום האחרון של הרגלים לאסרו חג[97], ופירשו את הסתירה בין הפסוקים בעניין אחר[98]. ראיה נוספת יש במגילת תענית הפותחת בשני מועדים: מא' בניסן עד ח' בניסן וממנו עד שביעי של פסח, לפי פרשנות הקראים[99] ורבי אברהם אבן עזרא[100] מועדים אלה מקבילים לשבעת ימי המילואים ולימי קורבנות הנשיאים[101].

ספר היובלים מתארך את שמיני עצרת ל-22 בחודש השביעי[102]. את הסתירה בין ספר מלכים לדברי הימים ניתן ליישב שבתקופת בית ראשון וגלות בבל עדיין לא חגגו את שמיני עצרת וכותב ספר דברי הימים תיקן את התאריך כדי להתאימו לשיטת המקור הכהני[103].

הלוח הירחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה מגילות[104] מופיע לוח שנה ירחי שמותאם עם לוח השנה העיקרי במחזור של 3 שנים. החודשים האי זוגיים הם בני 29 יום והחודשים הזוגיים הם בני 30 יום, שנה של 12 חודשים כאלה נמשכת 354 ימים[105] שזה 10 ימים פחות מאורך שנה של 52 שבתות[106], כעבור 3 שנים ההפרש מצטבר ל-30 יום ואז מוסיפים עוד חודש בן 30 יום וכך נשלם מחזור תלת-שנתי של 1092 יום שבו שנת החמה ושנת הלבנה תואמות[107]. החודש הירחי הראשון במחזור מתחיל ביום הראשון בחודש השמשי הראשון בשנה הראשונה.

תאריכי תחילת חודשי הירח בלוח השבתי
השנה הראשונה השנה השנייה השנה השלישית
רביעי 1 בראשון
חמישי 30 בראשון שני 20 בראשון שישי 10 בראשון
שבת 30 בשני רביעי 20 בשני ראשון 10 בשני
ראשון 29 בשלישי חמישי 19 בשלישי שני 9 בשלישי
שלישי 28 ברביעי שבת 18 ברביעי רביעי 8 ברביעי
רביעי 27 בחמישי ראשון 17 בחמישי חמישי 7 בחמישי
שישי 27 בשישי שלישי 17 בשישי שבת 7 בשישי
שבת 25 בשביעי רביעי 15 בשביעי ראשון 5 בשביעי
שני 25 בשמיני שישי 15 בשמיני שלישי 5 בשמיני
שלישי 24 בתשיעי שבת 14 בתשיעי רביעי 4 בתשיעי
חמישי 23 בעשירי שני 13 בעשירי שישי 3 בעשירי
שישי 22 בעשתי עשר שלישי 12 בעשתי עשר שבת 2 בעשתי עשר
ראשון 22 בשנים עשר חמישי 12 בשנים עשר שני 2 בשנים עשר

אורך החודש הממוצע בלוח זה הוא 29 ימים 12 שעות 19 דקות וכ-27.6 שניות, קצר ב-24 דקות וכ-35.5 שניות מהזמן המדויק. הפרש זה גורם לסטייה של יום אחד תוך חמש שנים בין הירח בלוח לירח הנצפה (חודש שלם בכ-140 שנה), הסטייה בין הלוח לתנועות השמש והירח בפועל מוזכרת כבר בספר מהלך המאורות[44]. לדעת יוסף אלימלך באומגרטן הלוח הירחי שימש לצרכים ליטורגיים[108], לדעת יונתן בן-דב שילוב הירח במערכת סכמטית כוללת נועד לתת תוקף לחשבון הזמנים האלוהי שעמד בבסיס הרעיוני של עדת היחד[109].

דוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהמגילות[110] מוזכר אירוע ירחי בשם 'דוק' או 'דוקה'[111] שחל 13 יום לפני תחילת החודש. מספר חוקרים טענו שהכוונה לראיית הירח החדש ושהאירוע של תחילת החודש הוא מילוא הירח[112]. יונתן בן-דב הוכיח שהכוונה לתחילת התמעטות הירח - הפעם הראשונה שבה הוא שוקע אחרי הזריחה, ושהאירוע של תחילת החודש הוא ראיית הירח האחרונה (שבה מסתיים החודש בלוח השנה המצרי הירחי[9])[113]. בשונה מספר מהלך המאורות[114] שמתחיל את החודש ביום ראיית הירח החדש, וכן ממגילה 4Q503 שמתחילה את החודש בליל ההתקבצות, שהוא הלילה שבין הראייה האחרונה של הירח הישן לפנות בוקר לראייה הראשונה של הירח החדש בערב.

המשמרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילות רבות מתארכות את מועדי הלוח, וכן מאורעות היסטוריים, על פי מחזור משמרות הכהונה[115], שהונהג בבית המקדש השני בעת חנוכת המקדש[116] ונהגו במקדש לציין תאריכים על פיו[117]. המשמרות מתחלפות מידי שבת[118] בצהריים[119]. יום השבת נחשב במגילות כתחילת השבוע של המשמר הנכנס[120], ולא כסוף השבוע של המשמר היוצא[121] כמקובל למנות את יום השבת כסוף השבוע[122]. מחזור המשמרות נמשך 24 שבועות ברצף[123] ללא תלות בתאריך[124]. אורך השנה הוא 52 שבועות[106] שהם 2 מחזורים ועוד 4 שבועות, כך שבשש שנים שהן שני מחזורי ירח יש בדיוק 13 מחזורי משמרות. המחזור השש-שנתי נקרא 'עדיה'[125]. השנה הראשונה במחזור מתחילה ביום רביעי במשמרת גמול (המשמרת ה-22[126]), השנה השנייה מתחילה במשמרת ידעיה, השנה השלישית במשמרת מימין, הרביעית במשמרת שכניהו, החמישית במשמרת ישבאב והשישית במשמרת הפצץ[127].

