טובה הרטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טובה הרטמן
Tova Hartman
Tova-hartman.png
לידה 22 באוגוסט 1957 (בת 64)
ארצות הברית
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
בוסטון קולג'
אוניברסיטת הרווארד
מקצוע פרופסור ללימודי מגדר, חינוך ויהדות
תפקיד דיקנית הפקולטה למדעי הרוח והחברה בקריה האקדמית אונו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טובה הרטמן (נולדה ב-22 באוגוסט 1957 בארצות הברית) היא פרופסור ללימודי מגדר, חינוך רב תרבותי ויהדות, חוקרת, יזמית חברתית ופעילה לשוויון מגדרי ומיני. היא דיקנית הפקולטה למדעי הרוח והחברה בקריה האקדמית אונו. היא הייתה בעבר פרופסור ללימודי מגדר וחינוך באוניברסיטת בר-אילן[1].

הרטמן מתמחה במגדר ודת, ומגדר ופסיכולוגיה. היא חיברה ספר על אמהות יהודיות וקתוליות, בשם "Appropriately Subversive: Modern Mothers in Traditional Religions" וספר על המפגש בין מסורת יהודית ופמיניזם מודרני, בשם: "Feminism Encounters Traditional Judaism", שזכה בפרס הספר היהודי הלאומי בשנת 2008. הרטמן כתבה לאחרונה את הספר "Are You Not a Man Of God? Devotion, Betrayal and Social Criticism in Jewish Tradition".

היא בין המייסדים של קהילת שירה חדשה בירושלים, קהילה השואפת להגדלת השתתפות ומנהיגות של נשים בריטואל דתי, בתפילה ובהלכה יהודית מסורתית[2][3]. כותבת מאמרים בנושא חינוך רב תרבותי וטראומה מגדרית. חברת המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טובה הרטמן נולדה ב-22 באוגוסט 1957 בארצות הברית. לרב פרופ' דוד הרטמן וברברה (בובי) הרטמן. לטובה 4 אחים: דבורה כ"ץ, הרב ד"ר דניאל הרטמן - נשיא מכון שלום הרטמן, פרופ' עדינה מאיר הרטמן - ראש החוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית ורנן הרטמן - יוזם ומנכ"ל הקריה האקדמית אונו.

עלתה עם משפחתה לישראל בשנת 1971. שירתה בצה"ל בין השנים 1975 ל-1977.

הייתה נשואה למשה הלברטל, ולהם שלוש בנות.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטמן סיימה ב-1982 תואר ראשון (.B.A) במחשבת ישראל ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1985, תואר שני (.M.A) במחשבת ישראל באותה האוניברסיטה.

בין השנים 1989 ל-1990, למדה תואר שני (.M.A) בייעוץ פסיכולוגי בבוסטון קולג'.

בשנת 1996 סיימה תואר דוקטור (Ed.D.) בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת הרווארד. נושא הדוקטורט שלה היה: "Mothering in Culture: Ambiguities in Continuity". בהנחיית פרופ' Carol Gilligan.

בשנת 1998 קיבלה תואר דוקטור (.Ph.D) בחינוך ופסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת הרווארד.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטמן שימשה כמרצה בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית, בין השנים 1995 ל-1996. לאחר מכן, שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת הרווארד, בשנת 1997.

הרטמן שימשה כמרצה באניברסיטה העברית, בין השנים 1998 ל-2007, וכמרצה באוניברסיטת בר-אילן, בין השנים 2007 ל-2010[4].

בין השנים 2010 ל-2013 כיהנה כפרופסור בקריה האקדמית אונו, ומאז 2015, מכהנת כדיקנית הפקולטה למדעי הרוח בקריה האקדמית אונו.

פעילויות נוספית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטמן פעלה בארגונים הבאים:

  • חברת מערכת בכתב העת “Qualitative Psychology“
  • חברת מערכת ב"כרמל ספרים"
  • 1997-2008 חברת דירקטוריון תיכון פלך
  • 2002 יו"ר הוועד המנהל YMCA
  • 2004-2005 - חברת דירקטוריון YMCA
  • 2005 - חברת יוזמה הסוכנות היהודית

פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hartman, T., & Schachter, E. (2019). ,"If you want to know something about us, ask normally": High school students "talk back" to the anonymous researcher behind the questionnaire. Journal of Experimental Education., 19 April.
  • Peleg, A., & Hartman, T. (2019). Minority stress in an improved social environment: Lesbian mothers and the burden of proof. Journal of GLBT Family Studies, 15(5), 442-460.
  • Hartman, T., & Zicherman, C. (n.d.). Higher education for Haredim in Israel. Journal of Law and Religion, 1-11. doi:10.1017/jlr.2019.37
  • Tova Hartman & Charlie Buckholtz, What Divorced Dads Really Want for Father’s Day, Psychology Today, Jun 16, 2015
  • Hartman T., & Buckholtz, C. (2013). Are You Not a Man of God : Devotion, Betrayal, and Social Criticism in the Jewish Tradition. New York: Oxford University Press.
  • Hartman, T. (2015). "Strong multiplicity": an interpretive lens in the analysis of qualitative interview narratives. Qualitative Research, 15(1), 22-38.
  • Joubran, S., Marcus, O., Rath-Wolfson, L., Hartman, T., Iancu, I., Weizman, A., & Ram, E. (2013). Discourse Between Parents and Their Children about Sex in the Arab Community in Israel. Medical Connections, 3(31), 13-20.
  • Seigelshifer, V., & Hartman, T. (2011). From Tichels to Hair Bands: Modern Orthodox Women and the Practice of Head Covering. Women's Studies International Forum, 34(5), 349-359.
  • Hartman, T. (2011). Reading for Resistance: Iphigenia. In P. Cooper Davis & L. Cooper Davis (Eds.), Enacting Pleasure (pp. 55-67). New York: Seagull Books.
  • Hartman, T. (2007) Feminism Encounters Traditional Judaism. Brandeis University Press. Waltham, MA. (200 pp).
  • Hartman Halbertal, T. (2002) Appropriately Subversive: Modern Mothers in Traditional Religions. Harvard University Press. Cambridge, MA. (193 pp).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rachel Silverman (15 בפברואר 2007). "Where Do We Go From Here?". Jewish Exponent. נבדק ב-2007-02-20. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ מאת אבירמה גולן, ואז החזנית שרה פסוקי דזמרה, באתר הארץ, 4 באפריל 2002
  3. ^ Ben Harris (14 בפברואר 2007). "Feminist group marks progress, but not on the issue of agunot". JTA. אורכב מ-המקור ב-2010-09-05. נבדק ב-2007-02-20. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ דף מרצה של טובה הרטמן, באתר אוניברסיטת בר-אילן