פמיניזם דתי (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פמיניזם דתי הוא זרם המבקש לשלב ערכים פמיניסטיים עם המחשבה וההלכה היהודיים וכולל בתחומו תת-זרמים מגוונים. תת-זרם מרכזי בפמיניזם הדתי שואף ליצור הזדמנויות דתיות ומנהיגותיות רחבות יותר לנשים יהודיות. תת-זרם אחר סבור כי העובדה שהפסיקה הייתה רובה ככולה בידי ידיים גבריות גרמה לכך שההלכה מפלה אותן בתחומים רבים ושואף לשנות זאת.

התפתחות הפמיניזם הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של הפמיניזם הדתי בארצות הברית. את ניצני הפמיניזם הדתי בישראל ניתן לראות בפעולתן של פנינה פלאי, שהקימה לראשונה בישראל מנייני נשים אורתודוקסיים, שאף קראו בתורה, ושל פרופ' אליס שלוי, לשעבר יו"ר שדולת הנשים בישראל. שלוי הייתה מנהלת של בית הספר התיכון הדתי לבנות פלך בירושלים בשנים 1975-1990 וחינכה את תלמידותיה להגשמה אישית באופן שיוויוני לגברים.

בשנת 1997 הוקם ארגון "קולך" בידי חנה קהת. הארגון מאגד בתוכו כאלף חברות (בשנת 2004) וקורא לשוויון מלא, בעיקר בתחומי הדת. הארגון מוציא עלוני פרשת שבוע שנכתבו בידי נשים, מארגן כנסים, פועל לתיקוני חקיקה לטובת מסורבות גט ועגונות ועוד. בעקבות פעילות הארגון גבר העניין הציבורי בטענות ובדרישות הפמיניסטיות בקרב הציבור הדתי.

בשני העשורים האחרונים השתנה המצב, לאחר שבציבור החרדי החלו נשים רבות יוצאות לעבודה ובציבור הדתי לאומי הוקמו המדרשות לבנות.

תחומי פעולה של הפמיניזם הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימוד תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לימוד תורה לנשים

כניסה ללימוד התלמוד, שהיה באופן מסורתי נחלת הגברים, ופתיחת מדרשות תורניות לנשים כדוגמת מדרשות לינדנבאום (ברוריה), נשמת, מתן ומגדל עֹז. נשים לומדות ומלמדות תורה, אם באקדמיה ואם במוסדות אחרים.

השתתפות בתפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפילת נשים ביהדות

התפתחו קבוצות תפילה לנשים. בייחוד בולט הדבר בהתכנסות לצורך קריאת מגילת אסתר. ישנן קבוצות שבהן נשים קוראות בתורה מדי שבת, אף שאין לכך תוקף הלכתי. כמו כן נפתחו מניינים שוויוניים כגון שירה חדשה.

תפקידים בציבור הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם במעמד הנשים בעולם המשפט חל שינוי. העיסוק של טוענות רבניות בבתי הדין הרבניים נפתח בפני נשים, לאחר מסלול לימודים במסגרת המכון להכשרת טוענות בית דין. נשים שהוכשרו לכך במדרשת נשמת משמשות יועצות הלכה בתחום טהרת המשפחה, ומהוות כתובת נשית לשאלות הלכתיות בנושאים הקשורים לנשים.

נשים השתלבו גם במועצות דתיות, לאחר המאבק הממושך שניהלה על כך לאה שקדיאל באמצעות האגודה לזכויות האזרח. בסוף 2004 מונתה עורכת הדין סמדר גרוס לעמוד בראשות המועצה הדתית כפר סבא מטעם המפד"ל. המהלך נתקל בהתנגדות מצד אישי ציבור ורבנים, שחלקם הוציאו פסקי הלכה נגד מינוייה, בפרט לאור העובדה שגברת גרוס איננה מכסה את שערה, דבר העומד בסתירה להלכה.