המשמרת בתחילת כל חודש
מספר החודש השנה הראשונה השנה השנייה השנה השלישית השנה הרביעית השנה החמישית השנה השישית
ראשון גמול ידעיה מימין שכניהו ישבאב הפצץ
שני ידעיה מימין שכניהו ישבאב הפצץ גמול
שלישי הקוץ אלישיב בלגה פתחיה דליהו חרים
רביעי אלישיב בלגה פתחיה דליהו חרים הקוץ
חמישי בלגה פתחיה דליהו חרים הקוץ אלישיב
שישי יחזקאל מעזיהו שעורים אביה יקים אימר
שביעי מעזיהו שעורים אביה יקים אימר יחזקאל
שמיני שעורים אביה יקים אימר יחזקאל מעזיהו
תשיעי ישוע חופה חזיר יכין יהויריב מלכיה
עשירי חופה חזיר יכין יהויריב מלכיה ישוע
עשתי עשר חזיר יכין יהויריב מלכיה ישוע חופה
שנים עשר גמול ידעיה מימין שכניהו ישבאב הפצץ

במגילת מלחמת בני אור בבני חושך מוזכרים "אבות העדה שנים וחמישים", מספר הזהה למניין שבתות השנה, ו"ראשי משמרות ששה ועשרים", דהיינו שתי משמרות יותר מהמחזור המוכר. לדעת מיכאל חיוטין, מגילת המלחמה מתארת חזון אפוקליפטי המנוגד לסדר הנהוג[128]. לדעת חנן אשל, מחבר המגילה קבע סדר נפרד לשנת שמיטה כדי לשלב את מחזור המשמרות עם מחזור השמיטה[129].

שמיטה ויובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילה 4Q330[130] מציינת את המשמרת המכהנת בתחילת כל שנה ומונה את השנים לשמיטה ואת השבוע ביובל (שבוע = 7 שנים. כמו בספר דניאל, פרק ט', פסוקים כ"ג-כ"ז). מגילת האותות (4Q319[131]) מציינת את תחילת מחזורי הירח על פני ששה יובלות (כל יובל 49 שנים) לפי שנות השמיטה. המחזור הראשון מתחיל במשמרת גמול בשנה שאחרי שנת שמיטה, שהיא גם שנת היובל הראשון ושנה ראשונה ליובל השני, כדעת רבי יהודה בגמרא[132] ובהתאם למסורת הגאונים שכך נהגו בבית שני[133].

המשמרת והשנה לשמיטה בתחילת מחזורי הירח
היובל השני היובל השלישי היובל הרביעי היובל החמישי היובל השישי היובל השביעי
גמול 1 שכניהו 3 שכניהו 2 גמול 4 גמול 3 גמול 2
שכניהו 4 גמול 6 גמול 5 שכניהו 7 שכניהו 6 שכניהו 5
גמול 7 שכניהו 2 שכניהו 1 גמול 3 גמול 2 גמול 1
שכניהו 3 גמול 5 גמול 4 שכניהו 6 שכניהו 5 שכניהו 4
גמול 6 שכניהו 1 שכניהו 7 גמול 2 גמול 1 גמול 7
שכניהו 2 גמול 4 גמול 3 שכניהו 5 שכניהו 4 שכניהו 3
גמול 5 שכניהו 7 שכניהו 6 גמול 1 גמול 7 גמול 6
שכניהו 1 גמול 3 גמול 2 שכניהו 4 שכניהו 3 שכניהו 2
גמול 4 שכניהו 6 שכניהו 5 גמול 7 גמול 6 גמול 5
שכניהו 7 גמול 2 גמול 1 שכניהו 3 שכניהו 2 שכניהו 1
גמול 3 שכניהו 5 שכניהו 4 גמול 6 גמול 5 גמול 4
שכניהו 6 גמול 1 גמול 7 שכניהו 2 שכניהו 1 שכניהו 7
גמול 2 שכניהו 4 שכניהו 3 גמול 5 גמול 4 גמול 3
שכניהו 5 גמול 7 גמול 6 שכניהו 1 שכניהו 7 שכניהו 6
גמול 1 שכניהו 3 שכניהו 2 גמול 4 גמול 3 גמול 2
שכניהו 4 גמול 6 גמול 5 שכניהו 7 שכניהו 6 שכניהו 5
גמול 7 שכניהו 1

משך הזמן של מחזור זה (294 שנים * 364 ימים = 107016 יום), שהוא הזמן ששהה חנוך עם המלאכים[134], זהה כמעט ל-293 שנים טרופיות, בהפרש של כשעה אחת בלבד.

שנות השמיטה והיובל הן חקלאיות ולכן מתחילות בסתיו[135], בעשירי בחודש השביעי[136] שהוא יום הכיפורים[137]. אמנם בספר היובלים, שהוא כרונולוגיה ואינו מתייחס לשמיטה ההלכתית, השנים בשבוע וביובל מתחילות באחד בחודש הראשון[138]. הצורך בחישוב היובלות נבע משאיפת אנשי העדה לקיים את מצוות היובל הכתובות בתורה שלא הונהגו בפועל בתקופת בית שני[139].

