טיוטה:דוד סלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: יש לנסח כערך אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: יש לנסח כערך אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. שכתוב
דוד סלמן
دەیڤد سەلمان
דוד סלמן בגיל 95
דוד סלמן בגיל 95
לידה 24 בספטמבר 1918
זאכו, כורדיסטן כורדיסטןכורדיסטן
פטירה 20 בדצמבר 2017 (בגיל 99)
בית החולים שערי צדק, ירושלים, ישראל ישראלישראל
שם לידה דהוד סלמאן
מדינה ישראל ישראלישראל
מקום קבורה הר המנוחות
תאריך עלייה 1937
מקום מגורים ירושלים ירושליםירושלים
פעילות בולטת לוחם באצ"ל
ידוע בשל זכה בתואר יקיר ירושלים
השכלה תלמוד תורה בבית הכנסת בזאכו
השקפה דתית יהדות
בת זוג בתיה סלמן
מספר צאצאים 5
פרסים והוקרה יקיר ירושלים 1984

דוד סלמן (24 בספטמבר 191820 בדצמבר 2017) היה מנכבדי העיר ירושלים ומבוניה. לחם במחתרת האצ"ל.

בשנת 1984 זכה בתואר יקיר ירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד סלמן נולד בזאכו שבכורדיסטן (לימים עיראק) לאליהו וחתון סלמן, משפחה אמידה ומכובדת בעיר זאכו.

ביקורי שליחים בזאכו והעלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 ביקרו בכורדיסטן יצחק בן-צבי (לימים הנשיא השני של ישראל) והגברת הנרייטה סאלד. הם ביקרו בביתו של סלמן, ודיברו עם אביו (אליהו סלמן) על כך שהם רוצים לגייס בחורים צעירים לעלות לארץ ישראל כדי להקים את מדינת ישראל. אליהו הציע את בנו דוד סלמן לבצע משימה זאת. הם אמרו לו שהוא צעיר מאוד. אליהו אמר: "אם אני לא אציע את בני, סביר להניח שלא יהיו אנשים שיהיו מוכנים לעלות לארץ ישראל". בשנת 1935 החל את עלייתו לארץ ישראל, ובשנת 1936 הגיע אל העיר חלב בשטחי סוריה, שם הכינו אותו לעלייה לישראל. בחלב למד על ארץ ישראל וגם למד עברית, ובפעם הראשונה בחייו ראה סלמן דגל כחול לבן. במרץ 1937 קיבל אישור מהסוכנות היהודית לארץ ישראל לעלות לישראל. בסוף חודש מרץ עלה לארץ ישראל.

ההגעה לארץ והתעשרות המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהגיע לארץ פגשו אותו המשפחות שלו בירושלים בנחלאות. כעבור שנתיים הוריו עלו בעקבותיו לאחר שכתב להם כי הארץ טובה, ואפשר להתעשר בה. עושרו של סלמן הגיע ממודעה קטנה בעיתון של מועצת ראשון לציון[דרושה הבהרה] בה פורסם מכרז לכריתת עצים במועצה. היות שמקצועו של אביו, אליהו סלמן בכורדיסטן היה חוטב עצים, שכנע אותו סלמן להתמודד במכרז. כאשר הגיעו דוד סלמן ואביו למועצה, גורשו בטענה שהמכרז מיועד ליהודים בלבד. זאת, כיוון שאליהו סלמן היה לבוש כמו ערבי עם שארוול, ולראשו היה ח'תה. אליהו סלמן לא ידע עברית, אך הבין מה הם אומרים והכה על חזהו, ואמר: "יהודי, יהודי, יהודי" ובסופו של דבר קיבל את העבודה. העצים שכרת נמכרו לבריטים, והגיעו לביצורים באל-ע'לאמן שבמצרים, ומהם בא עושרה הראשוני של משפחת סלמן. בעקבות עבודה זו קנו הרבה בתים ומגרשים, ולאחר תקופה התחיל בנייה של בניינים בירושלים. בשנת 1940 עוד כאשר היה בראשון לציון, התחתן עם בתיה לבית שמחה.

לחימה באצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות לחם סלמן בשורות האצ"ל בכיבוש דיר-יאסין (גבעת שאול), כיבוש קטמון, ושחרור מחנה שנלר. כל אלה היו במלחמת העצמאות.

בתים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית ברחוב ניסים בכר, הוא רחוב ירדן לשעבר, היה בית גדול ולו גם חצר גדולה. היו בו 5 חדרים וכל משפחה הייתה גרה בחדר אחד. ובחצר היה שירותים לכל משפחות הבניין. הבית נקנה בשנת 1942.[דרושה הבהרה]

המחצבות והמפעלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני המשפחה האב אליהו והאחים דוד וסלח הקימו את מחצבות אליהו סלמן ובניו אשר סיפקו חומרי בנייה לכבישים ומבני ציבור.

המחצבה הראשונה שנרכש [דרושה הבהרה] הייתה בשותפות עם מוכ'תר (ראש כפר) הכפר שיי'ח באדר, במקום בו נמצא היום בית המשפט העליון.

המחצבה השנייה שרכש [דרושה הבהרה] הייתה במורדות גבעת שאול, בדרך הרומאית בכניסה לירושלים ההיסטורית, מתחת לכפר דיר-יאסין.

מפעל הבלוקים והסיד של סלמן הוקם בשנת 1944 במקום שהיום נמצאים בו גן סאקר ומנהרת רבין. במפעל ייצרו בלוקים, לבנים, הם מכרו עצים וברזל. למפעל היו כ-20 חמורים שהובילו פחים עם חצץ, חול, סיד ומלט לשכונות היהודיות: נחלת ציון ונחלת אחים וגם למרכז העיר. בשנת 1953 נסגר המפעל.

בשנת 1953 אחרי פשיטת הרגל עברו לשכונת רוממה לשעבר קמונה ושם בנו מגרסות לגריסת אבנים צבעוניות למרצפות[1], וכן מפעל לייצור בלוקים, לבנים, אבנים מלאכותיות וכל מוצרי המלט. משנת 1974 החלו התושבים הסמוכים להתלונן על מטרדי רעש ואבק, והמשרד לאיכות הסביבה הטיל על המפעל קנסות. לבסוף נסגר המפעל בשנת 1988. דוד ואחיו סאלח שהיו שותפים במפעל, עשו בשנת 1989 עסקה עם חסידות בעלז לבנייה במגרשים שבבעלותם. בשנת 2004 דוד קיבל את חלקו[דרוש מקור] מחסידות בעלז במגרשים של אותו מפעל לאחר הליך משפטי ממושך.

חבר בתנועת החרות (הליכוד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד היה חבר מרכז בתנועת החרות (הליכוד)[2], ולימים היה חבר נשיאות. הוא ואחיו תרמו שטח לתועלת תושבי שכונת נחלאות, הנמצא כיום ברחוב אליהו סלמן (על שם אביו) ונקרא מועדון סלמן.

שלט רחוב אליהו סלמן

הזכייה בתואר יקיר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 קיבל דוד סלמן את תואר יקיר ירושלים[3] בעבור פועלו בבניית הארץ. את פרס זה קיבל מראש עיריית ירושלים טדי קולק.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלמן חמישה ילדים ו-24 נכדים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קטגוריה:יקירי ירושלים קטגוריה:לוחמי האצ"ל קטגוריה:אנשי העלייה החמישית קטגוריה:ישראלים ילידי כורדיסטן