זכויות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מועלות הצעות שונות לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט. לעתים בעלים מוכנים לתת גט, רק בתשלום נכבד מצד האישה, ואילו הדיינים נמנעים מלחייב את הבעלים לגט מחשש לגט מעושה.‏[1] האורתודקסיה המודרנית באמריקה שמה דגש מיוחד על עניין זה. בשנת 1997 הוקם בישראל ארגון "יד לאישה" למתן עזרה לנשים מסורבות גט. עד סוף שנת 2004 הוא עזר ללמעלה מ-300 נשים להשיג גט.
  • מתן עזרה, סיוע וליווי לנשים שהוטרדו מינית במוסדות דתיים, וגיבוש והחדרת קוד אתי למניעת הטרדות מיניות במוסדות דתיים, בעקבות תלונות על הטרדות מיניות בידי רבנים (ובהתאם לדרישת החוק במדינת ישראל) (ארגון אמונה וארגון קולך).

יחס ההנהגה הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפמיניזם הדתי נתקל מראשיתו בהתנגדות של הממסד הדתי בישראל. אך עם השנים, כפי שטוענת ד"ר תמר אלאור, "הרדיקלי הפך נורמלי",‏[2] ומעשים שנחשבו ל"פמיניזם קיצוני" נראים היום נורמטיביים בקרב חלק מן הציבור הדתי לאומי.

רבים מהרבנים, כולל כאלו המסכימים לחלק מהטענות הפמיניסטיות, מקבלים מגמה זו בדאגה לא מועטה, כיוון שהם רואים בכך תהליך שמוליך לפגיעה בכוחה של ההלכה, כפי שאומר הרב שלמה אבינר: "הכל תלוי בגישה. אם אשה מאמינה שמשה אמת ותורתו אמת, כל תורה שבכתב וכל תורה שבעל פה, עד הסעיף האחרון, מאמינה שד' פטר אותה ממצוה מסוימת בחכמתו, אך השאיר לה פתח לעשות אם רצונה בכך - הרי יש לה שכר. אבל אם היא חושבת שהזמנים השתנו, ויש לה תרעומת נגד התורה שכבר אינה מתאימה ולכן יש צורך לשדרג אותה – הרי זו כפירה". ולכן, "קדושה כן. נבואה – כן. שייכות לתורה ומצוות – כן. כבוד הדדי – כן. שינויים במנהגי ישראל הקדושים – לא".

רבנים מהזרם המכונה חרדי לאומי יזמו את הקמתה של ארגון "בנין שלם", העוסק בין היתר בשיעורי תורה לנשים ומתנגד לרבים מהשינויים המוצעים על ידי קולך. יש רבנים שיזמו מהלכים כנגד ארגון "קולך" כמו הרב מרדכי אליהו, שקרא לא להכניס לבתי הכנסת את דפי פרשת השבוע של הארגון, כיוון שלדעתו הם מביאים לזלזול בדברי חז"ל.‏[3]

לעומת גישות אלו יש רבנים אורתודוקסים שמברכים על תופעה זו ומעודדים אותה. אחד הבולטים שבהם הוא הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, שאף היה מעורב במסגרת מוסדות "אור תורה" בפיתוחה של מדרשת לינדנבאום, במערכת ההכשרה לטוענות רבניות ובעמותת "יד לאישה", המעניקה סיוע משפטי לעגונות ומסורבות גט. הרב ריסקין אישר הקמת מנייני תפילה לנשים ביישובו ושילב נשים במועצה הדתית ובהשגחת כשרות. הוא אינו רואה בעיה הלכתית בשילוב נשים בפסיקה, כולל כהונת נשים כדייניות[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר רוס, ארמון התורה ממעל לה - על אורתודוקסיה ופמיניזם, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2007
  • אורלי צרפתי ודליה לירן-אלפר (2010), ברוך שלא עשני אשה? ניצני שיח נשי-פמיניסטי בעיתונות החרדית המסחרית, קשר, כתב עת לתולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי, 40, 126-‏138
  • קהת, חנה, פמיניזם ויהדות. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליאב שוחטמן, כפייה בגט, באתר "דעת";
  2. ^ תמר אלאור, 1998, "בפסח הבא - נשים ואוריינות בציונות הדתית" הוצאת עם עובד
  3. ^ בראיון שהתפרסם בראש השנה תשס"ה בכמה עיתונים דתיים