ייסוד הלוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חוקרים טענו שהלוח מעולם לא שימש בפועל אלא היה תאורטי בלבד[140], או לכל היותר לוח דתי-פולחני[141]. הקושי בטענה זו הוא האזכורים של הלוח הלכה למעשה[142], בהקשר דתי[143] או היסטורי[144]. יהודה שיפמן (אנ') טען שלא נעשה שימוש בלוח בפועל מעבר לתקופה קצרה שבה נכתבו המגילות[145].

אנני ז'ובר טענה שבתאריכי המאורעות בתנ"ך ניכרת הימנעות משבת והעדפה של שלושת הימים שבהם חלים החגים בלוח זה: ראשון, רביעי ושישי[146]. מכאן שזהו הלוח שנהג בתקופת המקרא[147]. כנגד השערה זאת הועלו כמה טענות:

  • קביעת התאריכים בתנ"ך היא על פי ימי החודש ולא ימי השבוע[148].
  • בכמה מקומות בתנ"ך מופיע לוח ירחי-שמשי[149].

ג'יימס ונדרקם הוסיף וטען שהלוח הוחלף בלוח העברי רק בעקבות גזירות אנטיוכוס[150]. כנגדו נטען:

חוקרים נוספים תיארכו את ייסוד הלוח לזמן גלות בבל ושיבת ציון[153]. לדעת רון פלדמן, נחמיה מיסד את שמירת השבת השבועית[154] - שהחליפה את יום הירח המלא ('שאפאטו' באכדית) - באמצעות לוח השנה השבתי של 364 יום[155]. גם בדעות אלו יש קושי, כיוון שספרי התנ"ך מהתקופה הפרסית וכן מכתבי יב משווים את הלוח היהודי ללוח הירחי-שמשי של הממלכה האחמנית[156]. לדעת פיליפ דייוויס, הלוח לא היה בשימוש בבית המקדש יותר מתקופה קצרה בזמן שיבת ציון[157]. גם דעתו עומדת בניגוד לאופיה המהפכני של עדת קומראן[158].

לדעת רוג'ר בקווית תחילת השנה נקבעה ליום רביעי בכוונה שהתאריכים בתנ"ך לא יפלו בשבת[159]. כגבול אחרון לייסוד הלוח ניתן להציב את ספר מהלך המאורות, המתאר בפרק פ' את פיגור עונות השנה ביחס ללוח, מכך ניתן להסיק שהלוח נוסד כ-30 עד 120 שנים לפני חיבורו. מכיוון שהעותקים שבידינו נכתבו בסביבות 200 שנה לפני הספירה, הרי שהלוח נוסד לכל המאוחר באמצע המאה ה-3 לפנה"ס[160]. תקופה זו מתאימה ל"יובל השביעי לחורבן הארץ"[161] שבו "שכחו חוק ומועד ושבת"[162], והיא כשני דורות לפני בריחת כת קומראן לדמשק והגעת מורה הצדק בתקופת שמעון השני[163], מה שאומר שהלוח הוא מעשה ידי הניצנים הראשונים של הכת[164], שהופיעו כבר בתחילת התקופה ההלניסטית[165]. לדעת יונתן בן-דב ייתכן שהלוח נוסד אחר כך[166] כיוון שהעותקים שנמצאו שייכים לפרקים ע"ב-ע"ט ואילו פרק פ' בספר מהלך המאורות נוסף מאוחר יותר[167]. בנוסף, הלוח נוצר בהשפעת תפיסת הזמן של מניין השטרות כרציף וטרנסצנדנטי[168], וכן בהשפעת התרבות ההלניסטית הרואה את לוח השנה כמרכיב בלאומיות, ולכן לא ייתכן שנוסד לפני המאה השלישית לפני הספירה[166].

כנראה הלוח נוסד לפני צו קנופוס שפרסם את אורך שנת חמה מדויקת[169], בשנה בה חל ראש חודש ניסן בסמוך ליום השוויון[170]. ניתן לחשב באיזו שנה בדיוק נוסד הלוח באמצעות השוואה לתאריך החורבן במשמרת יהויריב[171], בהנחה שהכתבים מתעדים מציאות ולא מערכת סכמטית רעיונית בלבד[172].

שימוש מאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש טוענים כי ישו, שהושפע מהשקפותיו של יוחנן המטביל שפרש מהאיסיים[173] הקרובים בדעותיהם לאנשי קומראן[174], נהג על פי לוח השנה שלהם[175]. לכן בשנת 30 לספירה[176], 40 שנה לפני נפילת ירושלים וחורבן בית המקדש השני[177], אכל עם שנים-עשר השליחים את הסעודה האחרונה, שהייתה סעודת ליל הסדר לפי שלושת הבשורות הסינופטיות, ביום שלישי 4 באפריל בערב. ביום רביעי 5 באפריל נשפט[178], ולמחרת התרחשה צליבת ישו בערב פסח[179] שחל לפי הסנהדרין ביום חמישי 6 באפריל[180].

אם אכן מעולם לא עיברו את השנה, הרי שהלוח נוסד בסביבות 260 לפני הספירה[181]. שנת 267 לפני הספירה הייתה שנה ראשונה לשמיטה ובה חלו ראש חודש ניסן ג'תצ"ד ויום השוויון בשבוע של משמרת גמול[182].

הקטעים האסטרונומיים בגרסה הקצרה של ספר חנוך ב' מבוססים על שנה של 364 יום, בגרסה הארוכה נוספו שנה ירחית ושנה יוליאנית[183].

אסטרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילה 4Q318[184] מציגה את גלגל המזלות על פני כל חודש, כל מזל נמשך יומיים או שלושה והמזל המתחיל הוא גם המסיים. סידור דומה נמצא בפרקי דרבי אליעזר פרק ז'[185] ובברייתא דמזלות[186], ומתאים בקירוב לזמני היראות הירח על רקע כוכבי גלגל המזלות[187]. המגילה מכנה את החודשים בשמות הבבליים הנזכרים בספרי התנ"ך המאוחרים[188], ובכך היא ייחודית בין כתבי קומראן[189], מלבד אולי מגילות מעשי השליטים שייתכן שמזכירות את מרחשון[190] ושבט[191]. ייחודיות נוספת היא עצם היותה מגילה אסטרולוגית, דבר שלא נמצא בכתבי קומראן מלבד מגילת פיזיונומיה (אנ') (4Q186 (אנ')). ייתכן שמגילה זו אינה כיתתית ולא חוברה בקומראן[192]. המגילה מקבילה כל חודש למזל שאחרי המזל המקביל לו בדרך כלל (אדר לטלה ושבט לדגים). פרט זה מתאים עם הטבלאות האסטרונומיות MUL.APIN (אנ'), שמתחילות את גלגל המזלות בשור[193] כיוון שבלוח הבבלי חודש ניסן מתחיל תמיד אחרי יום השוויון[5] ובזמנם מזל שור היה קרוב יותר לנקודת השוויון עקב נקיפת ציר כדור הארץ.

המזל השולט לפי ימי החודש
ימי החודש ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסלו טבת שבט אדר
א - ב שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה
ג - ד תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור
ה - ו - ז סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים
ח - ט אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן
י - יא בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה
יב - יג - יד מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה
טו - טז עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים
יז - יח קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב
יט - כ - כא גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת
כב - כג דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי
כד - כה דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי
כו - כז - כח טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים
כט - ל שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה

אורך השנה במגילה זו הוא 360 יום, כשנה האידיאלית שהונהגה במסופוטמיה לחישובים אסטרונומיים ומנהליים[194]. מידה זו עמדה בבסיס לוח השנה הקומראני של 364 יום[195], על פיה יוחסה לדוד המלך כתיבת 3600 מזמורי תהילים - 10 לכל יום[72], ואותה תוקף מחבר ספר מהלך המאורות[26]. גם בתנ"ך כנראה חושבו תקופות לפי ערך זה[196].

13 חודשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש טוענים שבספר היובלים נעשה שימוש גם בלוח שנה שבו 13 חודשים שבכל אחד יש רק 28 ימים, שהם בדיוק 4 שבועות, כל החודשים מתחילים ביום ראשון, וספירת העומר מתחילה במוצאי שביעי של פסח[197], כמנהג ביתא ישראל[198]. ההסבר לנוכחות לוחות שנה סותרים בספר אחד הוא כי ניכר שספר היובלים עבר עריכה ואינו כתיבה מקורית[199]. אין הוכחה חותכת לקיומו של לוח זה, לעומת אזכורים מפורשים בספר היובלים[200] שמתאימים ללוח המוכר מספר מהלך המאורות ומגילות קומראן, לכן הצעה זו נדחתה על ידי רוב החוקרים[201].

בספר חנוך ב' פרק י"ט נמנים 90 יום מא' בניסן עד ו' בתמוז, מה שמעיד על חודשים בני 28 יום בלבד[202].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרצאה של פרופסור יונתן בן-דב, החל מדקה 50.
  2. ^ רון פלדמן, tame and wild time.
  3. ^ מגילה 4Q252.
  4. ^ סשה שטרן, Ancient and Medieval Jewish Calendars, בתוך Handbook of Archaeoastronomy and Ethnoastronomy, עמוד 1885. מיכאל חיוטין, פלוגתת לוחות השנה במקצת מעשה התורה — 4QMMT, בית מקרא, כרך מ"ד, חוברת ג' (ניסן-סיוון ה'תשנ"ט).
  5. ^ 1 2 יונתן בן-דב וואין הורביץ, השנה בת 364 יום במסופוטמיה ובקומראן, מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  6. ^ שהם עצמם נמצאו בין מגילות קומראן אבל השתמרו גם בין הספרים החיצוניים ולכן נודעו זמן רב לפני גילוי המגילות.
  7. ^ חיבורים קלנדריים.
  8. ^ שמירת השבת על פי הפרשה "על השבת" במגילת ברית דמשק — מן הערב או מן הבוקר?, מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  9. ^ 1 2 Richard Anthony Parker, The Calendars of Ancient Egypt.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ג, עמוד א'.
  11. ^ כך גם נראה במניין ימי השבוע במגילה 4Q317.
  12. ^ משה מרדכי בן-דב, ויהי ערב ויהי בוקר - הבריאה והמנין.
  13. ^ יורם ארדר, מרכזיותה של ארץ ישראל בחוגי הקראות הקדומה לאור הלכותיו של מישויה אלעכברי (עמוד 51), ציון, כרך ס', חוברת א' (ה'תשנ"ה).
  14. ^ מגילה 4Q334 ומגילה 4Q209.
  15. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י"ח. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ב.
  16. ^ ישראל קנוהל, השבת והמועדות בתורת כהונה ובחוקי אסכולת הקדושה (עמוד 118), שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך ז' (ה'תשמ"ג).
  17. ^ פרק מ"ד ופרק מ"ט.
  18. ^ קטע 37.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד ב'.
  20. ^ אסתר גליקלר חזון, Prayers from Qumran and Their Historical Implications, תגליות ים המלח, כרך 1, חוברת 3 (נובמבר 1994).
  21. ^ ספר ויקרא, פרק ז', פסוק ט"ו. ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל'.
  22. ^ יהודה שיפמן, "MIQṢAT MA'AŚEH HA-TORAH" AND THE "TEMPLE SCROLL",‏ Revue de Qumrân, כרך 14, חוברת 3 (ינואר 1990). חנן בירנבוים, דין קרבן שלמים במגילת 'מקצת מעשה התורה', תרביץ, כרך ס"ז, חוברת ב' (טבת-אדר ה'תשנ"ח).
  23. ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ט"ו.
  24. ^ ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"ט.
  25. ^ שמריהו טלמון, הפולמוס נגד לוח השנה הירחי בכתבים של באי הברית החדשה מקומראן, מגילות, כרך ג' (ה'תשס"ה).
  26. ^ 1 2 ספר חנוך א', פרק ע"ה ופרק פ"ב.
  27. ^ 1 2 ספר חנוך א' פרק ע"ב.
  28. ^ מגילה 4Q321.
  29. ^ מגילה 4Q324d. שם זה מופיע בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ג.
  30. ^ סרך היחד עמוד י' ומגילה 4Q512.
  31. ^ ספר היובלים פרק ו' (פסוק מ"ג).
  32. ^ מגילת האותות - 4Q319.
  33. ^ מגילה 4Q325.
  34. ^ כך נראה גם בפתיחה של מגילה 4Q320.
  35. ^ הערך "אי-שוויון העונות", באתר אסטרופדיה
  36. ^ Matthias Albani,‏ Studies in the Book of Jubilees,‏ 103-110 (גרמנית).
  37. ^ Calendriers bibliques: Salomon, Éléphantine, Jubilés, Dédicace.
  38. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE MODERN ATTEMPT TO RECONCILE THE QUMRAN CALENDAR WITH THE TRUE SOLAR YEAR,‏ Revue de Qumrân, כרך 7, חוברת 3 (דצמבר 1970).
  39. ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמודים 454-455.
  40. ^ שמריהו טלמון, לוח השנה של בני עדת היחד (עמוד 113), קדמוניות, כרך ל', חוברת 2 (ה'תשנ"ח - 1997).
  41. ^ כנה ורמן, ספר היובלים:מבוא,תרגום ופירוש, עמוד 5.
  42. ^ ספר ברית דמשק, עותק גניזת קהיר א' טור ו'.
  43. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE QUMRAN CALENDAR AND THE SACRIFICES OF THE ESSENES,‏ Revue de Qumrân, כרך 7, חוברת 4 (דצמבר 1971).
  44. ^ 1 2 ספר חנוך א' פרק פ'.
  45. ^ 1 2 3 4 5 6 מגילה 4Q320.
  46. ^ לא הוזכר במפורש במגילות מלבד 4Q326 ומגילת המקדש. בדומה לספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק כ"א, שלא מבדיל בינו להקרבת הפסח.
  47. ^ 1 2 משך החגים לא הוזכר במגילות מלבד במגילת המקדש.
  48. ^ התאריך מפורש במגילה 4Q325 ובמגילה 4Q326.
  49. ^ משנה, מסכת מנחות, פרק י', משנה ג'.
  50. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ו, עמוד א'.
  51. ^ הוזכרה רק במגילת המקדש.
  52. ^ צוין רק בחלק ממגילות המשמרות.
  53. ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ד'.
  54. ^ ספר היובלים, פרקים י"ד, ט"ו, ט"ז, מ"ד.
  55. ^ מגילה 4Q321.
  56. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ב.
  57. ^ שמריהו טלמון, לוח השנה של בני עדת היחד (עמוד 107), קדמוניות, כרך ל', חוברת 2 (ה'תשנ"ח - 1997).
  58. ^ הוזכר כחג נפרד רק במגילת המקדש עמוד י"א ובספר היובלים פרק ל"ב.
  59. ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט.
  60. ^ מיכאל חיוטין, מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 31.
  61. ^ שמריהו טלמון, האם נודעה מגילת אסתר בקרב עדת "באי הברית החדשה"?, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך כ"ה (ה'תשנ"ו).
  62. ^ אהרן אופנהיימר, 'אהבת מרדכי ושנאת המן'? פורים בימי הבית השני ולאחריו, ציון, כרך ס"ב, חוברת 4 (ה'תשנ"ז).
  63. ^ כנה ורמן, לגלות נסתרות:פרשנות והלכה במגילות קומראן, עמוד 295.
  64. ^ מקביל לימי 'איתוקם תמידא' בתחילת מגילת תענית (הובא בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א'), ראה בעניין.
  65. ^ התאריך מופיע במגילה 4Q325.
  66. ^ התאריך מצויין בהקדמת מגילת מקצת מעשי התורה - 4Q394.
  67. ^ מוזכר בספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה. מופיע במגילה 4Q365 כחלק מפרשת אמור, בין פרק כ"ג לפרק כ"ד.
  68. ^ 1 2 שמריהו טלמון, "לוח המועדים בשנת החמה", בתוך יובל לחקר מגילות ים המלח, עמוד 213. יגאל ידין, מגילת המקדש, עמוד 112.
  69. ^ בהתאם לדעת המגילה בשאר החגים שמקריבים גם בשבת. ראה להלן.
  70. ^ סדר השבטים לכל יום: 1 - שבט לוי ושבט יהודה, 2 - שבט בנימין ובני יוסף (שבט אפרים ושבט מנשה יחד), 3 - שבט ראובן ושבט שמעון, 4 - שבט יששכר ושבט זבולון, 5 - שבט גד ושבט אשר, 6 - שבט דן ושבט נפתלי.
  71. ^ פרק ו' פסוק ל"ה.
  72. ^ 1 2 מזמור יחודי בסוף מגילת התהילים הגדולה.
  73. ^ במדבר רבה, פרשה י"ד, פסקה י"ב. ורד נעם, The Origin of the List of David's Songs in "David's Compositions", תגליות ים המלח, כרך 13, חוברת 2 (2006).
  74. ^ שמריהו טלמון, "לוח המועדים בשנת החמה", בתוך יובל לחקר מגילות ים המלח, עמוד 217.
  75. ^ יונתן בן-דב וואין הורביץ, השנה בת 364 יום במסופוטמיה ובקומראן (עמוד 14), מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  76. ^ מגילה 11Q11.
  77. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ט"ו, עמוד ב'. תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ו', הלכה ב'. תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק י', הלכה י"א.
  78. ^ אסתר חזון, מזמורי תהילים במגילות מדבר יהודה.
  79. ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמוד 466.
  80. ^ עותק גניזת קהיר א' טור י"א.
  81. ^ הנוסח בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ח הוא מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְהֹוָ֑ה, אבל הקפידו לא לכתוב יהוה מחוץ לספרי המקרא (מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך ראשון עמוד 54).
  82. ^ יהודה שיפמן, הלכה, הליכה ומשיחיות בכת מדבר יהודה, עמוד 33. מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך ראשון עמוד 284.
  83. ^ ברוך לוין, The Temple Scroll: Aspects of Its Historical Provenance and Literary Character,‏ Bulletin of the American Schools of Oriental Research, גיליון 232 (סתיו 1978).
  84. ^ איל רגב, כמה כתות מנתה עדת קומראן?, באתר יד יצחק בן-צבי.
  85. ^ פרק נ' פסוק י"ג.
  86. ^ יורם ארדר, התקדימים לדחיית זבח פסח מפני ערב שבת בשיטת ענן (עמוד 166), ציון, כרך נ"ב, חוברת ב' (ה'תשמ"ח).
  87. ^ A Reassessment of Qumran's Calendars.
  88. ^ כת מדבר יהודה וכתביה, בתוך מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני, עמוד 440.
  89. ^ Kitab_Al_anwar_Wal_maraqib, עמוד 389.
  90. ^ יורם ארדר, אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן, עמודים 116-117.
  91. ^ ספר שמות, פרק מ', פסוק י"ז.
  92. ^ ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ח.
  93. ^ יורם ארדר, התקדימים לדחיית זבח פסח מפני ערב שבת בשיטת ענן (עמוד 160), ציון, כרך נ"ב חוברת ב' (ה'תשמ"ח).
  94. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד ב'.
  95. ^ משנה, מסכת תמורה, פרק ב', משנה א'.
  96. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו, עמוד א'. תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ו', הלכה א'.
  97. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה א'. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד ב'.
  98. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', עמוד א'.
  99. ^ יורם ארדר, מרכזיותה של ארץ ישראל בחוגי הקראות הקדומה לאור הלכותיו של מישויה אלעכברי, ציון, כרך ס', חוברת א' (ה'תשנ"ה).
  100. ^ שמות פרק מ'.
  101. ^ יורם ארדר, The First Date in Megillat Ta'anit in Light of the Karaite Commentary on the Tabernacle Dedication,‏ The Jewish Quarterly Review, כרך 82, חוברת 3 (ינואר-אפריל 1992).
  102. ^ פרק ל"ב.
  103. ^ חג שמיני עצרת – המצאה מאוחרת?.
  104. ^ כגון 4Q320.
  105. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט', עמוד ב'.
  106. ^ 1 2 ספר היובלים פרק ו' (פסוק נ"ה).
  107. ^ ספר חנוך א', פרק ע"ד.
  108. ^ 4Q503 (DAILY PRAYERS) AND THE LUNAR CALENDAR,‏ Revue de Qumrân, כרך 12 חלק 3 (דצמבר 1986).
  109. ^ Calendars at Qumran? A Comparative and Ideological Study.
  110. ^ 4Q321 ו-4Q321a.
  111. ^ שמריהו טלמון, אל תקרי דוקה אלא דבקה: עיון מחודש במשמעות מונח קלנדרי ייחודי בלוח השנה השמשי של עדת "הבאים בברית החדשה" מימי בית שני, מגילות, כרך ו' (ה'תשס"ח).
  112. ^ Véronique Gillet-Didier,‏ CALENDRIER LUNAIRE, CALENDRIER SOLAIRE ET GARDES SACERDOTALES : RECHERCHES SUR "4Q321",‏ Revue de Qumrân, כרך 20, חוברת 2 (דצמבר 2001).
  113. ^ דוק ושאלת שלבי הירח בלוחות השנה מקומראן: ראיות חדשות ממסופוטמיה, מגילות, כרך ג' (ה'תשס"ה).
  114. ^ מגילה 4Q209. מופיע גם בתרגום המקוצר לגעז - ספר חנוך א', פרק ע"ג.
  115. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ד, פסוקים ז'-י"ח.
  116. ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק י"ח.
  117. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה ג'. תוספתא, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ט'.
  118. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ג, פסוק ד'.
  119. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ו, עמוד ב'.
  120. ^ 4Q320 ו-4Q321.
  121. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ח, עמוד ב'.
  122. ^ מגילה 4Q504 ומשנה, מסכת נדרים, פרק ח', משנה א'.
  123. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'. תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ה', הלכה ח'.
  124. ^ Other Evidences of a Continuous Rotation.
  125. ^ מגילה 4Q329a.
  126. ^ להסבר מדוע התחילו דוקא בה ראה במאמרו של שמריהו טלמון - קטעים של מגילת לוח מקומראן — משמרות Ba (עמוד 517), תרביץ, כרך ס', חוברת ד' (תמוז-אלול ה'תשנ"א); ובספרו של מיכאל חיוטין - מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 32; ובמאמר Dedication of the Temple.
  127. ^ מגילה 4Q328.
  128. ^ מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 35.
  129. ^ שתי הערות לטור השני של מגילת המלחמה, בתוך ישראל בארצו: קובץ מאמרים ליובלו של ישראל שצמן. ראה שם דעות נוספות.
  130. ^ הקטע העיקרי.
  131. ^ הקטע הגדול.
  132. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט', עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"א, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב'.
  133. ^ תשובות הרמב"ם (ליפסיא) סימן קע"ב.
  134. ^ מגילה 4Q227 וספר היובלים פרק ד'.
  135. ^ יונתן בן-דב, מחזורי השמיטה והיובל בקומראן ויחסם אל השנה בת 364 יום (עמוד 53), מגילות, כרך ה' (ה'תשס"ח).
  136. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד א'.
  137. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ט'.
  138. ^ ספר היובלים, פרק ז' (פסוק ג').
  139. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE SIGNIFICANCE OF THE CALENDAR FOR INTERPRETING ESSENE CHRONOLOGY AND ESCHATOLOGY (עמוד 197), Revue de Qumrân, כרך 10, חוברת 2 (מאי 1980).
  140. ^ בן ציון ושלום וכהולדר, Patterns of Biblical Dates and Qumran's Calendar: The Fallacy of Jaubert's Hypothesis (עמוד 36), Hebrew Union College Annual, כרך 66 (1995).
  141. ^ יוליאן מורגנשטרן, The Calendar of the Book of Jubilees, Its Origin and Its Character (עמוד 64), Vetus Testamentum, כרך 5, חוברת 1 (ינואר 1955).
  142. ^ Matthias Albani,‏ Studies in the Book of Jubilees,‏ 106-107 (גרמנית).
  143. ^ פשר חבקוק, עמוד 11.
  144. ^ מגילה 4Q333.
  145. ^ Reclaiming the Dead Sea Scrolls, 304.
  146. ^ Le Calendrier des Jubilés et de la Secte de Qumrân. Ses origines bibliques,‏ Vetus Testamentum, כרך 3, חוברת 3 (יולי 1953).
  147. ^ Eerdmans Commentary on the Bible, 927.
  148. ^ יוסף אלימלך באומגרטן, הלוח של ספר היובלים והמקרא, תרביץ, כרך ל"ב, חוברת ד' (תמוז ה'תשכ"ג).
  149. ^ בן ציון ושלום וכהולדר, Patterns of Biblical Dates and Qumran's Calendar: The Fallacy of Jaubert's Hypothesis,‏ Hebrew Union College Annual, כרך 66 (1995).
  150. ^ The Origin, Character, and Early History of the 364-Day Calendar: A Reassessment of Jaubert's Hypotheses,‏ The Catholic Biblical Quarterly, כרך 41, חוברת 3 (יולי 1979).
  151. ^ שמריהו טלמון, לוח השנה של בני עדת היחד (עמוד 112), קדמוניות, כרך ל', חוברת 2 (ה'תשנ"ח - 1997). רחמים שר-שלום, הלוח העברי הקדום - תשובה לתיאוריה של רחל אליאור, באתר דעת.
  152. ^ מנחם קיסטר, עיונים במגילת מקצת מעשי התורה ועולמה: הלכה, תאולוגיה, לשון ולוח (עמוד 361), תרביץ, כרך ס"ח, חוברת ג (ניסן-סיוון ה'תשנ"ט).
  153. ^ Matthias Albani,‏ Studies in the Book of Jubilees,‏ 110-122 (גרמנית).
  154. ^ ספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ב.
  155. ^ THE 364-DAY “QUMRAN' CALENDAR AND THE BIBLICAL SEVENTH-DAY SABBATH: A HYPOTHESIS SUGGESTING THEIR SIMULTANEOUS INSTITUTIONALIZATION BY NEHEMIAH.
  156. ^ סשה שטרן, The Babylonian Calendar at Elephantine,‏ Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik, כרך 130.
  157. ^ Calendrical Change and Qumran Origins: An Assessment of VanderKam's Theory ,‏ The Catholic Biblical Quarterly, כרך 45, חוברת 1 (ינואר 1983).
  158. ^ מנחם קיסטר, לתולדות כת האיסיים: עיונים בחזון החיות, ספר היובלים וברית דמשק, תרביץ, כרך נו, חוברת א (תשרי-כסלו ה'תשמ"ז).
  159. ^ Calendar and Chronology, Jewish and Christian, 104.
  160. ^ Roger T. Beckwith, Calendar and Chronology, Jewish and Christian, 108-109.
  161. ^ חנן אשל, 4Q390 the 490Year Prophecy and the Calendrical History of the Second Temple Period, בתוך Enoch and Qumran Origins: New Light on a Forgotten Connection, עמודים 102-110.
  162. ^ מגילה 4Q390.
  163. ^ ספר ברית דמשק.
  164. ^ Roger T. Beckwith, Calendar and Chronology, Jewish and Christian, 105.
  165. ^ אלכסנדר רופא, ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני, קתדרה, חוברת 49 (תשרי ה'תשמ"ט).
  166. ^ 1 2 זמן וזהות לאומית: הרקע ההלניסטי לנאום על לוח השנה בספר היובלים פרק ו, מגילות, כרך י' (ה'תשע"ג).
  167. ^ James C. VanderKam, 1 Enoch 80 Within the Book of the Luminaries, in From 4QMMT to Resurrection, 333-355.
  168. ^ Paul J. Kosmin, Time and Its Adversaries in the Seleucid Empire.
  169. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE EARLIEST ENOCH LITERATURE AND ITS CALENDAR: MARKS OF THEIR ORIGIN, DATE AND MOTIVATION (עמוד 386), Revue de Qumrân, כרך 10, חוברת 3 (פברואר 1981).
  170. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE ESSENE CALENDAR AND THE MOON: A RECONSIDERATION (עמוד 461), Revue de Qumrân, כרך 15, חוברת 3 (מרץ 1992).
  171. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א, עמוד ב'.
  172. ^ The Qumran Calendar.
  173. ^ דוד פלוסר, המקורות היהודיים של הנצרות, פרק ז'.
  174. ^ יעקב זוסמן, חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר-יהודה: הרהורים תלמודיים ראשונים לאור מגילת 'מקצת מעשי התורה', תרביץ, כרך נ"ט, חוברת א' (תשרי-אדר ה'תש"ן).
  175. ^ James Arthur Walther,‏ The Chronology of Passion Week,‏ Journal of Biblical Literature, כרך 77, חוברת 2 (יוני 1958).
  176. ^ תאריך הפסח האיסיי (אנגלית).
  177. ^ Talmudic Evidence for the Messiah at 30 AD.
  178. ^ דידאסקליה, פרק 21.
  179. ^ הבשורה על-פי יוחנן, 19, 14.
  180. ^ על פי הבשורה על-פי מתי, 12, 40, ששהה בקברו 3 לילות.
  181. ^ Colin John Humphreys, The Mystery of the Last Supper, 102.
  182. ^ לפי המצוין בלוח דבר בעתו משנת ה'תשע"ח ואילך.
  183. ^ דניאל שטוקל, HALAKHA, CALENDARS, AND THE PROVENANCES OF 2 ENOCH.
  184. ^ הקטע הגדול.
  185. ^ אות ג'.
  186. ^ סימן ח'.
  187. ^ Moon's Ingress by Sign.
  188. ^ ספר זכריה, פרק א', פסוק ז'. מגילת אסתר, פרק ט', פסוק כ"א.
  189. ^ שמריהו טלמון ויונתן בן-דב, 4Q326 - מגילת לוח מועדים מקומראן (עמוד 171), תרביץ, כרך ס"ח, חוברת ב' (טבת-אדר ה'תשנ"ט).
  190. ^ מגילה 4Q322a.
  191. ^ מגילה 4Q332
  192. ^ יונתן בן-דב וואין הורביץ, השנה בת 364 יום במסופוטמיה ובקומראן (עמוד 12), מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  193. ^ AN ASTROLOGICAL TEXT FROM QUMRAN ("4Q318") AND REFLECTIONS ON SOME ZODIACAL NAMES,‏ Revue de Qumrân, כרך 16, חוברת 4 (דצמבר 1995).
  194. ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמוד 444.
  195. ^ ליאורה רביד, The Book of Jubilees and Its Calendar: A Reexamination, תגליות ים המלח, כרך 10, חוברת 3 (2003).
  196. ^ שנה אידאלית בת 360 יום והמקרא.
  197. ^ John T. Rook,‏ A Twenty-Eight-Day Month Tradition in the Book of Jubilees,‏ Vetus Testamentum, כרך 31, חוברת 1 (ינואר 1981).
  198. ^ שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, עמוד 181.
  199. ^ מיכאל סיגל, העריכה הכרונולוגית של ספר היובלים, בתוך ש"י לשרה יפת : מחקרים במקרא בפרשנותו ובלשונו, עמודים 369-387.
  200. ^ לדוגמא: בפרק כ"ה (פסוק כ"א).
  201. ^ James C. VanderKam,‏ A Twenty-Eight-Day Month Tradition in the Book of Jubilees?,‏ Vetus Testamentum, כרך 32, חוברת 4 (אוקטובר 1982).
  202. ^ מיכאל חיוטין, מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 46.